קולו של המטאל

רוני ג'יימס דיו, הסולן הראשון של להקת "ריינבואו", המחליף של אוזי אוסבורן ב"בלאק סאבאת'", המשורר, המלחין והזמר שמאחורי להקת DIO, מגיע להופעה ראשונה בישראל עם להקתו ב-29 לחודש, בגני התערוכה בת"א ביתן 1.

למרות שההרכבים איתם התפרסם היו בריטים, דיו נולד וגדל בניו יורק בה הרכיב להקות כבר בבית ספר. בזמן שילדי ישראל לקחו שיעורי זימרה אצל הרב המקומי לקראת הבר מצווה, הוא הקליט והוציא אלבום ראשון במסגרת Ronnie and the redcaps בתחילת שנות ה-60.

דיו התחיל כנגן באס והיה חבר בלהקות רבות שהוקמו ופורקו בסיקסטיז כמו Vegas Kings ו-Electric Elves. בשנות ה-70 הוא תפס את עמדת הסולן בלהקת El שזכתה לתשומת לב כאשר חיממה הופעות של דיפ פרפל. רוג'ר גלובר מהפרפלים הפיק להם שני אלבומים. הגיטריסט ריצ'י בלקמור אסף את חברי הלהקה לאחר שעזב את דיפ פרפל והקים יחד איתם "ריינבואו". במסגרת "ריינבואו" זכה דיו, לראשונה, להצלחה ולחשיפה גדולה עם האלבומים Ritchie Blackmore's Rainbow, Rising המצויין ו-Long Live Rock'n'Roll - שלושת האלבומים האלה נחשבים לטובים ביותר של "ריינבואו" בזכות השילוב האיכותי בין הגיטרה המהפנטת של בלקמור לקול המצוין של דיו.

האלבומים הפכו לפופולארים במיוחד בקרב חובבי הרוק באירופה, שמילאו את ההופעות והפכו את הלהקה לשוברת קופות. ב-1979 כאשר הצל של דיו התחיל לגדול ולאיים על האגו של בלקמור, פנה דיו לדרכו והחליף את אוסבורן שפרש מ"בלאק סאבאת'", ויצא לקרירה עצמאית. במסגרת סאבאת' היה דיו שותף לשני האלבומים הכי טובים בעידן הפוסט-אוזבורן Heaven and Hell ו-The Mob Rules שלאחריהם שקעה סאבאת' בבינוניות. בשביל דיו היוו האלבומים קרש קפיצה לכיבוש מולדתו, ארה"ב.

מבלאק סאבאת' לקח דיו את ויני אפיקה, צירף אליו את הגיטריסט ויויאן קמפל (לימים הגיטריסט של whitesnake ודף לאפרד) ופנה לקריירת סולו שהתחילה בצורה מבטיחה עם אלבום שהפך לקלאסיקה Holly Diver. דיו המשיכה להצליח בשנות השמונים ושיאם היה באלבום Dream Evil. בשנות ה-90 היא נעלמה, וגם השיבה של דיו לבלאק סאבאת' בתחילת שנות ה-90, איתה הקליט את האלבום Dehumanizer לא הוכיחה את עצמה.

רק ב-2000 חזרה להקת DIO לעצמה עם אלבום הקונספט המצוין Magica, עם מלודיות רוקיסטיות נוגות שהזכירו שלדיו יש את אחד הקולות האיכותיים ביותר בעולם הרוק, ושהוא לא שכח איך יוצרים רוק. 

Holy diver יצא החודש בהוצאה מחודשת עם תוספות מיוחדות. זהו האלבום הטוב ביותר והמצליח ביותר של הלהקה עד היום. בולטים בו שיר הנושא של האלבום ו-Rainbow in the Dark. האלבום הציג לעולם את דיו גם ככותב ומלחין מוכשר, וכאחד האנשים עם הקול האיכותי ביותר של הרוק הכבד.

"בסיבוב ההופעות החדש שלנו, כולל ההופעה בישראל, נבצע לראשונה את כל האלבום מהתחלה עד הסוף", אומר דיו, "בעקבות זה החליטה גם חברת התקליטים להוציא אותו מחדש".

במהלך הקריירה שלך כתבת הרבה שירים מעולם הפנטזיה, מה מקור ההשראה שלך?

"בילדותי קראתי המון סיפורי פנטזיה על אבירים ודרקונים ומדע בדיוני, וזה מאוד השפיע עלי. לכן גם החלטתי שאם יצא לי לכתוב שירים, אני רוצה לעשות משהו שונה מהמקובל. אבל אם שמים לב למעשה אני כותב על אותם נושאים שכולם כותבים אליהם, כמו שירי מחאה ואהבה, רק שאני שם את השירים בזמן אחר ובמקום אחר. מכיוון שבימינו לא ניתן לראות אבירים ודרקונים, אז זה נראה לי מתאים להשתמש בדמיון ולמקם את השירים בתקופה ההיא".

אתה עדיין קורא סיפורי פנטזיה?

"כן, למעשה רק לאחרונה סיימתי לקרוא את הארי פוטר החדש ואני נורא אוהב את הסיפורים והסופרת. אני חושב שג'. ק. רולינג היא סופרת מדהימה עם ראש פתוח והרבה דמיון, וגם הסרטים ממש מצוינים".

אז יש סיכוי שיום אחד נשמע את דיו שר על הארי פוטר?

"(צוחק) אני לא חושב, אני מעדיף לכתוב את סיפורי הארי פוטר שלי".

לפני מספר שנים היו דיבורים על הופעות איחוד ואלבום חדש של ELF, מה קורה בנושא?

"היו דיבורים על זה כאשר היה לי זמן פנוי, שוחחתי על זה עם הדוד שלי, דויד פיינשטיין, שהיה נגן הגיטרה בלהקה, אבל בינתיים הקרירה של דיו הפכה לעיסוק המרכזי שלי. אולי בבוא היום נחזור לזה, אבל לא כרגע".

ב-ELF ובלהקות שקדמו לה ניגנת באס, ולאחר כך עברת לקדמת הבמה כסולן ראשי, מה גרם לשינוי?

"התחלתי כנגן באס, אני נורא אוהב לנגן בגיטרה וזה נורא חשוב בעיני, אבל אני לא מנגן גיטרה באס יותר כי הבנתי שרוב המוזיקאים בלהקות לא מעריכים את נגני הגיטרה באס ודוחקים אותם הצידה. אבל זה שאני יודע לנגן וזה שיש לי רקע מוזיקלי נורא עוזר לי בקשר עם הנגנים שלי בלהקה והעבודה שלנו הרבה יותר קלה כי אנחנו מדברים באותה שפה. כשהייתי צריך להחליט מה טוב לי יותר לקריירה, לנגן גיטרה באס או להיות זמר, אז החלטתי שאני מעדיף להתרכז בלהיות זמר".

אתה אמנם אמריקאי, אבל רוב הלהקות שהיתה חבר בהם, הם בריטיות, זה אומר משהו על ההעדפות המוזיקליות שלך?

"במובן מסוים כן. אין לי שום דבר נגד מוזיקאים או מוזיקה אמריקאית, אבל הלהקות האהובות עלי כמו דיפ פרפל ולד זפלין הם בריטיות, ונגני גיטרה כמו ר'יצי בלקמור, ג'ף באק, ג'ימי פייג' וטוני איומי, הם נגנים נפלאים וכולם בריטים, כך שלטעמי הלהקות הבריטיות יודעות איך באמת צריך לעשות רוק".

איזה להקה בריטית אתה אוהב כיום?

"המצב היום הוא לא כמו שהיה פעם ואני גם לא ממש בעניינים. וחוץ מאואזיס אני לא חושב שיש עוד להקות רוק בריטיות ששווה להזכיר, היחידה שאני יכול להמליץ אליה היא הדארקנס".

אתה נחשב לאדם שהביא למטאל את הסימן עם הידיים, הקרניים או סמל השטן כמו שהוא נקרא במספר מקומות.

"כולם חושבים שאני המצאתי את זה, אבל בטח אנשי המערות לפני 50 אלף שנה כבר עשו את הסימן הזה ומשום מה נותנים לי את הקרדיט, כי השתמשתי בתנועה לאורך תקופה ארוכה. במיוחד בתקופה בה הייתי חבר בבלאק סאבאת', אז עשיתי את הסימן הכפול ואנשים פשוט התחילו לזהות את זה כ'סימן של רוני גיי'מס דיו', אבל לא אני המצאתי את זה. במקור אני ממוצא איטלקי, סבא וסבתא שלי נולדו באיטליה ואני זוכר את סבתא שלי עושה את הסימן הזה, זה קשור לאיזה אמונה תפלה. אז אם למישהו מגיע הקרדיט על הסמל הזה זה לסבתא שלי והיא לא שמעה מטאל, אלה אופרות ומוזיקה קלאסית".

מה עם איחוד של "ריינבואו"?

"אין סיכוי. סה"כ היינו חבורת נגנים מאוד מוצלחת בזמנו ונתנו השראה להמון מוזיקאים. לארס אורליך מ'מטליקה' אמר לי לאחרונה שההופעה הראשונה שהוא ראה היתה של 'ריינבואו' ואז הוא החליט לנגן מוזיקה. 'ריינבואו' היתה שילוב קסום של מוזיקאים, היה לנו אותו חזון מוזיקלי וכיבדנו אחד את השני בצורה שתירגמה את היכולות שלנו ליצירה מוזיקלית משותפת. אנחנו עדיין עושים בהופעות שלנו שירים של 'ריינבואו', כי אם אני לא אבצע אותם הקהל אף פעם לא יקבל אותם, כי אין עוד 'ריינבואו' ולא תהיה עוד 'ריינבואו' שוב, לא איתי בכל אופן".

"כן, בוודאי, מכיוון שאני לא בסאבאת' אז אין מי שישיר אותם וגם לא את 'ריינבואו' וסה"כ מדובר בשירים טובים שחשוב להשאיר אותם חיים".

לסיום, יש תוכניות לאלבום חדש של דיו?

"ניכנס להקלטות בתחילת שנה הבאה, כאשר נסיים את סיבוב ההופעות, אני לא נוהג לכתוב שירים תוך כדי סיבוב הופעות, ככה שהאלבום הבא יצא רק במהלך השנה הבאה".