טיפול 10,000

נפרדים מפולי - לעמוד המיוחד

עצרו את היום, אני רוצה לרדת עליכם. עצרו אותו, בחייכם, רק לשניה. הקפיאו את הרגע הזה בזמן. קחו בחשבון את אתמול בערב, הזמן שבו הייתם עסוקים מדי, ברובכם, בצפייה בעונתו המי-סופר של יאיר לפיד – שלום לתמיר וללהקה, בסדר? הנה, אמרתי – מכדי לשים לב למה שהתחולל אצל אסי דיין בקליניקה. קחו בחשבון את היום בבוקר, כשקראתם עוד ביקורות טלוויזיה על עונתו המי-סופר של לפיד והלהקה. היי, זו עונה חדשה בערוץ 2, וזהו זמן הטייס האוטומטי מבחינת הצופה והמבקר. ערוץ 2 הוא, ברגע זה, הטלוויזיה.

אבל האירוע הטלוויזיוני הקריטי של אמש, ושל השבוע ואולי החודש והשנה כולה, נרשם הרחק משם, בפרק השיא של "בטיפול", מול מעט מדי צופים. למרות הקרשנדו הדרמטי המרשים ש"בטיפול" מבצעת לאחרונה, לא היתה שום ודאות ששיא טהור ומזוקק שכזה נמצא בתפריט. אתמול הוא הוגש בכל זאת, והדהים בצלילותו ובעושר טעמיו.

ישראל פוליאקוב, בתפקיד אביו של הטייס המנוח ידין, מגיע לקליניקה כדי לסגור, או לפתוח, חשבון עם הפסיכולוג ראובן (דיין), ששיגר את בנו – מדעת או שלא מדעת – לעבר טיסתו האחרונה. חביות חומר נפץ אדירות, מסודרות בשורה, כולן מתוצרת ישראלית מקורית – ובהן שואה ודור שני, מאצ'ואיזם, זהות מינית, זהות עדתית, יחסי אבות-בנים, אלימות והדחקה – התפוצצו בזו אחר זו על המסך תוך חצי שעה קצרה, במפגן מרהיב ועוצמתי.

זה נשמע בוודאי מוגזם; אם היינו מדברים על סרט ישראלי שמנסה לפרק את כל המוקשים האלה בתוך שעתיים, הרי היינו נרתעים קצת. יותר מדי מהכל, הא? יותר מדי מטען חורג. אבל לא הפעם. איכשהו, לא ברור איך, הדיאלוג המבריק בין האב הנוקשה, הזועם והשביר לבין דיין מוכה ההלם והאשמה הצליח לשחרר את כל הניצרות ולפוצץ את כל המטענים מבלי לגלוש להגזמה, לדידקטיות או לזיוף. זהו ריקוד תסריטאי ודרמטי כה סבוך, עד שנדמה שלאף אחד מאיתנו לא היתה ציפיה לראותו מבוצע בקרוב בטלוויזיה דוברת עברית. אמני קרקס דרמטי מהסוג הזה, חשבנו, כלל לא פועלים כאן בסביבה – לרוב הם גדלים ומטופחים באזורים העשירים של מדינת HBO. ועדיין, התסריט של עוזי וייל והמשחק של דיין ופוליאקוב ביצעו את התימרון הזה בשלמות. נס קטן, לא צפוי, שספק אם ישוחזר בקרוב.

לקח לפוליאקוב כמה דקות להיכנס בנוחות לדמות הקשה לתוכה הושלך, אבל עשר דקות לתוך הפרק כבר שכחתם מפולי וקיבלתם ללא היסוס את ניצול השואה שתיסבך את בנו עד שהביא, בעקיפין או במישרין, להידרדרותו; דיין היה, כרגיל, מחודד ומדויק מהשניה הראשונה. הסיום הנויורוטי – רגע קליימטי של התפרצות אלימה ולאחריו פרידה חפוזה, מתוחה – סגר בשלמות את מה שהיה ללא ספק הדרמה הישראלית הטובה ביותר ששודרה כאן, נו, בואו לא נעליב אף אחד, בוודאי השנה.