כל הדרכים מובילות לעכו

הווידאו באדיבות ITV4U

מפגש מקרי עם סוחר אנונימי בבזאר הטורקי שבעכו העתיקה מוביל למסע שחושף במקביל סיפור משפחתי כואב ואת יופייה העל זמני של העיר. "ווקמן", יצירתם המשותפת של שיר גולדברג, שחר פנקס ומשה פרלשטיין, המתמודדת בתחרות של פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, היא כמו לגימה מתוך גביע נוסטלגיה שבו צפים זיכרונות מתוקים-מרירים.

זו לא הצגה, למרות שיש בה טקסט ותפאורה שמשתמשת בסמטאות העיר ורחובותיה כלוקיישן הפורש לראווה עולם שמזמין את הצופה להיכנס לתוכו. זה לא מסלול תיירותי, למרות שהלוקח בו חלק יוצא לטיול בין נקודות מפתח ובהן סמטאות הבזאר, דוכני השוק, חאן אל עומדן וחומת העיר העתיקה הנושקת לים התיכון. זו חוויה אקטיבית, מסקרנת והרפתקנית, שמוציאה את הצופה מהאולם אל הרחוב ומאפשרת לו חיכוך עם המקום ואנשיו.

נקודת המוצא היא באחד מעיקולי הבזאר הטורקי. תמורת פיקדון סמלי אני ושותפי למסע, העיתונאי צח אוריין, קיבלנו מסוחר היישוב בקיטונו ווקמן ומעטפה. בתוך המעטפה מפה ועליה נקודות ציון ממוספרות ושתי תמונות מצהיבות – באחת, גבר עם תרבוש בתוך חנות עמוסת סחורה ובשנייה אשה מחייכת וילדה. מי האנשים בתמונות? מה הקשר ביניהם? מה הם רוצים לספר? אנחנו לא יודעים.

אנחנו מרכיבים אזניות ולוחצים על Play. נעלי עקב מטופפים, קולות של עוברים ושבים, מוזיקה אתנית מתנגנת. מי זו ההולכת ולאן פניה מועדות? קולה מכוון אותנו אל השמש המסנוורת שמחוץ לבזאר ומשם הלאה אל סוחר התבלינים, חנות המתיקה, רחוב ללא מוצא, מכין הפיתיונות לדייגים ומשם אל מוכר מיץ הרימונים שבחאן אל עומדאן ואל דרך הנפתחת אל הים. על אבני החומה למרגלות מסעדת אבו כריסטוס מתנפצים הגלים ואנחנו מתיישבים לנשום את ריח הים. הבחורה באוזניות מדברת על מערכת יחסים מורכבת עם אמא שלה. אנחנו לוחצים על כפתור Stop והיא מפסיקה לדבר, מאפשרת הפוגה, מנוחה ועיכול.

לא ברור מה מסקרן יותר – פענוח סיפור העלילה או הגילויים בדרך אל היעדים שמזמנת לנו העיר.

גם אם סיפור המסגרת נדמה לפרקים כלא יותר מתירוץ שנועד להוציא אותך אל העולם, יש בשילוב בין המלנכוליות והאפלוליות של העלילה לרב גוניותו של המקום בו היא מתרחשת, איזון שמצליח לנפק קסם.

הרעיון מאחורי ההפקה מקורי ומרענן. הוא מחזיר את הלוקחים בו חלק למקום הראשוני של משחקי "מגלי הארצות" ו"חפש את המטמון" של ימי הילדות. לא ברור מדוע נכללה הפקה זו ברשימת הצגות התחרות, אך יש בהחלט לקוות שבחברה לפיתוח עכו העתיקה יחבקו אותה בחום ויאפשרו לבאי העיר העתיקה ליהנות ממנה - ודרכה מהעיר - גם במהלך ימות השנה הרגילים. הפקה מסוג זה יכולה להפוך בקלות לטרנד מהנה גם בערים נוספות.