רצח רבין והפוליטיקה: מה נשתנה?

עשר שנים אחרי הרצח, ואת הדילמות שעימן מתמודדים אנשי מרכז רבין במישור האקדמי, הסוציולוגי ואולי אפילו הפסיכולוגי, אפשר למצוא במערכת הפוליטית. עשר שנים אחרי, והפוליטיקאים, אולי בעיקר אלה ממפלגתו של רבין ז"ל, לא ממש מצליחים לשים את האצבע על התמורות שחלו במערכת הפוליטית מאז ה-4 בנובמבר 95'. ייתכן שהם לא מעיזים לומר את מה שהם חושבים, אבל מאוד יכול להיות שהרצח הפוליטי הזה, עד כמה שהוא היה נורא, לא באמת שינה את המערכת הפוליטית הישראלית. הרצח, אומרים בכירים בעבודה ובשינוי, אולי עיכב כמה מהלכים היסטוריים, ואולי הוא הסית את הזרם המרכזי ממסלולו, אבל הוא בוודאי לא ביטל את התהליכים עצמם (ע"ע ההתנתקות מעזה).

"אנחנו כאנשי שמאל איבדנו את היציבות", אומר מזכ"ל מפלגת העבודה, ח"כ איתן כבל. "מה שחסר לנו זה מישהו שאפשר לסמוך עליו, להתכנס סביבו. היתה לנו הבלחה קצרה עם אהוד ברק, אבל זה היה קצר מדי וכואב מדי. אנשים מרגישים היום כצאן ללא רועה: אין על מי לסמוך, העבודה איבדה את היציבות שלה ומאז הרצח יש משבר מנהיגות. בתקופת רבין יצאנו לקרב עם שאיפה ענקית לכבוש את השלטון, והיום העבודה נמצאת בסוג של כאוס. אבדה לנו האמונה שאנחנו יכולים להנהיג".

האם יש לזה קשר לרצח רבין? כבל לא לגמרי משוכנע שכן. "אני חושב שיש לזה קשר לרצח", הוא מהסס, "אבל אני לא יודע עד כמה".

ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, שהגיח לראשות הממשלה על תקן ממשיך דרכו של רבין וננטש על ידי בוחריו פחות משנתיים לאחר מכן, חושב שהעבודה דווקא לא איבדה את דרכה. הבעיה, הוא גורס, טמונה בעובדה שהמפלגה לא המשיכה להוביל ולייצג את המדיניות שבה האמינה, מדיניות שהפכה היום לבון טון במערכת הפוליטית, אולם השאירה את המפלגה של רבין ללא אג'נדה ממשית. אבל האם רציחתו של יצחק רבין שינתה ולו במשהו את המצב הפוליטי בישראל? גם ברק לא מוכן לחתום על כך.

"אי אפשר לדעת מה היה קורה לו רבין לא היה נרצח", הוא אומר. "עם זאת, נפגע דבר מאוד יסודי עם הרצח: אם אפשר לרצוח ראש ממשלה בגלל דרכו, זה אומר שהחברה הישראלים פחות ראויה".

"הטראומה של הרצח איפשרה את ההתנתקות"

דווקא בצד הימני של המפה הפוליטית יש המצליחים לשים את האצבע על תמורות משמעותיות שעברו על המערכת הפוליטית הישראלית בעשר השנים האחרונות, תמורות שניתן לקשר ישירות לרצח של יצחק רבין. השינויים האלה, אומרים גורמים בימין הפוליטי הישראלי, כוללים גם פגיעה לא מבוטלת בזכויות היסוד הדמוקרטיות של חלקים לא נרחבים בציבור שאינו מסכים עם דרך הוויתורים הטריטוריאליים של השמאל, ולאחרונה גם של אריק שרון.

כמי שמחזיק את הקואליציה של אריק שרון כבר כמה שנים, גדעון סער משוכנע שההתנהלות של ראש הממשלה, שחתר בשנים האחרונות להקמת ממשלות אחדות רחבות, מושפעת גם היא מרציחתו של יצחק רבין. "בפוליטיקה ובחיים

 דמוקרטיים יש תהליכי עיבוד והתגובות לא מיידיות", אומר סער. "עשר שנים אחרי הרצח, השלטון נמצא בידי ראש ממשלה מהליכוד. אין לי ספק שלרצח היו השלכות על המערכת הפוליטית הימנית. אני חושב שגם היום אפשר לראות השפעות. שרון השתמש באסטרטגיה של הכלה של המחנה הפוליטי היריב, וגם כשהוא לא הכניס את מפלגת העבודה לממשלה, הוא הכניס את שינוי, אלמנט שמייצג את המחנה הפוליטי האחר. זה שינוי גדול מאוד בהתייחסות של ראשי ממשלה מן הימין בעבר, שאין לי ספק כי הושפע מטראומת הרצח".

שחיתות, נורמות פסולות, ומרכז פוליטי רחב

הייתכן שעד כדי כך חסר הרצח הפוליטי הזה משמעות מבחינת ההיסטוריה הפוליטית של ישראל? האם לא היתה לו כל השפעה על ערעור היציבות הפוליטית והשלטונית? והאם לא תרם הרצח של רבין למציאות הנוכחית בה נדמה כי הליכוד והעבודה נמחקים אט אט כמפלגות עצמאיות, ומתמזגות למעין מרכז פוליטי חסר עמוד שידרה שמטרתו העיקרית היא לשרוד בשלטון? ומה באשר לנורמות השלטוניות והציבוריות? האם גם הן היו מאבדות מערכן ומדרדרות לתחתית סולם העניין הציבורי, לולא התחושה שנפרצו כל הסכרים עם הרצח וסגנון "כל דאלים גבר" השתלט על הציבור ועל נבחריו?

"ההידרדרות במערכת הפוליטית היא חלק ממציאות שבה אנשים נוטים יותר ויותר להשיג את מבוקשם בדרך של כוח", אומר ח"כ שריד. "קשה לומר מה היה קורה לו רבין היה חי, אבל אין ספק שנוצרה כאן מציאות מאוד אלימה. אם לשים את האצבע על שינוי אחד גדול שארע כאן, הרי שזו ההרחבה במידה דרמטית של מרכז המערכת הפוליטית. המרכז הפך לחובק זרועות. אבל", מסייג שריד את דבריו, "אני לא יודע לומר אם זה קרה בעקבות הרצח - או כתהליך טבעי שהיינו מגיעים אליו בכל מקרה".