שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "תוכניות ריאליטי הן כמו קרבות גלדיאטורים"
    ההצגה "הזירה", שמתמודדת בתחרות בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר, יוצאת למלחמה נגד הריאליטי

    "ברוכים הבאים לתוכנית הריאליטי 'הזירה'", שואג מנחה אנרגטי העומד במרכזה של זירת אגרוף אולימפית. שניות ספורות קודם לכן קיבל הקהל היישוב סביב הזירה הנחיות ממפיק התוכנית למחוא כפיים עם הינתן האות המוסכם והוא ממלא את תפקידו בדבקות. "לכל אחד יש את הזכות להיאבק למען האושר ולנו יש את הזכות לראות את זה", הוא ממשיך. כמו במלחמות גלדיאטורים ברומי העתיקה יתגוששו עוד מעט זה עם זה נדכאי וחלכאי החברה.

     

    ההצגה, שהתמודדה השנה בתחרות של פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, מכניסה את הקהל לעולם הריאליטי הטלוויזיוני ותוך כדי מעלה שאלות עקרוניות על מוסריות הז'אנר. על הבמה רני קאושינסקי, אלוף בתי הסוהר באגרוף שייאבק על מקומו בחברה מול משה חן שמבקש לגייס כסף לניתוח השתלת כליה לבתו. בין לבין מוזמן הקהל להצביע ולהשפיע בנוגע לעתידם של גיבורי שוליים מוכשרים אבל לא פוטוגניים כמו הזמיר של שכונות העוני והפצצה הדמוגרפית, ניסרין קדרי. 

     

    "ניסרין לא מתורגלת באור הזרקורים אחרי הכל היא באה ממגזר שלא רגיל שיש לו חשמל", אומר המנחה ושולח אותה לעבור בין הקהל עם "קופת הרייטינג". "אם היא ריגשה אתכם, תשלמו לה! ההפקה בטוח לא תעשה את זה", הוא אומר. אחריה מגיעים דותן ברכה, רקדן ברייקדאנס נכה על קביים והכנר ולרי דרובסקיך, המכונה "פגניני של רחוב אלנבי". גם הם בתורם יקבצו נדבות מהצופים שיפתחו את הלב ואת הארנק.

     

    גבולות המחזה שכתב העיתונאי והבמאי, דני ווסרמן, אלסטיים ומשאירים את הצופה בחוסר ודאות. לצד תומר שרון בתפקיד כפול ומצוין, קמילה דראגולוב, משה זנתי וז'ק קנו, שאר המשתתפים בהפקה אינם שחקנים מקצועיים והם משחקים את עצמם ומופיעים על הבמה בשמותיהם האמיתיים. קאושינסקי, למשל, הוא אלוף ישראל באגרוף תאילנדי, בושידו וקרב חופשי וזכה בשנת 1994 בתואר אלוף העולם בקרב חופשי בתחרות "דרקון הזהב" שנערכה באיטליה. בין לבין הוא מנהל את מועדון "החורבה" בחיפה. קאושינסקי, שהיה מאמנו של דני ווסרמן, חלם שנים להפגיש בין שתי אהבותיו הגדולות - אמנויות הלחימה והמשחק - וכשווסרמן הגיע עם הצעה קונקרטית, הוא קפץ על ההזדמנות.

     

    "קרבות אמת זה לכאורה ההיפך הגמור מתיאטרון שהוא לא באמת, אבל איפשהו ידעתי שביום שיימאס לי מהזירה אני אביא את הזירה לקולנוע או לתיאטרון", הוא אומר, "שנים התאמנתי לקראת ההזדמנות הזו. היה לי הסכם עם משה איבגי שאני מלמד אותו אגרוף והוא בתמורה מלמד אותי משחק. אותו הדבר גם עם יעל אבקסיס שהחליפה איתי מידע".

     

    "באגרוף כמו בתיאטרון יש במה ויש גיבור שיוצא נגד האימה ומנסה לנצח אותה", אומר ווסרמן, "מתאגרפים מסמלים בעיני את המאבק ההרואי על החיים ומה זה דרמה אם לא בדיוק זה?". את המחזה הוא החל לכתוב עם הולדת בנו הבכור. "הרגשתי כמו אדיפוס רק הפוך שאני צריך להגן על עצמי אז הלכתי ללמוד אגרוף תאילנדי אצל רני. במשך שנים החלום שלנו היה להביא את האגרוף לתיאטרון ולא ידענו איך. יום אחד הבן שלי חזר הביתה מבית הספר ואמר שהמורה ביקש לקחת כתבה עיתונאית ולכתוב אותה בסגנונו של הנביא עמוס, שעסק באובססיביות בעושק העני על ידי העשיר. פתאום היה לי ברור שהניצול של המעמד הגבוה את המעמדות הנמוכים זה בדיוק מה שיכול לקשור בין תיאטרון לאגרוף".

     

    "הזירה" מביאה פרשנות מאוד בוטה לתכניות המציאות. מה מציק לך?

     

    "תוכניות ריאליטי הן כמו קרבות גלדיאטורים עכשוויים שמאורגנים על ידי תאגידים ובעלי הון על גבם של אנשים שמנסים באופן נואש להיחלץ ממעגל העוני. החולשות שלהם מנוצלות על ידי בעלי ההון שמפוררים את השכבות החלשות ומנצלים חולשות לטובת רווח כלכלי. אנשים מתבזים בכדי לשרוד והצופים מריעים".

     

    אבל אתה משתמש בדיוק באותם אמצעים. אתה מייצר מיצג אומללות ומבקש שהקהל יריע למסכן שהכי נוגע ללבו

     .

    "בדיוק. ריאליטי בעיני זה כמו סרטי סנאפ ובעידן של רייטינג צריך שיהיה ברור שהקהל שצופה הוא משת"פ. אם אנשים לא ייצפו בתכניות האלה והרייטינג שלהן יצנח, הן ירדו. ברגע שפתחת והסתכלת אתה שותף מלא להתעללות ולביזוי. אני חושב שמוטלת על הצופים אחריות מוסרית ואני רוצה שיבינו שאם הם צורכים תוכנית שמשפילה אנשים, הם שותפים מלאים להשפלה. זה מה שרציתי להשיג – לתת לקהל תחושה שהוא שותף מלאה לאירוע ואז לאט לאט לגרום לו להבין במה הוא שותף".

     

    התחושה שלי היתה שאני צופה בפריק שואו שבמהלכו לא תמיד ברור אם מותר או אסור לי ליהנות.

     

    "תחשבי מה זה אומר - בחורה ערביה, נגן רוסי ונכה הם פריק שואו בשבילך. אולי בגלל שהטלוויזיה הישראלית פשוט מעלימה את האנשים האלה. אין מצב שנכה ישתתף בריאליטי, יהיה שדרן או ישתתף בטוק שואו. במציאות הטלוויזיונית שכולנו יונקים ממנה האנשים האלה אינם. עשרה אחוז מהחברה הישראלית הם נכים, עשרים אחוז הם ערבים ואחוזים לא מבוטלים הם רוסים ולמרות זאת הם שקופים. הבאנו אותם בדיוק מהסיבה הזו. רצינו להראות אותם נמחקים, את ההשתקה. ההצגה עוסקת בדיוק בשאלת האסור והמותר. שהקהל ישאל את עצמו מותר לי לשתף עם זה פעולה? אני נקי מאחריות אם אני רק צופה ולא זה ששם את האנשים האלה על הבמה?".

     

    אתה לא חושב שבמידה רבה אתה חושף את ולרי שמנגן ברחוב לפרנסתו ואת דותן ברכה הבחור הנכה בחולשתם? הרי אחרי שהם ירדו מהבמה הם ימשיכו להיות נגן רחוב וגבר נכה.

     

    "ברור שכשמערבבים בין אדם לשחקן זה מסובך וברור שיש כאן התמודדות. אני לא חושב שיש כאן ניצול אם לזה את מתכוונת וגם אם כן, אין לי בעיה עם זה. אנחנו עושים להם מה שעושים להם בטלוויזיה, אבל אני מקווה שאצלנו זה סוחב לתוצאה אחרת. בגדול מה שאני רוצה שההצגה הזו תעשה זה להבהיר לקהל את האחריות המוסרית שלו. אם הקהל יחשוב שאני שותף לצד של המנצלים, שיהיה, כל עוד הסוגיה הזו של ניצול אנשים בתוכניות בידור תעלה. שישאלו האם אני מנצל אותם או לא? האם אני עושה רווח על הגב שלהם או לא? האם יש כאן השפלה? אני רוצה לגרום להם לחשוב על זה כי לא יכול להיות שיתעללו על המסך מול העיניים שלי באנשים ואני אוכל ארוחת ערב ואצחק".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים