"תוכניות ריאליטי הן כמו קרבות גלדיאטורים"

"ברוכים הבאים לתוכנית הריאליטי 'הזירה'", שואג מנחה אנרגטי העומד במרכזה של זירת אגרוף אולימפית. שניות ספורות קודם לכן קיבל הקהל היישוב סביב הזירה הנחיות ממפיק התוכנית למחוא כפיים עם הינתן האות המוסכם והוא ממלא את תפקידו בדבקות. "לכל אחד יש את הזכות להיאבק למען האושר ולנו יש את הזכות לראות את זה", הוא ממשיך. כמו במלחמות גלדיאטורים ברומי העתיקה יתגוששו עוד מעט זה עם זה נדכאי וחלכאי החברה.

ההצגה, שהתמודדה השנה בתחרות של פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, מכניסה את הקהל לעולם הריאליטי הטלוויזיוני ותוך כדי מעלה שאלות עקרוניות על מוסריות הז'אנר. על הבמה רני קאושינסקי, אלוף בתי הסוהר באגרוף שייאבק על מקומו בחברה מול משה חן שמבקש לגייס כסף לניתוח השתלת כליה לבתו. בין לבין מוזמן הקהל להצביע ולהשפיע בנוגע לעתידם של גיבורי שוליים מוכשרים אבל לא פוטוגניים כמו הזמיר של שכונות העוני והפצצה הדמוגרפית, ניסרין קדרי. 

"ניסרין לא מתורגלת באור הזרקורים אחרי הכל היא באה ממגזר שלא רגיל שיש לו חשמל", אומר המנחה ושולח אותה לעבור בין הקהל עם "קופת הרייטינג". "אם היא ריגשה אתכם, תשלמו לה! ההפקה בטוח לא תעשה את זה", הוא אומר. אחריה מגיעים דותן ברכה, רקדן ברייקדאנס נכה על קביים והכנר ולרי דרובסקיך, המכונה "פגניני של רחוב אלנבי". גם הם בתורם יקבצו נדבות מהצופים שיפתחו את הלב ואת הארנק.

גבולות המחזה שכתב העיתונאי והבמאי, דני ווסרמן, אלסטיים ומשאירים את הצופה בחוסר ודאות. לצד תומר שרון בתפקיד כפול ומצוין, קמילה דראגולוב, משה זנתי וז'ק קנו, שאר המשתתפים בהפקה אינם שחקנים מקצועיים והם משחקים את עצמם ומופיעים על הבמה בשמותיהם האמיתיים. קאושינסקי, למשל, הוא אלוף ישראל באגרוף תאילנדי, בושידו וקרב חופשי וזכה בשנת 1994 בתואר אלוף העולם בקרב חופשי בתחרות "דרקון הזהב" שנערכה באיטליה. בין לבין הוא מנהל את מועדון "החורבה" בחיפה. קאושינסקי, שהיה מאמנו של דני ווסרמן, חלם שנים להפגיש בין שתי אהבותיו הגדולות - אמנויות הלחימה והמשחק - וכשווסרמן הגיע עם הצעה קונקרטית, הוא קפץ על ההזדמנות.

"קרבות אמת זה לכאורה ההיפך הגמור מתיאטרון שהוא לא באמת, אבל איפשהו ידעתי שביום שיימאס לי מהזירה אני אביא את הזירה לקולנוע או לתיאטרון", הוא אומר, "שנים התאמנתי לקראת ההזדמנות הזו. היה לי הסכם עם משה איבגי שאני מלמד אותו אגרוף והוא בתמורה מלמד אותי משחק. אותו הדבר גם עם יעל אבקסיס שהחליפה איתי מידע".

"באגרוף כמו בתיאטרון יש במה ויש גיבור שיוצא נגד האימה ומנסה לנצח אותה", אומר ווסרמן, "מתאגרפים מסמלים בעיני את המאבק ההרואי על החיים ומה זה דרמה אם לא בדיוק זה?". את המחזה הוא החל לכתוב עם הולדת בנו הבכור. "הרגשתי כמו אדיפוס רק הפוך שאני צריך להגן על עצמי אז הלכתי ללמוד אגרוף תאילנדי אצל רני. במשך שנים החלום שלנו היה להביא את האגרוף לתיאטרון ולא ידענו איך. יום אחד הבן שלי חזר הביתה מבית הספר ואמר שהמורה ביקש לקחת כתבה עיתונאית ולכתוב אותה בסגנונו של הנביא עמוס, שעסק באובססיביות בעושק העני על ידי העשיר. פתאום היה לי ברור שהניצול של המעמד הגבוה את המעמדות הנמוכים זה בדיוק מה שיכול לקשור בין תיאטרון לאגרוף".

 .