שתף קטע נבחר

רכבת ישראל מציגה: דמי מעבר

תושבי בית יהושע אינם יכולים לעבור מצד אחד של תחנת הרכבת לצד השני, מבלי לשלם כסף. למה? כי ככה הרכבת החליטה

נתחיל בסיפור קטן, עם מוסר השכל גדול. אחד מעמיתי לספסל הלימודים בבית הספר, היה נער מגודל בשם איציק. בחור שפלומת שפם עיטרה את פניו כבר בכיתה ג', ולמרות שלא היה חכם גדול, זיהה מצוין את יתרונו הגדול - ממדי גופו המרשימים וכוחו הרב. את אלה, כך יובהר מייד, ניצל היטב לעסקים. עם השמע צלצול המבשר על תחילתה של הפסקה, הזדרז עוג-של-בית-הספר-היסודי אל המדרגות המובילות לחצר, הכריז עליהן כטריטוריה הנתונה למרותו הבלעדית, וגבה מהתלמידים - בעיקר אלה של הכיתות הנמוכות - דמי מעבר.

 

לא ממני. עם מידות קטנות בהרבה אבל לא פחות חוכמת חיים, הצלחתי להגיע לחטיבת הביניים בשלום, מבלי להעביר לידיו הגדולות של איציק אפילו קלף אחד של חבורת הזבל או חלק ממצבור הגוגאים שלי. תרגילי התחמקות יומיומיים, מורכבים במיוחד, מנעו מפגש יקר או כואב. חשבתי שזה לא יכול לקרות לי יותר.

 

הרכבת מציגה: דמי חסות

 

אז חשבתי. להפתעתי הרבה, כמעט שני עשורים מאוחר יותר, נתקלתי בבן דמותו של איציק. לא בפינת רחוב חשוכה והרחק מעיניו הבולשות של החוק והסדר, אלא דווקא לאור יום בכבוד וגאון, בתחנת הרכבת הקרובה למקום מגורי.

רוצה לעבור לצד השני? תשלם בבקשה ארבעה שקלים... (צילום: דלית שחם)

 

נראה כי בתחנת הרכבת של בית יהושע, הוחלט לאחרונה להעשיר את קופת הרכבת עוד יותר. מסתבר כי הבטחה של מיליארדים רבים אינה מספיקה, והחבר'ה הרי צריכים לאכול משהו. אחרת איך תסבירו את העובדה שאותה רכבת, החלה לגבות "דמי מעבר" מכל אדם המעוניין לעבור מצד אחד של המסילה לעברה השני? אתם קוראים נכון - הרכבת דורשת בבית יהושע כסף מזומן מכל מי שמעוניין לחצות את הפסים.

 

כך גם במקרה שלי. פעמיים בשבוע אני נוסע מביתי בבית יהושע לנתניה. ואת הדרך הזו אני מעוניין לעשות עם מונית שירות. וזה בסדר ונוח, כי מתחנת הרכבת במושב יוצא קו סדיר של מוניות שירות. לצערי מדובר "בצד השני" של תחנת הרכבת. מאחר ומשני צדי פסי הרכבת נבנתה גדר גבוהה, הדרך היחידה עוברת בתחנה עצמה. שם כאמור צריך לשלם.

 

אזרח וותיק?

 

אל התקנות החדשות התוודעתי בעזרת דייל התחנה, שאמון על שירות ללקוחות הרכבת. אותו אחד שסירב לתת לי לעבור מבלי לרכוש "כרטיס מעבר". כששאלתי מדוע, הפנה אלי הדייל - כך מכנה אותו הרכבת - את גבו וסינן: "אני איתך סיימתי לדבר", לא מודע כמובן לפער בין תוארו להתנהגותו. הקופאית שיתפה פעולה טוב יותר: "שמע לי", כך אמרה. "למה לא תעבור לצד השני עם הכרטיס הזול ביותר? קנה כרטיס נסיעה של 'אזרח ותיק' לנתניה".

"למה לא תקנה כרטיס מעבר, של אזרח ותיק? זה זול"... (צילום: דלית שחם)

 

לא נותרה לי ברירה. מאז ועד היום הגעתי לגבורות כבר ארבע פעמים. הלוך-חזור מביתי לצד השני של תחנת הרכבת, כל פעם במחיר של ארבעה שקלים עבור "אזרח ותיק". על נסיעה שלא נסעתי, אם שכחתם לרגע. אתם קולטים? הרכבת החליטה כי היא זכאית לדרוש דמי שימוש על מרחב שאינו בבעלותה. ואיש אינו פוצה פה ומצפצף. רוצים לחסוך את הכסף הזה? האפשרות היחידה להגיע ברגל לצד השני של התחנה, היא הליכה של כ-25 דקות לצד ציר תנועה עמוס ומסוכן - כביש פולג-צומת בני דרור. נכון שלא יאומן? 

 

תגובות

 

דובר הרכבת, בני נאור, מסר בתגובה ל-ynet: "לא ניתן להיכנס לרכבת ללא כרטיס, ולשטח המבוקר הדרך היחידה להיכנס היא עם כרטיס נסיעה. לגבי

המקרה של בית יהושע, הגיעה פניה מהיישוב ועוד השבוע תכונס פגישה בין נציגי הנהלת הרכבת לנציגי היישוב, על מנת לנסות לפתור את הנושא".

 

לראש מועצת חוף השרון, אהרון בז'רנו, יש דעה שונה. מבחינתו, מה שלא נדרש מתושבי רמת גן, שעוברים בגשר ארלוזרוב מצד לצד של התחנה עם כרטיס חינם, אינו ראוי שיתבקש מתושבי בית יהושע. "אין לכך שום הצדקה שאפשר להעלות על הדעת", אמר.

 

גם אתם נתקלתם בעוולה בתחבורה הציבורית? פנו אלינו באמצעות המייל האדום או ב-SMS שמספרו 9638

 

בהכנת הידיעה השתתף אורן רייס

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"שנקנה כרטיס?"
"שנקנה כרטיס?"
צילום: דלית שחם
הרכבת דוהרת?
הרכבת דוהרת?
צילום: שמוליק רחמני
מומלצים