מאזדה 6 - הגרסה להמונים

מאזדה 6 היא אחת המכוניות החשובות בהיצע של יצרנית הרכב היפנית הקטנה. ולפני זמן לא רב, עברה המשפחתית הגדולה מתיחת פנים ראשונה, שאמנם לא שינתה מהותית את האדרת, אך מתיימרת לשפר את הגברת. לאחר שבחנו את גרסת הפרמיום היוקרתית - אך פחות נמכרת - של ה-6, הגיע הזמן לבחון גם את הגרסה שמרבית רוכשי המכונית ייבחרו בה. ובמקרה של ה-6, זה אומר הרבה מאד אנשים, שכן מדובר במובילה הבלתי מעורערת של הקטגוריה.

מלבד היותה האחות הנמכרת במשפחת ה-6, הרי שגרסת ה-2.0 ליטר שעליה נספר לכם מייד גם זכתה לשינוי מהותי יותר מאחותה בעלת מנוע ה-2.3 ליטר. זאת לפי מאזדה לפחות, שמבטיחה כי מבין "785 השינויים והשיפורים" שבוצעו לכלל המשפחה, רובם כלולים דווקא בגרסה הבסיסית.

גם מאחורי ההגה יש איזושהי רוח ספורטיבית וממוקדת למדי בנהג שמקרינה ה-6. כזו שמזכירה איזה מרחק עשה היצרן היפני מאז ימי ה-626 וגם רשימת האבזור ארוכה למדי. יש כאן כמובן בקרות אקלים (שני מצבי מזגן) ושיוט, מחשב דרך ומערכת שמע מקורית עם שליטה על ההגה. יש שש כריות אוויר, בקרת יציבות וצג חדש לחגורות מאחור. ויש פרטים קטנים וחביבים כמו תאורה בדלתות, דיפון עור להגה ולבורר ומנגנון קיפול מושבים אחוריים שימושי (בחמש דלתות).

תנוחת הנהיגה והנדסת האנוש טובות, למעט מיקום צנוע להתראה על ניתוק בקרת היציבות וראות לא ברורה באור יום של צג המידע המרכזי. גם כיוון זווית המסעד יכול היה להיות נוח יותר.  

והכוח

אבל השינויים החשובים בגרסה זו מצויים מתחת למכסה המנוע. עם מתיחת הפנים צמח הספק מנוע ה-2.0 ליטר (שמשרת גם את המונדיאו של פורד) ב-6 כ"ס ל-147 כ"ס. גם המומנט שופר קלות, והוא עומד כעת על 18.8 קג"מ ב- 4,000 סל"ד. אבל כנראה שחשובה מכך היא הצטרפותה של תיבה אוטומטית חדשה עם חמישה הילוכים. יש לנו את ההרגשה שדווקא היא זו שאחראית על השיפור בתחושות במשפחתית הגדולה של מאזדה, שממילא לא סבלה מהעדר כוח. יחסית למכונית 2.0 ליטר היא בפירוש מרגישה נמרצת, ונתוני הביצועים - 200 קמ"ש ו-10.8 שניות ל-100 קמ"ש - מאמתים זאת.

המנוע, עם תזמון שסתומים וסעפות משתנים, שש לטפס בסולם הסל"ד ומוכן להצפין הרחק מעבר לקו האדום אל יותר מ-7,000 סל"ד. יחד עם התיבה החדשה, קל לשמור על קצב מהיר כמעט בכל תנאי הכביש. מאידך המנוע אינו שקט, וקולו נשמע יותר מאחיו הגדול, במיוחד בגלל הצורך לאמץ אותו קצת יותר ולטפס במעלה הסל"ד.

התיבה האוטומטית עובדת באופן היפני המסורתי, כלומר זריז, נמרץ, ולא מתחכם. בתפעול ידני היא מוכנה לנעול הילוכים כמו שאנחנו אוהבים, והבעיה היחידה נותרת החלפות בוטות מדי ולא מעודנות בין ראשון לשני תחת עומס. צריכת הדלק במסלול המאומץ הגיעה ל-6.9 ק"מ לליטר, אך בתקופות רגועות יותר ירדה לכיוון ה-10 ק"מ לליטר.

ה-6 בפירוש מעודנת מבעבר, וזה בולט במיוחד בהשקטת פעולת המתלים. נוחות הנסיעה שופרה לעומת העבר, אבל ה-6 עדיין מרגישה מעט נוקשה מדי בעיר ולא תמיד מספיק מעודנת.

אבל למרות ריכוך מסוים, שניכר בתנועה מסוימת של המרכב על ציר האורך, היא עדיין שופעת שמחת חיים על הכביש המתפתל. היא משנה כיוון באופן קליל ונמרץ מגרסת ה-2.3, וקל לצלוח איתה גם כבישים מפותלים במהירויות גבוהות. היא גם מגיבה בנחישות להפניית ההגה עם תת היגוי מינימאלי שמתחלף עם הרפיה מהדוושה לפסיעה מהנה ומורגשת. ולמרות צמיגים רחבים למדי (205/55-16), בקרת היציבות לא נשארת חסרת תעסוקה.

ההגה מרגיש מעט כבד במהירויות חניה, אבל הופך קל מדי במהירות גבוהות. ועדיין הוא מספיק מתקשר ומדויק כדי לחקור את מגבלות ה-6. עם זאת, גרסת ה-2.3 סיפקה תחושה בשרנית ומדויקת יותר מכיוון מכללי השלדה. הבלמים פחות מרשימים, ואיבדו יכולת בצורה בולטת תחת עומס.

נחמד לחזור ל-6. לא רק בגלל שהיא נותרה אחת המהנות בקבוצתה, אלא במיוחד בגלל שהיא מזכירה את השינוי העצום שעברה מאזדה מאז הוצגה המכונית. תוך פחות מארבע שנים הפכה מאזדה לחברה שונה לחלוטין ומושכת הרבה יותר, ושינתה גם את הציפיות שלנו ממנה.

בשונה מגרסת ה-2.3 ליטר שבחנו קודם לכן, ובניגוד לציפיות ולמה שרומז המפרט הטכני, השינויים שעברה גרסת ה-2.0 ליטר של ה-6 אינם מורגשים באופן קיצוני. ועדיין, אין ספק שבוצע כאן שיפור מהותי בחזיתות רבות.

ארבע שנים לאחר הצגת ה-6 סימני הגיל כבר מתחילים להיות מורגשים יותר, אבל ה-6 נותרה אחת הבחירות הטובות בפלח, תוך שהיא נעזרת בתג מחיר מושך ותמורה מצוינת. אלה, כדאי לזכור, תמיד היו הקלפים של דלק מוטורס. עם תג מחיר של 157,000 שקלים ל-6 המחודשת היא עדיין מציעה עסקה נוחה להפליא, וזולה משמעותית מרוב המתחרות בפלח זה (למעט הפורד מונדיאו...). ולכן גם נראה שה-6 תמשיך לשמור על ההגמוניה שלה בפלח.