כשזה עמוק
"מלנומה אהובתי", סדרה הדרמה החדשה של דוד אופק ויוסי מדמוני, היא הדבר האמיתי: טלוויזיה כואבת, מרגשת ומבריקה
מי היה מאמין. סדרה על סרטן! בערוץ 2! והסוף, אני מודיע לכם כבר עכשיו, לא הולך להיות טוב. ובכל זאת, מכל ההיצע הטרי של ערוץ 2 החדש, מכל הארץ נהדרת הזו, "מלנומה אהובתי" ("רשת") לוקחת בהליכה.
יוצרי המיני-סדרה שבמרכזה ההתמודדות של עוזי (יגאל עדיקא) ואשתו הרקדנית (שרון צוקרמן) עם מחלת הסרטן, הם דוד אופק ויוסי מדמוני, מהיוצרים החשובים והמעניינים שפועלים כאן. כל מה שהם עשו עד עכשיו היה זהב, גם אם היו להם דברים טובים פחות ("טייק אוויי"), ויותר ("בת-ים ניו יורק"). למרות הרקורד המרשים שיש לשניים (שכולל גם את "ההרוג ה-17" של אופק ואת "המנגליסטים" הכתוב לעילא), הם הודו בראיון שנתנו בשבוע שעבר ב"הארץ", שאת "מלנומה" הם הכי אוהבים. ובצדק.
עם זאת, הערוץ המסחרי הוא לא הבית המתאים לסדרה מן הסוג זה. ראשית, יש משהו מגוחך בלשדר אותה אחרי "רוקדים עם כוכבים" השטותית (אני לא מצאתי קשר בין הצ'ה צ'ה צ'ה של שירז טל לרקדנית שרון צוקרמן). בנוסף, הסדרה כוללת ארבעה פרקים בסך-הכל, שזה לא מספיק בשביל ליצור התמכרות ודיבור. וחוץ מזה, לא ברור מתי אפשר יהיה לעבור לפרסומות - בדיוק כשמגלים את הסרטן? לפני הניתוח? אחרי הכימו? תהה הסיבה אשר תהה, העיקר שהיא איתנו ותודה לאלוהי המכרז.
לא מעדנים את האימה
"מלנומה" משובחת מכל צד שלא תסתכלו עליה: צילום (אסף סודרי, שצלם את "עטאש-צימאון"), עריכה (אריק להב-ליבוביץ המוכשר), תסריט, בימוי, משחק. "מלנומה" היא הדבר האמיתי, הסיבה שבגללה כדאי לראות טלוויזיה.
בדרך כלל במקרים של מחלות חשוכות מרפא על המסך, קל ליפול לתהומות הרגש. ב"מלנומה" אין ניסיון לעדן את האימה - הזוגיות לא מושלמת מרגע שמתעוררת המחלה, העצב שרוי בכל פינה, ולצדו הכעסים, המתיחות, הלכלוך. יותר מכל, "מלנומה" היא סדרה מלוכלכת, במובן הטוב - כלומר, חפה מכל ליקוק.
יש בסדרה הרבה רגעים מקסימים, שנעים בין העצב הכי עמוק לבדיחה קורעת: עדיקא מגלם שחקן שמתקדם מטייפ-קאסט של מוכר אבטיחים לתפקידים של מאהב; הוא מבקש מהבן שלו ללמוד לאבחון - ומסרב להבין שזה בעצם לא מבחן; הוא תוהה מה ההבדל בין אספרסו כפול לארוך; וברגע הקריטי שואל את הרופא, ולא ברור אם צריך לצחוק או לבכות, "איך אתה יודע שהיא תמות?".
כמו תמיד אצל אופק ומדמוני המציאות משחקת תפקיד ראשי. אופק, עוד בסרט הסטודנטים עתיר הפרסים שלו, "בית", שילב בין מציאות לבדיון בצורה מבריקה. לא מדובר בטריקים זולים של "השיר שלנו", אלא במשהו אחר לגמרי, שגורם לעסק כולו להיראות יותר מציאותי מן המציאות עצמה. גם ב"מלנומה", שמבוססת על סיפורם האמיתי, הכואב, של עדיקא ואשתו אורית שנפטרה מסרטן, נוצר אותו חיבור חד-פעמי בין היוצרים לגיבור שלהם, בין האמנות לחיים.
"מלנומה" מחזירה את האמון בחומרים שבבסיסם אמת, ומעידה, כמו "בטיפול" לפניה, על שובה של הדרמה בתור הדבר הכי מעניין בטלוויזיה שלנו. כך גם מכל הפרוייקטים החדשים של "קשת", הכי מסקרן אותי הוא "אמא'לה", סדרת הדרמה בכיכובה של אורנה בנאי. בינתיים, "מלנומה", גם בגלל הנוף המצחיח אבל לא רק, בולטת מעל כולם, ומגיע לה לקבל את כל האהבה שלכם. ועוד קצת.
לפנייה לכתב/ת 
