משחק החיים, והמוות. סיפורו של גיבור אמריקני

קוראים לו ברט פארב והוא הקווטרבק האגדי של גרין-ביי פאקרס. דמות מרכזית בחיים התרבותיים והספורטיביים של ארצות הברית. בשנה שעברה יצאה לאור האוטוביוגרפיה שלו על גבי ספר הנושא את השם הפשוט אבל המלא כל-כך בתוכן - 'פארב' (Favre). האוטובויוגרפיה הזו - למי שקרא ולמי שעוד יקרא - מזכירה טקסט שנכתב לפני שנים רבות, ספר איוב.

כמו אותו זקן מקראי, גם פארב ידע בשנתיים האחרונות סדרת מבחנים יוצאת דופן, על-אנושית. כמו איוב, גם כוכב הפוטבול הוותיק מסרב לוותר, מסרב להגיד 'די' ולהפסיק. הוא מתעקש וממשיך הלאה מכוח האמונה. אצל איוב היתה זו האמונה בבורא עולם. במקרה של פארב, אלו הם אלוהי הפוטבול שנותנים לו את הכוח להמשיך (ולא פעם גם משככי כאבים, אליהם התמכר בצעירותו).  

ברט פארב. אחד הגדולים (איי.פי)

והוא היה צריך הרבה מאוד כוח בשביל להשלים 15 עונות מופלאות בליגה התובענית ביותר בעולם הספורט - ליגת ה-NFL. במשך הקריירה האדירה שלו ב'למבו פילד' נבחר פארב שלוש פעמים ברציפות כשחקן המצטיין של העונה (1995-97), הישג חסר תקדים בתולדות הליגה. הוא זכה בסופרבול עם הפאקרס ב-97' והפסיד בו לדנבר שנה לאחר מכן. כבר בתחילת העונה הנוכחית הצטרף לג'ון אלוויי ודן מרינו במועדון המצומצם של 50 אלף יארדים במסירה לקריירה.

אולם יותר מיכולת האילתור, המוח החריף והיד העצומה, בולטת הסיבולת המדהימה שלו - פארב מחזיק בשיא מדהים של 232 הופעות כקווטרבק פותח בקבוצתו (המשחק המאתיים שלו צויין ביום מיוחד, שהוכרז רשמית על ידי מושל וויסקונסין) ולא החמיץ משחק מאז 1992. למרות פציעות חוזרות ונשנות, חלקן קשות ומכאיבות ביותר, פארב לא מוכן לוותר. איש ברזל אמיתי. "אני מרגיש שהרוח גוברת על החומר" אמר פעם. "אם אין בך רוח, אין טעם בחומר" (באנגלית זה נקרא יותר טוב: "It's mind over matter. If you don't mind, it doesn't matter"). אבל בשנתיים האחרונות משהו רע קורה. הפעם גם הרוח נשברת.

השטן התערב? פארב נתן הצגה

היום בו שינתה הרוח מכיוונה הוא כנראה היום בו, כמו בספר איוב, שיכנע השטן את אלוהיו בצורך התמוה להעמיד את גיבורינו במבחן. זה קרה ביום ראשון ה-21 בדצמבר 2003 - עת קיבל פארב את הבשורה המרה שהגיעה מבית ילדותו במיסיסיפי על מותו המפתיע של אביו האהוב, אירווין, שלקה בלבו והלך לעולמו בגיל 58. באותו זמן שהה פארב באוקלנד שבקליפורניה והתכונן למשחק ה'מאנדיי-נייט' מול הריידרס. איש הברזל סירב להתבקע.

עגמומי ואבל עלה פארב לשחק במדים הירוקים-צהובים של קבוצתו, כיממה אחר מות אביו, שהיה גם מאמנו בתיכון, ונתן את אחד המשחקים הגדולים בקריירה שלו (מסר ל-399 יארדים וארבעה טאצ'דאונס). הפאקרס ניצחו 7:41. "ידעתי שאבי היה רוצה שאשחק", אמר פארב בסיום המשחק, "אני כל כך אוהב אותו ואני אוהב את המשחק. הוא כל כך משמעותי עבורי, עבור אבי ומשפחתי. לא ציפיתי לכזאת הופעה, אך אני בטוח שהוא צפה בי". באותו לילה יצא פארב חזרה לביתו במיסיסיפי, לרגל הלוויית האב. מספר חודשים לאחר מכן, זכה בתואר ESPY על הופעתו במשחק מרגש זה.  

אוהדי גרין ביי. הצ'יז-הדס חיבקו את גיבורם (אול-ספורט)

החלטתו של פארב להופיע במשחק הביאה לו הערכה רבה מצד אוהדי הספורט, אולם גם לא מעט ביקורת מצד אנשי דת, אפילו יהודים. "פארב עבר על הדיבר החמישי. העדפת משחק פוטבול על כיבוד אביו היא בחירה שגויה, אפילו גועלית. הוא היה צריך להיות במיסיסיפי ולנחם את משפחתו", כתב הרב-פובליציסט האמריקני, שמולי בוטח, בדרשה שפירסם. "הוא היה צריך להיות שם גם לטובתו. אפילו פסיכולוגים יאמרו לך שכשאינך מתמודד עם האבל בתחילתו, השפעותיו האפלות יגיעו לאחר מכן".

השטן מצלצל פעמיים, ועוד פעם

ספק אם זה קרה מהנימוקים שהציג הרב בוטח, פארב הרי אינו בן לדת היהודית, אבל האפלה נפלה על חייו זמן לא רב לאחר מכן, זמן קצר אחרי שיצא לאור ספרו האוטוביוגרפי Favre. כשבוע אחרי יום הכיפורים אשתקד, פחות משנה אחרי המשחק באוקלנד. ב-6 באוקטובר 2004 ידעה משפחת פארב מוות נוסף.

גיסו של ברט, קייסי טיינס בן ה-24, מת בתאונה טראגית כשהתהפך עת נסע בטרקטורון בשטח ביתו של הקווטרבק בעיר הטייסבורג שבמיסיסיפי. שבוע נוסף עבר ומכה שנייה ולא פחות כואבת ניחתה על פארב - אשתו דינה חלתה בסרטן השד. חודש לאחר מכן, התמוטטה אמו בוניטה בעיצומו של מסע קידום מכירות של הספר. המקרה הזה, לשם שינוי, הסתיים באישפוז קצר כתוצאה מווירוס אלים.  

מוות של שני קרובי משפחה, סרטן של בת הזוג. רצף האסונות הזה עשוי לשבור כל אדם, אבל לא את פארב. הוא לא יכל לאכזב את חבריו לקבוצה בעיצומה של העונה, או את האוהדים הנאמנים ב'למבו פילד'. פארב מצא לעצמו נחמה במשחקי הפאקרס והוביל אותם אל הפלייאוף, אחרי פתיחת עונה גרועה.

אחרי כל המשברים האישיים, נראה כי דווקא התבוסה הביתית המשפילה למינסוטה וייקינגס (31:17) בפלייאוף גרמה לו למחשבות שניות לגבי המשך הקריירה. רבים חשבו כי לא יחזור וגם פארב הודה כי שקל פרישה עד הרגע האחרון, מתוך רצון לעמוד לצד אשתו במאבקה בסרטן. כשברקע גם לכתו בטרם עת של חברו הוותיק, רג'י ווייט, כוכב ההגנה של גרין ביי בשנות התשעים. הענק החביב, שהפך לאיש דת אדוק (בנצרות וביהדות) מת בינואר השנה כתוצאה מהתקף לב. בן 43 היה במותו.

למרות הכל, אחרי חודשים רבים בחיק המשפחה במיסיסיפי עם האשה דינה ושתי הבנות בריטני (בת ה-15) וברלי (5), החליט פארב לשוב לעונה מספר 14 וזאת בברכת אשתו. הוא שב לגרין ביי ומצא שם יורש עתידי (הקווטרבק הצעיר אארון רודג'רס, אותו בחרו הפאקרס), נחוש לצאת לדרך חדשה אופטימית יותר. זמן לא רב אחר כך, שבו האלים להלום בו, הפעם באמצעות מזג האוויר.

בסוף אוגוסט צילצל הטלפון בדירתו של פארב בגרין ביי, אמו היתה על הקו ובישרה לו בשורה נוראית נוספת - בית ילדותו בעיר קיל שבמיסיסיפי, נחרב כולו בעקבות סופת ההוריקן קתרינה. גם אחוזתו בהטייסבורג נפגעה, אולם הפעם לפחות לא היו פגיעות בנפש מבני המשפחה ששהו בבית.

"שאלתי את עצמי - 'למה אני'?", סיפר פארב, שלוקח חלק פעיל במאמצי ההתרמה לטובת נפגעי האסון, "השאלה הזאת צצה ועלתה בראשי יותר מדי פעמים. אני מנסה להזכיר לעצמי את הדברים עליהם אני אסיר תודה, וכאלה יש הרבה". ואלו קשורים תמיד לאהבה הגדולה שלו - הפוטבול. ממנה נראה כי הוא מסרב להרפות, גם אחרי תחילת העונה הנוכחית של הפאקרס, שנראית כמו עוד חלק במבחן אותו מעביר לו האלוהים - הפציעות של חבריו לקבוצה העונה, או רצף ההפסדים שבפתיחתה - כזה שלא חווה מימיו.  

פארב ב'למבו פילד'. לאן הולכים מכאן (איי.פי)

"פארב הוא גיבור אמריקני וככזה נתפס כדמות לחיקוי. הוא היה צריך לכבד את שם אביו, במקום לזרוק כדור מעור חזיר לטאצ'דאון. בסופו של דבר זה רק פוטבול. זאת הבעייה של האומה הזאת, שהופכים את הספורט לסוג של דת", כתב בוטח בדרשתו. הוא רואה בתשוקה זו סוג של כפירה, למרות שהיא נותנת משמעות לחייו של אדם, ממש כמו קנאות איוב לאלוהיו. נדמה שבימינו, אלוהים מעוצב ומקבל משמעות בהתאם לאמונותיו של כל אדם, בין אם הוא רב או כוכב פוטבול נוצרי. למאמינים, יהיו אשר יהיו, זוהי הדרך היחידה להתמודד עם הדבר היחיד שנשאר ודאי - השטן, או התגלמותו בעוולות העולם הזה.

לתגובות אישיות לכותב: saintsfan@zebras.ws