נגרות ומטבחים: מדריך ללקוח

בכל עבודת עץ, אחד הנושאים החשובים ביותר הוא סוג העץ בו נעשה שימוש. ניתן לעשות שימוש בעץ מלא או בפלטות המיוצרות מעץ ורכיבי עץ . הפלטות הנפוצות עשויות מסנדוויץ, סיבית או MDF. 

עץ מלא: עץ טבעי, לא גרוס, טחון, או מודבק. כל מה שמלא בעץ הריהו עץ מלא. דוגמאות לעצים בשימוש בישראל: אורן, מייפל (אדר), בוק, אלון, דובדבן, טיק בורמזי, אגוז מהגוני ועוד. 

פלטת סיבית: לוחות עשויים מנסורת עץ מעורבת בדבק, הכבושה בלחץ ובחום. 

יתרונות הסיבית: חומר זול אשר ביחס למחירו הוא "מספק את הסחורה". כלומר, אם ברצונכם ארון זול ואין בכוונתכם לפרק ולהרכיב את הארון בעתיד, אזי סיבית יכולה להיות פתרון טוב.

חסרונות הסיבית: הלוחות אינם עמידים בלחות ולכן מומלץ לא לשלבם בריהוט חדרי רחצה. הברגת ברגים שוחקת את החומר ולכן לא מומלץ לפרקם ולהרכיבם מחדש. (למרות שיש ברגים מיוחדים שמאפשרים פירוק והרכבה שאינם נפוצים בישראל)

פלטת MDF: תערובת של אבק עץ דחוס, המודבק בלחץ בתוספת חומרים ודבקים. מתאימה לשימוש בדלתות של ארונות. 

יתרונות ה-MDF: שומר על עובי אחיד לכל עוביו. חזק ועמיד יותר ביחס לסיבית. נוח מאוד לצביעה.

חסרונות ה-MDF: יותר פגיע למים לעומת סנדוויץ. מתפוצץ כאשר מבריגים בורג קרוב לקצה.

פלטת סנדוויץ: לוח העשוי שכבות עץ המודבקות זו לזו ובכל שכבה כיוון הסיבים ניצב לשכבה שלפניה ואחריה (שתי וערב). מגיע בפלטות בעובי 4-21 מ"מ. פלטות סנדוויץ מתאימות לגוף ארונות מטבח, ארונות בגדים ועוד מגוון שימושים. פלטות אלו מצטיינות בחוזק רב ועמידות בלחות. בשוק קיימים מספר סוגים של פלטות מאיכויות שונות.

להלן סוגי פלטות סנדוויץ:

1. סנדוויץ אדום: סנדוויץ' אדום עשוי מעץ גבון (Gaboon) והוא בעל גוון אדמדם. החומר זול יחסית לעץ מלא אך בעל חוזק גבוה. מומלץ לבניית מטבחים, ארונות אמבטיה וכדומה. פלטות אלו הנם בשימוש רב. כדאי לדעת כי גם בסנדוויץ אדום יש איכויות שונות וההבדלים בניהם מהותיים הן במחיר והן באיכות. יש סנדוויץ אדום אשר מיובא מסין בעלות ובאיכות נמוכים ויש כזה אשר מיוצר בארץ באיכות ובמחיר גבוהים. הפערים עשויים להגיע לעשרות אחוזים! 
   
   
2. סנדוויץ Twin: הפלטה עשויה מעץ גבון בשכבות החיצוניות ומעץ זול בשכבות הפנימיות. הפלטה היא ברמה בינונית פלוס ויש נגרים רבים שמשתמשים בה.
    
   
3. סנדוויץ צפצפה: עשויה מעץ צפצפה בעל גוון בהיר אשר דומה לעץ המייפל בשל הגוון וצורת הציור. הפלטה איננה איכותית - החומר קל אך חלש וניתן לשריטה בנקל, ולכן גם מחירה נמוך. בדרך-כלל לא עובדים איתו בארץ. 
   
   
4. סנדוויץ ליבנה (נקרא גם בירץ'): עשוי מעץ ליבנה שמקורו מארצות צפוניות. חזק יותר מהגבון ובעל דופן המורכב משכבות של פסים בהירים וכהים. השכבות שלו מאוד דקות ביחס לסנדוויץ רגיל, מה שמקנה לו את החוזק. מחיר הבירץ' גבוה, בדומה לעץ מלא. משמש גם למטבחים וארונות אמבטיה ולרהיטי עץ בעלי קנטים גלויים. לא כל כך שימושי בגלל מחירו היקר.
   

ישנם הבדלים מהותיים בין פלטה איכותית ובין פלטה שאיננה איכותית. ההבדלים יראו בדברים הבאים: 

• ישר / לא ישר: פלטות איכותיות שומרות על מבנה ישר לכל אורכם בניגוד לאילו שאינן איכותיות. ניתן לבדוק האם הפלטה ישרה באמצעות מבט לאורך הקנט (העובי). אחת התוצאות האפשריות של עבודה עם פלטות שאינן ישרות תהיה למשל דלתות אשר אינן נסגרות היטב.
  
  
• פטריות: בפלטות שאינן איכותיות עלולות להתגלות פטריות בתוך מספר שנים ואפילו לאחר מספר חודשים. 
  
  
• הברגה: אם הפלטה מתפוררת (במקרה של סיבית) כאשר אתם מבריגים בורג או שהשכבות נפרדות אחת מהשנייה (במקרה של סנדוויץ גרוע) הרי שמדובר בפלטות מאיכות ירודה. 
  
  
• עמידות בלחות: תוכנה זו חשובה במיוחד במטבח ובחדר האמבטיה בהן, בדרך הטבע, יש לחות ורטיבות. פלטות איכותיות יתמודדו עם הלחות ואילו כאלו שאינן איכותיות עלולות להתנפח ואף להתפקע. 
  
  
• חוזק ועמידות: פלטה מאיכות גרועה תיסדק, תישבר או תישרט בקלות לעומת פלטה איכותית. 
  
  
• אחידות העובי: בפלטה איכותית קיימת אחידות בעובי לכל אורך הפלטה. בפלטת שאינן איכותיות נגלה שהעובי אינו אחיד, כלומר, ייתכן שבתחילת הפלטה עובייה יהיה 17 מ"מ ובסופה 19 מ"מ. 
  

אין דבר כזה "עץ פורניר" או "עץ מלמין". תאמינו או לא, כבר נשמעו בארצנו ביטויים שגויים אלו. פורניר ומלמין הנם ציפויים בלבד. לדוגמא: "פלטת סדנוויץ מצופה פורניר". הבעיה העיקרית בציפויים היא שלא ניתן לחדש אותם באמצעות שיוף. כאשר הציפוי נפגם כתוצאה משריטה עמוקה, למשל, לא ניתן לשייף אותו. זאת בניגוד לעץ מלא שניתן לשייפו וכך לחדש את מראהו.

להלן ציפויים נפוצים:

• מלמין: ציפוי פלסטיק יצוק בגוונים שונים. אם מישהו אומר לכם בגאווה: "אצלנו משתמשים רק במלמין יצוק על שבבית דחוסה…" אז כדי שתדעו שכל מלמין הוא יצוק וכל שבבית (סיבית) היא דחוסה.
  
  
• פורמייקה: נייר מיוחד בכבישה פלסטית, עליו מדפיסים דוגמאות וצבעים. 
  
  
• פורניר: קילוף של עץ טבעי המשמש לציפוי. פורנירים מקובלים: מייפל, בוק, אלון, דובדבן, וונגה, אגוז ועוד. כל אדם יכול לבחור לפי טעמו. 
  
  
• פולימר: מעין טפט בעל מראה עץ. 
  
  
• צבע: גימור באמצעות צביעה בהתזה, בדרך כלל על גבי MDF.
  

חומרי הפרזול הנם הידיות, המסילות, הצירים, הסלסלות וכל מה שאינו חלק מהמבנה של הארון. עלות פרזול איכותי היא גבוהה, ומומלץ לא להתפשר בנושא זה, כי אין דבר יותר מרגיז ממגירה שיוצאת מהמסילה בכל פעם שפותחים או סוגרים אותה.

קיימות בשוק יצרניות רבות של חומרי פרזול. הידועות שבהן הן בלום, הטיש וגראס, אך כשם שיש פיז'ו מדגם 205 ויש פיז'ו מדגם 405, כך גם לחברות הטובות ישנן דגמים שונים ורמות שונות.

מחיר מסילה למגירה נע בין 10 שקלים ל-250 שקלים. אל תסתפקו בכך שבעל-המקצוע אומר לכם: "זה מסילה של בלום…", כי יש בלום ברמה גבוהה ויש בלום ברמה מאוד בסיסית. ההבדל לא תמיד ייראה ביום הראשון, אלא לאחר מספר חודשים/שנים. לכל החברות הטובות קמו חיקויים רבים במזרח, חלקם טובים וחלקם גרועים.

שימוש בחומר גלם נחות: החאפר ישתמש בחומרי גלם נחותים וידווח לכם על שימוש בחומרים איכותיים. החאפר ישלב חומר איכותי עם חומר נחות ויציג בפניכם רק את החומר האיכותי.

חיסכון בעץ על חשבון חוזק: למשל: החאפר ירכיב מדף דק עם לייסט רחב בחזיתו ויטען שהלייסט הרחב נותן חוזק לכל המדף. השאלה שכולם שואלים את הנגר היא "כמה זה עולה למטר רץ?". שאלה זו איננה מספיקה, כי מה שיותר חשוב זה מה שמים בכל מטר ומטר. 

גביית מחיר מופקע: החאפר עשוי לנצל את חוסר ידיעתכם במחירי חומרים ולדרוש עבורם מחיר מופקע. למשל: לדרוש מאות שקלים עבור ידיות אותם הוא רוכש בעשרות שקלים (יש באמת ידיות שעולות מאות שקלים אך לא בזה מדובר). 

אחריות ללא כיסוי: החאפר ייתן לכם אחריות ללא כיסוי אמיתי. חוסר הכיסוי יכול לבוא לידי ביטוי בשני אופנים: האופן הראשון הוא סעיפים אשר מגבילים את האחריות בצורה שמסירה מבעל המקצוע כל אחריות ממשית. האופן השני הוא פשוט לא להגיע או לא להתייחס אליכם כאשר תדרשו לממש את האחריות. 

התקנה לא מקצועית: החאפר עלול לנסות לחסוך בעלויות התקנה ולהביא עובדים שאינם מקצועיים להתקין את הרהיט בבית. התקנה לא מקצועית תגרום לכך שהרהיט יהיה לא חזק, לא ישר, בעל דלתות/מגירות שלא נסגרות היטב, הרהיט עלול לספוג פגיעות במהלך ההרכבה ועוד. ישנם בעלי מקצוע אשר משתמשים בקבלני משנה לצורך ההרכבה. אין בכך כל פסול כל עוד הם עושים את עבודתם נאמנה. אך מטבע הדברים, קבלן המשנה מקבל תשלום פר הרכבה, ולכן הוא ממהר לסיים את העבודה, לעיתים קרובות על חשבון האיכות.