ספר בריטי: "נשים מזייפות אורגזמה משחר ההיסטוריה"

כל הפרטים המאלפים הללו – ורבים רבים אחרים – מככבים בספר חדש, שמסעיר בימים אלה את בריטניה. קוראים לו "לשים מה מתי", והוא מעין מחקר מעמיק בהיסטוריה של הסקסולוגיה, למרות שאין עדיין חוג רשמי כזה באוניברסיטת אוקספורד.

המחבר, ג'ון נייש, הוא כתב הבריאות המסור של ה"טיימס" ב-15 השנים האחרונות. לפני תחום הבריאות עסק נייש בסיקור ענף הנדל"ן. בשנים האחרונות, בכל אופן, הוא התעסק בחומרים הרבה יותר מעניינים: נייש ליקט ממורשתם של מומחי מין – חלקם שרלטנים או סתם מטורפים – מאז שחר ההיסטוריה ועד ימינו, וגילה אטרקציות לרוב.

נשים קלות להשגה

נייש מעמיס על קוראיו עצות שהצטברו במהלך אלפי שנים, ובמיוחד עצות ביזאריות משנת 300 לפני הספירה ועד לשנות ה-70 התוססות. לא בטוח איזו תועלת מעשית אפשר להפיק מהספר הזה, חוץ מבידור טוב. מה שלא תעשו, מומלץ שלא לקחת ברצינות את העצה – המבוססת, כנראה, לזמנה – של הסינים העתיקים, שייעצו לגברים לשכב עם כמה שיותר נשים, אבל לעולם לא להגיע לאורגזמה.

הסינים טענו, כי האנרגיה שתשתחרר מהאורגזמה הנשית תיספג במאהב ותבטיח לו חיי נצח – בתנאי שהביצים לא יתפוצצו לו קודם, כפי שמעריך המחבר המוטרד. הסינים, מתברר, טובים בהמצאות מקוריות: הם פיתחו תיאוריה לפיה לחיצה באיזור צינורית הזרע תסיט את הזרע היישר למוח.

לצד המלצות פרקטיות בנות-זמננו ("אל תתחכם מינית עם שואב אבק", המליץ ד"ר אלכס קומפורט בספרו "חדוות המין" מ-1972), מאגד הספר יציאות מוזרות רבות: ספר הודי מתחילת המאה ה-12, למשל, מציע לגבר המתלבט הימור בטוח על נשים קלות להשגה, כאלה שהן "עייפות מנסיעה, מחלימות מחום גבוה, יגעות מריקוד או שילדו בחודש האחרון". אחרים מציעים להימנע ממין בבוקר, בקיץ, כשחוזרים ממלחמה ואחרי אמבטיה או אוכל. במדריך לוהט שיצא בימי-הביניים הוזהרו האבירים מקיום יחסי-מין, כי זו "הדרך של הנשים לייבש אותם מכוחם". המדריך הזהיר שיש גם נשים שמסתירות שברי מתכות באיברי מינן, כדי לפצוע את המאהב התמים.

בתקופת הרנסנס, שהתחילה במאה ה-15, ספרי מין התפרסמו בקצב שאפילו צנזורי הכנסייה לא הצליחו להדביק. התשובה של אותם ימים לד"ר רות היתה מומחית בשם איזבלה קורטס, שהבטיחה לגברים עם פין מעוקם מזור באמצעות דייסה בריאה של ביצי שליו, נמלים, רסיסי ענבר והפרשה של אייל מיוחם. נעלי בית חמות נחטפו כמו לחמניות באותה תקופה אחרי שגורו אחר, ג'יובאני סיניבאלדי, הזהיר שכפות רגליים קרות יהפכו למכשול חמור בפני כל מי שמעוניין ביחסי-מין.

הטיפ הכי טוב בספר, לדברי המחבר, מופיע בספרם של אברהם וחנה סטון מ-1935, "מדריך הנישואים". הספר נחשב באותה תקופה לשלאגר היסטרי, שמכר 70 אלף עותקים ב-15 מהדורות, והוא מכיל עובדות מופרכות לחלוטין. בני הזוג סטון, שפתחו בהמשך קליניקת ייעוץ משגשגת בארצות-הברית, הטיפו נגד משגל מאחור בטענה ש"זה לא רומנטי ומקובל רק בקרב אנשים פרימיטיביים מסוימים".

עם הגב למאהב

מהספר עולה, כי נושאים שמעסיקים אותנו לא מעט כיום, כמו זיוף אורגזמה, היו רלבנטיים כבר לפני שנים רבות. כך, למשל, המשורר הרומי אוביד, שהיה גורו בנושאי מין עד שהקיסר אוגוסטוס קרא את מה שכתב וגירש אותו לגלות, מציע את הדרך הנכונה לזיוף כבר לפני הספירה: "זה מאכזב, אבל אם את כבר צריכה לזייף, אל תבגדי בעצמך במשחק יתר. תנסי להפעיל את העיניים, כך שיטעו אותנו, ואל תשכחי להתנשף בכבדות", כתב.

עוד ממליץ אוביד לנשים עם בטן תפוחה להפנות למאהב את גבן, כדי שחלילה לא יצפה במשמניהן. מומחה אחר, מהמאה הראשונה לפני הספירה, ממליץ לנערות עם רגליים חטובות להשעינן לראווה על כתפי מאהבן.

ואם באורגזמה עסקינן: בספר דעות קדומות רבות, המזהירות נשים מדברים חמורים שיקרו במידה ולא תגענה חלילה לאורגזמה. תיאודור הנדריק ואן דה ולדה מזהיר בספרו על הטכניקות והפיזיולוגיה מ-1928 מפני "תופעות לוואי אדירות עוצמה. כל אקט מיני שמסתיים בכישלון האישה להגיע לאורגזמה מייצג פגיעה גופנית, וחזרה על כך תוביל לנזק בלתי-הפיך גם לגוף וגם לנשמה".

וכדי להגיע לאורגזמה, מציע פאנג ניי צ'י לנשים בסוף המאה השישית שיטה מקורית: למלא שקיק בגרעינים או פשוט לתחוב קרן שנהב של פיל ולאונן. מצד שני, הוא מזהיר בהוראות השימוש מאוננות-יתר, שעלולה לגרום להזדקנות מואצת.

גם באי באלי נרשמו התרחשויות מעניינות בתחום הסקס: באי האמינו שסקס זה עסק רוחני, והקדישו לשלב החימום לפחות 30 יום לפני שעברו לשלב המימוש. מה הם עשו באותם 30 ימים של מיזמוזים אין-סופיים? אצלם כל חלק בגוף זכה לתשומת-לב של יום-יומיים. במאה התשיעית החליטו בבאלי שיש להימנע מקיום יחסי-מין ביום ההולדת של הרעיה, כנראה מתוך אמונה שלא מערבבים שמחה בשמחה.

בלי רמזים אירוטיים

איך גורמים לאישה להידלק? עיון בספר מגלה שיטה מקורית למדי. לאננג'ה רנג'ה, מומחה הודי שפיתח תיאוריות על תאווה ומין לפני כ-500 שנה, היה מתכון מנצח לגבר שרוצה להדליק: "קח גולגולת אנושית מבית הקברות הסמוך, שרוף אותה מתישהו בספטמבר-אוקטובר, אסוף את הפיח על צלוחית ושפוך אותו ישר לעיניים. האפקט ידליק כל אישה". אל תנסו את זה בבית.

גם מרכיב התזונה לא פחות חשוב. ספר מהמאה ה-16, "הגן המבושם של השייח נפזורי", קובע למשל שגבר שמבקש לעשות סקס כל הלילה, צריך להקפיד על התפריט הבא: לזלול חביתה טבולה בדבש. אפשר עם לחם בצד.

בספר יש אפילו טיפ שלוקט מספר יהודי מימי-הביניים, שמציע שיחזור בתולים בדרך מקורית: מרתיחים עלי הדס, מוסיפים סרפדים ומצמצמים עד שנותר שליש מהשיקוי. יש לשטוף את איבר המין במרק הזה בבוקר ובערב לפחות תשעה ימים. עם קצת אמונה, כנראה שזה עובד.

אוטו ויינינגר, יהודי שהתנצר, זוכה בספר לתואר המפוקפק "מחבר ספר המין הכי משעמם שנכתב אי-פעם". ויינינגר כתב את "מין ואופי" בתחילת המאה שעברה כעבודת דוקטורט. הספר, מציין נייש, מצליח להימנע מכל רמז אירוטי, ועוסק בעיקר ב"השוואה בין יהדות לנשיות".

עצה טובה לנשים נבגדות הופיעה במדריך של פאנג ניי צ'י מהמאה השישית לספירה. "לאישה אסור להרשות לעצמה לקנא או להתעצב כשהגבר שלה מקיים יחסי-מין עם אישה אחרת", מציע החכם הסיני, "כי אז תמצית הקיום שלה תסבול מעודף ריגוש, היא תסבול מפליטת שתן בלתי רצונית. יתפתחו גם מחלות שיגרמו לה להזדקן בטרם עת, ולכן עליה להימנע מכל רגש של קנאה".

ויש גם טיפ מדהים לבעלים קנאים, שרוצים לוודא שנשותיהם נאמנות: "שפשף אותה עם צואה שהטילה ציפור במעופה", מציע ספר הדרכה הודי מהמאה ה-16. "היא כבר לעולם לא תחשוב על מישהו אחר".

מארי סטופס, סקסולוגית בריטית מתחילת המאה ה-20, מציעה מתכון מצוין משלה לחיי אהבה מוצלחים: לא לישון באותו חדר. "צריך לשמור על חדוות המפגש", מסבירה המומחית, "ולכן כדאי לישון בחדרים נפרדים. אם אין לזה מספיק כסף, להקפיד על וילון". המתכון הזה, אגב, עובד עד היום, לפחות בארמון בקינגהאם, באגף של המלכה ובעלה הנסיך פיליפ.