שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    בשם המדע
    אוניברסיטת בר-אילן הצטיידה בשישה קופים חדשים, שבמוחם ייערכו ניסויים פולשניים. פעילה ב"תנו לחיות לחיות" התגנבה למקום, שם גילתה את התנאים הקשים בהם כלואים בעלי-החיים. כעת היא מארגנת הפגנה, כדי שהסטודנטים ידעו מה קורה בבניין שלידם. ומה אומרים החוקרים? "אנחנו אוהבים חיות, אבל בני אדם יותר". המחקר ועונשו

    ברגעים אלו ממש, בשעה שאתם יושבים מול המסך, כלואים שישה גורי קופים בתוך תאים אפלוליים ונטולי חלונות במרכז "גונדה" לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. על קיר המעבדה שמולם מצוירת, כמה אירוני, תמונת ענק של ג'ונגל ירוק. זיכרון רחוק של החופש שנגזל מהם. את התיאור הקשה הזה מציגה ענת רפואה מ"תנו לחיות לחיות", המכהנת בארגון כראש המחלקה להגנת בעלי חיים במעבדות.

     

    לדבריה הקופיפים, שגילם כשנה, שוהים במקום כבר שלושה חודשים בתאים שגודלו של כל אחד מהם מסתכם ב-80 סמ"ר בלבד. כל קוף מבודד מאמו ומחבריו. הם מקבלים מזון לפי צרכיהם, אבל על חיבוק אין מה לדבר. גם מכינויי חיבה אפשר לשכוח: רובם יכונו במספרים, כדי למנוע קשר רגשי בינם לבין החוקרים. בעוד כשלושה חודשים יתחיל כל קוף לעבור תהליך אילוף מפרך, ואז יתחיל הסיוט האמיתי: ניסויים פולשניים במוח.

     

    רפואה אומרת, כי היא ראתה את כלובי הקופים במו עיניה. במסגרת מלחמתה בשימוש בקופים כאובייקט מחקר, היא התגנבה לאוניברסיטת בר-אילן כבר ב-2004 כדי לעקוב מקרוב אחר בנייתו של מרכז "גונדה" לחקר המוח, בראשות פרופ' משה אבלס – חוקר בעל שם שהגיע מהאוניברסיטה העברית. "התחזיתי לסטודנטית דתיה והגעתי למקום. מכיוון שהיו בו רק פועלים שבנו את המרכז, הצלחתי לצלם תמונות באין מפריע. למרות שפרופ' אבלס הכריז בראיון עיתונאי ב-2002 שלא יהיו שם יותר משלושה קופים לניסויים, ראיתי 32 תאים".

     

    רפואה מספרת שהיא ביקרה במרכז פעם אחר פעם, עד שבאפריל 2005 התברר לה שהבנייה נשלמה. "היום כל הבניין מוקף במצלמות וצריך להפקיד תעודת זהות כדי להיכנס. את לא יכולה להתקרב למעבדות, יש שם הגנה כמו בכור אטומי. "הקופים שם נמצאים בלחץ גדול. לכן מחזיקים אותם בכלובים קטנים, כדי שיהיה להם קל לתפוס אותם כשהם משתוללים. לקוף חשוב להיות במגע עם קוף אחר, ממש כמו לבני אדם, אבל הקופים שם מוחזקים בבידוד. אין להם שום חלון שדרכו יוכלו לראות אור יום".

      

    רפואה (49), אם לשניים וגרפיקאית בעברה, מקדישה את מרבית זמנה למאבק למען הקופים. היא טוענת כי ניסתה בעבר להגיע להידברות עם שלושת הגופים האקדמיים שמשתמשים בישראל בקופים לצרכי מחקר, ובהם גם האוניברסיטה העברית ומכון ויצמן, אך נענתה בשלילה. לכן היא מארגנת הפגנה ביום ראשון הבא, מול שערי האוניברסיטה: "אנו רוצים ליידע את 30 אלף הסטודנטים מה עושים בבניין שלידם".

     

    דובר אוניברסיטת בר-אילן, שמואל אלגרבלי, מסר בתגובה כי כרגע יש במקום שישה קופים שהגיעו מחו"ל ונמצאים בהסגר, כפי שקובע החוק. לדבריו, כאשר ייגמר ההסגר יתחילו החוקרים לעבוד עם הקופים. אלגרבלי מודע היטב לאפקט שיש למילים "ניסוים על בעלי חיים" על הציבור, ומשתדל להצביע על הצדדים המדעיים של העניין, "אם כי אמוציה", הוא אומר, "לא יכולה להתמודד אף פעם מול מניעים מדעיים". והוא יודע על מה הוא מדבר. בפעם האחרונה עלה נושא הניסויים בחיות במעבדות המחקר של האוניברסיטאות לאחר שסטודנטית מהאוניברסיטה העברית צילמה בשנת 2001 קוף בסתר, שלכאורה קורקף ונבדק, ונותר בחיים.

     

    "מה שהם עשו לאוניברסיטה העברית", אומר אלגרבלי, "היה מגעיל. ניתוח ראש אף פעם לא נראה טוב, וכדי לחקור את המוח צריך לפתוח את הראש. אנו בהחלט משתדלים להחזיק אותם בבריאות טובה. אנחנו אוהבים בעלי חיים ויש לנו חמלה אליהם, אבל גם לבני אדם. אפשר לחשוב שמישהו נהנה מזה. איזה רשות בריאות תסכים לתת רישיון לתרופה שלא נוסתה?".

     

    גם רפואה אינה חושבת שמדובר בחבורת סדיסטים. לא בבר אילן, ולא באוניברסיטה העברית או במכון ויצמן, שעורכים ניסויים בקופים. "הם לא סאדיסטים", היא אומרת, "אבל יש להם אינטרסים". איזה? לקבל פרס נובל בחקר המוח? כסף". ניסוים בקופים מכניסים המון כסף לאוניברסיטה".

     

    עשרות קופים למחקר

     

    כמה קופים מצויים היום לצרכי מחקר באוניברסיטאות בישראל? רפואה מדברת על 15 קופים באוניברסיטה העברית, ועשרות קופים במכון ויצמן. לא כולם, אגב, סובלים. גם רפואה מודה, כי יש חוקרים במכון שכבר הבינו שלא צריך לחתוך לקוף את הקרקפת ולצבוע את מוחו בחומר זוהר, שיבריק בכל פעם שהקוף חושב. לדבריה, בדיקת MRI יכולה למלא את אותה הפונקציה, רק בלי לפתוח את הגולגולת.

     

    "פעם", היא אומרת, "שלחתי לחוקרים מדריך איך להתנהג לקופים. באוניברסיטה העברית אמרו לי תודה, אבל זה בלתי אפשרי. שתביני, הקופים האלו מגיעים מחוות מזור בגיל שנה, אחרי שנותקו מאמהותיהם. חצי שנה מאלפים אותם להזיז ג'וי סטיק מול מחשב בשיטת ההצמאה. נותנים להם בבוקר מזון מלוח ויבש וכשהם מתים מצמא, נותנים להם קצת מיץ אם הם עושים מה שמבקשים. זו שיטת אילוף מקובלת, אבל אז מכניסים את הקוף לניתוח, הוא מתאושש שבועיים ומאז כל יום, במשך שנה עד שנתיים וחצי, קושרים אותו לכיסא קופים שמפרידים בין ראשו לידיו ורגליו ומושיבים אותו מול המחשב. ברוב המקרים הורגים אותם אחר כך".

     

    ואם היו משאירים אותם בחיים, דעתך הייתה נחה?

    "במקרים מסוימים אני דווקא בעד המתה. אם מורידים לקוף חלק מהמוח אין טעם להשאירו בחיים".

     

    פרופ' שרגא סגל, אימונולוג וחוקר סרטן ומשנה לרקטור אוניברסיטת בן גוריון, הגיע לכמה ממצאיו בעזרת קופים (למרות שבאוניברסיטת בן גוריון לא מתקיים מחקר בהם). גם הוא מכיר את תיאוריית ה- MRI, ואומר כי "יש דברים שאי אפשר לגלות בו. ניסויים בבעלי חיים אינם פסולים על הסף, ואם זה כדי להציל חיי אדם אני בהחלט בעד. בעיקר כשיש חוק בנושא וכולם פועלים לפיו. יש ועדה שמפקחת, ואפילו ניסוי על עכבר ללא אישור גורר מאסר שנה. מה שכן, אני נגד ניסוים חסרי תוחלת שאין בהם תרומה להצלת חיי אדם. "אם כולם היו צמחוניים", ממשיך פרופ' סגל באירוניה, "אז מילא, אבל למלא את הכרס כן, ולהציל חיים לא? זה משונה בעייני".

     

    נכון, זה נראה רע

     

     אורית סוליציאנו, דוברת האוניברסיטה העברית, לא שוכחת את היום שבו התנפלו על האוניברסיטה שלה כל ארגוני ההגנה על בעלי חיים בעקבות צילום הקוף פעור הקרקרפת. "הלב לא יכול היה לשאת את התמונות", היא נזכרת. "נכון, זה נראה קטסטרופה. אבל זה כמו בכל ניתוח. כמו אצל בני אדם. לא חשבו בכלל על הקופים שבזכותם עוזרים לחולי פרקינסון. אני יכולה להגיד לך שהכל נעשה אצלנו כמו שצריך, לפי הנהלים".

     

    גם יבשם עזגד, דובר מכון ויצמן, בוחר להיות זהיר: "יש לנו הרבה מעבדות שעשויות לעשות ניסויים בקופים", הוא אומר.

     

    מה זה עשויות? יש או אין?

    "יש מחקרים", הוא אומר, "שבהם מגיעים לשלב שאם רוצים באמת להסיק לגבי בני אדם, צריכים חיה יותר גדולה מאשר עכבר. זה לא קורה הרבה, אבל קורה. למשל כשרוצים להבין דברים בתחום הפרקינסון והאלצהיימר, מחלות שאין לחיות קטנות. או בתחום של השתלת איברים או מח עצם, שגם שם, מעבר לשלב מסוים, אין ברירה וצריך לעבוד עם קופים. הרי גם לא כל כך מהר נותנים אישורים לעבוד עם בני אדם. אבל אף אחד לא מתעלל בקופים במעבדות. מתייחסים אליהם באהבה וכבוד מעבר לכל כללים שמישהו קבע".

     

    הם מתים אחרי הניסויים האלו?

    "לפעמים הם מתים אחרי הניסוים, כן".

     

    ואלו שנשארים בחיים?

    "לפעמים ממשיכים לעשות עליהם ניסוים ולפעמים מוציאים אותם לגימלאות. היה מקרה של קופה אחת בשם בלה, שידעה להשתמש במחשבים, אז היא הועברה למוזיאון המדע שלנו".

     

    ומה עם הקופים עם הראש הפתוח שראו בצילומים שהגיעו מהאוניברסיטה העברית?

    "זו הסתה פרועה ושקר. למיטב ידיעתי, שום ניסוי כזה לא נעשה בארץ, בוודאי שלא במכון ויצמן. ושם לא נתנו לקוף להסתובב עם ראש פתוח אלא רק עם קסדה עם מגעים, כמו זו ששמים לבני אדם בכל מחלקה נוירולוגית".

     

    אתם קונים את הקופים מחוות מזור?

    "לא. מפעם לפעם מגיעים לכאן קופים מהמכון הלאומי לבריאות בארצות הברית, ואף אחד לא מתעלל בהם".

     

    אתם מוסד ציבורי, למה אתם לא מוכנים לאפשר לי להציץ בכלובים?

    "מאותה סיבה שאת לא יכולה לבוא ולצלם טכנאים בעבודה. אנחנו לא מתעדים עבודות במעבדות".

     

    השתתפה בהכנה הכתבה: נחמה דואק.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: העמותה נגד ניסויים בבעלי חיים
    הקופים מוחזקים ב"כיסא קופים" ועוברים ניסויים קשים
    צילום: העמותה נגד ניסויים בבעלי חיים
    צילום: העמותה נגד ניסויים בבעלי חיים
    "הסטודנטים צריכים לדעת מה עושים בבניין שלידם"
    צילום: העמותה נגד ניסויים בבעלי חיים
    צילום: העמותה נגד ניסויים בבעלי חיים
    "הקופים מוחזקים בתאים זעירים"
    צילום: העמותה נגד ניסויים בבעלי חיים
    מומלצים