צילום דיגיטלי: מה עושים נגד רעש בעיניים?
צילום דיגיטלי: רגישות הסרט נמדדת ב-ASA או ב-ISO והיא הייתה פעם גורם חשוב בקניית פילם. במצלמה דיגיטלית יש ASA שונה בכל תמונה
אם אתם עדיין זוכרים, במצלמה רגילה היה פילם טעון. הפילם היה יכול להיות צבעוני או שחור-לבן, שקופיות או נגטיב, הוא היה אולי של קודאק, פוג'י, אגפא והוא היה אסא 100, 200, 400 או יותר. היה לנו סרט טוב לפורטרטים ולגוני עור ואחר שקולט נוף טוב יותר. מה שבטוח זה שאם קנינו פילם מסויים היינו תקועים איתו עד הסוף.
במצלמה דיגיטלית זה לא כך: כל תמונה יכולה להיות אחרת, אחת בצבע, שניה בשחור-לבן וגם כיווני האסא. היום הבחירה היחידה היא בנפח הכרטיס ובפירמה – ולשניהם אין אף השפעה מינימלית על איכות התמונה המצולמת, בניגוד לפילם. לכן, במצלמות דיגיטליות – המצלמה עצמה, העדשה וגם איכות הצ'יפ קובעת את איכות הצילום
שביצענו.
מה זו רגישות סרט?
רגישות הסרט (או מהירות הסרט) נקבעת בזמן הייצור של הסרט – והיא נקבעת במדד ISO (בעבר קראו למדד ASA, אסא, מונח שהשתרש בארץ ולמרות שהוא מיושן, נשתמש בו בכתבה זו. המשמעות של אסא ו-ISO זהה, רק השם השתנה).
ככל שהמספר גבוה יותר, כך הסרט רגיש יותר לאור ומתאים יותר לצילום ללא מבזק בתנאי אור ירודים או לצילום בזום רצחני ללא שימוש בחצובה. בארצנו שטופת השמש, בטיול בנגב, אין צורך בסרט של יותר מאסא 100, אך בחורף באירופה, בזמן דמדומים או בצילום בתוך הבית, אנחנו נגלה לעיתים קרובות שסרט של אסא 100 לא מספיק ודורש זמן חשיפה ארוך (כלומר: חצובה) כדי לא להשתמש בפלאש.
במצב כזה נוכל לטעון סרט של 200 אסא, 400 אסא או יותר ואולי נוכל לצלם בלי מבזק ובלי חצובה ועדיין לקבל חשיפה טובה. סרט של 200 אסא צריך מחצית מכמות האור מסרט של 100 אסא על מנת לקבל חשיפה זהה.
כמו תמיד - רגישות גבוהה לא באה בחינם. בסרט עם רגישות גבוהה יותר (נקרא גם "מהיר יותר" כיוון שהוא מגיב מהר יותר לאור), הגרעיניות תהיה גבוהה יותר. הגרעיניות היא עובי הגרעינים שמרכיבים את התמיסה – ותמונה גרעינית תראה "רועשת" יותר וחלקה פחות וככל שהתמונה גרעינית יותר, כך נוכל פחות להגדיל אותה. כמו-כן,
סרט בעל רגישות נמוכה יפגין צבעים, ניגודיות וחדות טובה יותר.
מה הקשר בין סרט לבין מדור שעוסק בצילום דיגיטלי? אז זהו. במצלמה דיגיטלית אמנם אין פילם ואין גרעיניות, אבל ניתן לכוון את רגישות הצ'יפ. ובניגוד לפילם, ניתן לכוון את רגישות הצ'יפ מחדש עבור כל תמונה. אמנם אין אפשרות להשוות את הצ'יפ ישירות עם פילם – אבל גם כאן משתמשים באותו מונח – אסא או ISO.
כמעט כל המצלמות, גם הפשוטות שבהן, מתירות למשתמש לקבוע את רגישות הצ'יפ, או להשתמש בכיוון רגישות אוטומטי שמוגדר כברירת המחדל.
למה צריך כיוון רגישות ידני?
שאלה טובה. ובכן, אם התמונות שלכם יוצאות מטושטשות מעט, כיוון שהמצלמה דרשה זמן חשיפה ארוך מדי ואין לכם חצובה, תוכלו להשתמש בכיוון אסא גבוה יותר. כמובן, שזה לא יפתור לכם את כל הבעיות – לתמונה שדורשת חשיפה של שניה שלמה שום כיוון אסא לא יעזור, אבל אם המצלמה מתעקשת על חשיפה של 1/30 שניות באסא 100, כוונו את המצלמה לאסא 200 והופס – המצלמה תדרוש חשיפה קצרה יותר.
אך, כמובן, גם כאן, בדומה לפילם, אין מתנות חינם: כיוון אסא גבוה יותר יפיק תמונות רועשות יותר. כאן, הגרעיניות נראית אחרת מאשר בפילם – אבל כמובן, ככל שהגרעיניות נמוכה יותר – התמונה טובה יותר. אך ברוב המקרים עדיין עדיפה תמונה מגורענת משהו מתמונה מטושטשת ולא שימושית.
תמונה זו צולמה באסא 400 ויצאה גרעינית. הפכנו אותה לשחור לבן והצלנו אותה
אגב גרעיניות, בצילום פילם תורמת לעיתים הגרעיניות לאווירה. בצילום דיגיטלי הרעש נראה בצורת נקודות אקראיות ולא קשורות. זה בטוח לא רצוי ואף פעם לא מוסיף.
מידת הרעש שתופיע ככל שאנחנו מטפסים במעלה האסא תלויה בצ'יפ ה-CCD או ה-CMOS במצלמה. ככל שהוא איכותי יותר והיחס בין גודל הצ'יפ למספר הפיקסלים שדחסו עליו טוב יותר – כך גם הרעש יהיה קטן יותר. לצערנו, בשנה האחרונה כל מצלמת כיס מתפארת בריבוי מגה-פיקסלים, אך באופטיקה אין הפתעות.
ככל שיש יותר פיקסלים על שטח מסויים – כל פיקסל יקבל בהכרח פחות אור ונצטרך להגביר יותר את הסיגנל הדיגיטלי שיצרנו מהאור שנכנס למצלמה. כיוון שאף גל אינו חף מרעש, כשפיקסל מקבל מעט אור – הגל שלו חלש אבל רעש הרקע זהה לרעש שמתלווה לגל חזק. ככל שנגביר את הגל גם הרעש יגבר ואף "יזהם" את הפיקסלים הקרובים אליו ואת התוצאה הסופית נראה על המסך שלנו.
כלומר, מצלמה מרובת פיקסלים היא לאו דווקא טובה. נהפוך הוא. עדיפה מצלמת 5 מגה-פיקסל עם צ'יפ איכותי על צ'יפ 8 מגה-פיקסל קטן. זכרו זאת בבואכם לקנות מצלמה דיגיטלית, אתם פשוט תשלמו יותר על פחות איכות.
אז מה אפשר לעשות נגד הרעש?
לקנות מצלמה איכותית ולבדוק את גודל הצ'יפ ולא להתפתות למגהפיקסליזציה של המערכת. לרוב המשתמשים החובבניים גם מצלמת שלושה מגה-פיקסל תספיק. היא תהיה זולה בהרבה, השבב שלה יהיה במרבית המקרים זהה בגודלו למצלמת 5 מגה-פיקסלים זהה, כלומר – כל פיקסל מקבל יותר אור, כל פיקסל רחוק יותר מהפיקסל לידו ובאופן מיידי – התמונות תהיינה חלקות יותר. בדקו את גודל השבב והעדיפו מצלמה עם מספר פיקסלים זהה אם יש לה צ'יפ גדול יותר. רוב המצלמות החדשות הקטנות שמתפארות ב-7-8 מגה-פיקסל מציגות רעש כבר בכיוון האסא הנמוך ביותר!
צלמו, אם אפשר, עם כיוון האסא (ISO) הנמוך ביותר, כמובן בהנחה שאתם נמצאים בחוץ ביום שמש ולא בסופה בחורף איסלנדי. יש מצלמות שמוכנות לצלם גם באסא 50 (עדיף) ויש כאלה שהאסא הנמוך ביותר שלהן הוא 200 (די נורא). אם אתם מצלמים באסא אוטומטי, בדקו כיצד המצלמה שלכם מתפקדת וודאו שהיא לא מצלמת תמונות רועשות מדי לטעמכם.
עדיין עדיפה חשיפה ארוכה יותר (אם אפשר) מאשר שימוש באסא גבוה יותר. אם אין ברירה – השתמשו באסא גבוה ונקו את התמונה מרעש ככל שניתן (ראו בהמשך). בדקו קודם מהו האסא הגבוה ביותר שבו התמונה עדיין שמישה: יכול להיות שהמצלמה שלכם תומכת באסא 800 אבל יש בה יותר רעש מתמונה.
אולי SLR? אם אתם חובבים קצת יותר רציניים, אולי תשקלו לקנות מצלמה רצינית יותר עם צ'יפ גדול יותר שיצליח להתמודד טוב יותר עם ריבוי פיקסלים. המצלמה תהיה גדולה יותר וגם יקרה יותר. מומלץ אפילו לעבור למצלמות SLR דיגיטליות עם עדשות מתחלפות.
נכון – היא כבדה וגדולה הרבה יותר ומדובר כאן כבר בהוצאה של החל מ-1000 דולר בארץ (קנו בארצות-הברית וחסכו עשרות אחוזים) אבל במצלמת D350 החדשה יחסית של קאנון, במצלמת ניקון 50D ואחרות תוכלו לצלם באסא 400 ולקבל תמונה בת 6-8 מגה-פיקסל, נקיה לחלוטין מרעש וגם תמונה באסא 1600 תצא לא רעה בכלל, בשעה שמצלמות 7 מגה-פיקסל קטנות יזייפו כבר באסא 100!
אין פלא: הסנסור של המצלמות הגדולות שהזכרנו הוא בגודל של 24x15 מ"מ ואילו של הקטנות ביותר רק 5.3x4 מ"מ – כלומר יחס השטחים הוא 1:17, ובגודל זה צריכים להידחף עדיין אותו מספר פיקסלים.
שימו לב לחשיפות ארוכות - ככל שהחשיפה ארוכה יותר, כך מופיעות יותר נקודות צבע אקראיות (קרויות "פיקסלים חמים"). בחשיפות של 20 שניות, גם מצלמה איכותית מאוד לא תהיה נקייה לחלוטין.
הוסיפו מקור אור - במקום חשיפה ארוכה או כיוון האסא כלפי מעלה. פתחו חלון, הדליקו אור, השתמשו במבזק. כל אלה עדיפים בדרך כלל על רעש בתמונה.
בדקו באתרי ביקורת מצלמות את תפקוד המצלמה שאתם רוצים. כל אתר רציני ידבר על נקיון התמונה ותפקוד המצלמה בכווני אסא שונים. העדיפו מאוד מצלמות שקיבלו ציון טוב באתרים אלו.
השתמשו במנגנון הפחתת רעש – במצלמות חדשות משולב מנגנון להפחתת רעש. במקרה של חשיפה ארוכה המצלמה פשוט מצלמת לעצמה עוד תמונה עם צמצם סגור. התמונה אמורה להיות שחורה (כי לא נכנס אור) אבל היא לא לגמרי בגלל הרעש. היא מבינה היכן התקבל רעש ומנסה לתקן באותו אופן את הרעש בתמונה המקורית שצולמה.
עם השנים, האלגוריתמים הופכים להיות מתוחכמים ויעילים יותר, אך אזהרה: הפחתת רעש אגרסיבית מדי עלולה לגרום להיעלמות פרטים ולמריחה של התמונה והצבעים שעלולים להראות קצת כמו צבעי מים.
השתמשו בתוכנות להפחתת רעש – בשוק יש תוכנות רבות להפחתת הרעש. ייתכן שהמצלמה שלכם באה עם תוכנה כזו. ישנן גם תוכנות מסחריות כאלו, שהטובות בהן הן NoiseNinja ו- NeatImage. היתרון של הפחתת רעש באמצעות תוכנה הוא שתמיד ניתן לבקר את אגרסיביות האלגוריתם ולשוב לתמונה המקורית ולנסות עם כיוונון אחר עד שנגיע לתוצאה משביעת רצון. החיסרון הוא המחיר (הן לא ממש בחינם) והזמן (בא לכם לעבד אחת-אחת את מאות התמונות שלכם מהחופשה?)
הפכו את התמונה לשחור-לבן - כמו שכבר כתבנו במספר הזדמנויות, שחור-לבן מציל תמונות דפוקות. גם כאן. פתאום בתמונת השמיים יש נקודות כתומות ואפורות? התמונות רועשות מדי? תוכנות עיבוד תמונה לא מחזירות את הצבע והחדות שאבדו לחיים? נסו להפוך את התמונה לשחור-לבן ותופתעו במקרים רבים מן התוצאות.
עוד הפרעות
שוליים סגולים (Purple Fringing או PF) תופעה ייחודית למצלמות דיגיטליות. קורה כשאנחנו מצלמים עצמים כהים שעומדים לפני עצמים בהירים, לדוגמא נורות ספוט או ענפי עצים שמסתירים את השמש. במצלמות רבות השוליים של העץ יזהרו באור פלורוסנטי סגול, במיוחד בצילומים רחבי-זווית (זום במצב W) ובצמצם פתוח.
גם הפרעה זו קשורה איכשהו לגודל הצ'יפ ומצלמות רבות בנות למעלה מ-5 מגה-פיקסל סובלות ממנה. יש תוכנות שמנסות להסיר את ההפרעה, ביניהן PFree החינמית. מומלץ לשים לב לתופעה כשאתם מצלמים עצמים כהים עם תאורה אחורית, במיוחד במצב של זווית רחבה.
עיוותי צבע (Chromatic aberration) קורה שהעדשה מגדילה אורכי גל (דהיינו צבעים) שונים בצורה שונה או שהם מתפקסים לנקודה שונה על הסנסור. התוצאה דומה לתופעה של PF שהזכרנו מעל. אם קניתם מצלמה עם עדשה שסובלת מהתופעה, אי אפשר למנוע אותה.
עיוות חבית (Barrel Distortion) במצלמות רבות, שימוש בזווית רחבה בצילום מקרוב יגרום לקווים ישרים להפוך לעגולים יותר. התופעה תלויה בעדשה ויש מצלמות שסובלות מהתופעה יותר מאחרות. גם את התופעה הזו לא ניתן למנוע אך קיימים כלים שמנסים לישר מחדש את המעוגל.
לפנייה לכתב/ת 
