שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מדריך: כל מה שצריך לדעת על מחלות החורף של ילדים

    נזלות, דלקות גרון, שילשולים וחום גבוה מאיימים לגרום סבל לתינוקות ולילדים גם החורף. אי אפשר להתחסן מפני כל הנגיפים והחיידקים, אבל אפשר לנקוט פעולות שיפחיתו מחומרת המחלה, אם חלילה תגיע גם אלינו. מהן מחלות החורף הצפויות לנו, איך מאבחנים אותן, מהו הטיפול הנכון לכל אחת מהן וגם - למה אסור לחמם מדי את חדר התינוק

    גם אם טיפות הגשם עדיין לא מציפות את הרחובות, בכל הקשור לאישפוזים – החורף כבר כאן. בבתי החולים לילדים נקראת התקופה הנוכחית "עונת המעבר", שהיא הקשה מכולן: מחלקות האישפוז מלאות בתינוקות, פעוטות וילדים הלוקים במחלות הקיץ והחורף גם יחד, שאותן מחוללים נגיפים ו חיידקים. אבל זאת רק ההתחלה. הנה כמה ממחלות החורף העיקריות הצפויות לתקוף גם השנה. מה אפשר לעשות כדי להימנע מאישפוז - בכתבה הבאה:

     


    • מה זה: מחלת ריאות חמורה התוקפת את מערכת הנשימה אצל תינוקות, לרוב עד גיל שנתיים. רוב החולים הם תינוקות בגילאי 3 עד 6 חודשים.
    • מי אשם: ברוב המקרים גורם למחלה הקשה הווירוס RSV – Respiratory Syncytial Virus. נגיפים אחרים הגורמים למחלה הם אדנו-וירוס או אינפלואנזה וירוס.
    • מה קורה: לרוב מדובר בתסמינים קלים של חום, נזלת ושיעול הנעלמים לאחר 2-3 ימים. אולם המחלה עלולה להתפתח לסוג של דלקת ריאות (ברונכיוליטיס) הגורמת לקוצר נשימה חמור ולסבל רב לתינוק. במקרים חמורים, יאושפז התינוק במחלקה לטיפול נמרץ. מחלת הברונכיוליטיס נמשכת לעיתים גם יותר מחודש, כשהיא מתאפיינת בגלים של הטבה במצב התינוק ולאחריה שוב החמרה נשימתית.
    • איך מאבחנים: בדיקה הקרויה "שטיפת אף לווירוסים", הנעשית בבית החולים, לרוב יכולה לאתר האם המחלה נגרמה על ידי אחד הנגיפים הגורמים לברונכיוליטיס. בבית החולים מתבצעות גם בדיקות דם המאבחנות האם מדובר במחלה חיידקית.
    • איך מונעים: הורים לתינוקות בריאים בדרך כלל יכולים לנקוט במספר צעדים כדי להפחית את הסיכון לזיהום כתוצאה מהנגיף: רחיצת ידיים תכופה של כל אדם הבא במגע עם התינוק, שימוש חד פעמי בניירות טישו, ניקוי וחיטוי של צעצועי התינוק - במיוחד כאשר ילד אחר שיחק בהם, שימוש בחדרי שינה נפרדים לתינוקות ולילדים בגיל בית ספר, שמירת מרחק ביטחון של לפחות שני מטרים בין אדם עם סימפטומים של הצטננות לבין התינוק והימנעות מסביבת מעשנים.
    • רגע לפני האישפוז: בבית תוכלו להקל על נשימת התינוק באמצעות שאיבת הפרשות האף שלו ושימוש באינהלציות. הקפידו על שתייה מרובה. זה לרוב לא קל, כיוון שתינוקות חולים ממאנים לשתות או לינוק. לכן, הציעו להם מנות קטנות של נוזלים במרווחי זמן קצרים. אם הילד סובל מחום גבוה, ניתן לתת לו סירופ להורדת חום.
    • מה הטיפול: מאחר שהגורם למחלה הוא נגיף, אין כל טיפול המכחיד אותו. הטיפולים היחידים הניתנים במסגרת בית החולים נועדו להקל על התינוק הסובל, וכוללים חמצן, אינהלציות ועירוי תרופות סטרואידיות לווריד. גם יעילותם של טיפולים אלה מוטלת בספק. כאמור, המחלה עלולה להימשך שבועות ארוכים, ומצבו של התינוק עלול להידרדר גם לאחר שהשתפר. הטיפול היחיד המונע את ההדבקה בנגיף הוא החיסון אבוסינגיס, אלא שהוא ניתן במסגרת סל הבריאות רק לפגים או לתינוקות הסובלים ממחלות לב. היתר ייאלצו לשלם תמורת חמש הזריקות הנדרשות סכום שערורייתי של 36,500 שקל.

     


    • מה זה: פנאומוניה, או דלקת ריאות, היא זיהום של הריאות הנגרם על ידי חיידקים, נגיפים או פטריות. בחורף שכיחה במיוחד דלקת ריאות חיידקית, שהיא החמורה מכולן.
    • מי אשם: דלקת ריאות בקרב פעוטות נגרמת לרוב על ידי הנגיפים אינפלואנזה, פאראינפלואנזה, אדנו או רינו. אצל ילדים שכיחה דלקת ריאות הנגרמת על ידי החיידק מיקופלזמה פנאומוניה. מבוגרים נוטים לחלות עקב דלקת אשר לה גרם החיידק סטרפטוקוקוס פנאומוניה, המכונה גם: פנאומוקוק.
    • מה קורה: דלקת ריאות מתאפיינת על ידי קוצר נשימה, חום גבוה, כאב בחזה המחמיר על ידי נשימה עמוקה ושיעול, המלווה לרוב בכיח אפרפר או צהוב. לעיתים מופיעים סימני דם בכיח. החולה עלול לסבול גם מאובדן תיאבון (בעיקר תינוקות וילדים), הזעה מוגברת, אובדן תיאבון, עייפות ובלבול אצל מבוגרים.
    • איך מונעים: שימרו על אוורור טוב של חדרי הבית והעבודה עד כמה שניתן. הקפידו להתחסן נגד השפעת, המונעת הידבקות בנגיפים הצפויים לתקוף בחורף הקרוב. הקפדה על היגיינה, כולל שימוש בממחטות חד פעמיות ושטיפת ידיים יסייעו להפחתת הסיכון להדבקה. התרחקו והרחיקו תינוקות וילדים מחולי שפעת או מחולים שלקו בדלקת ריאות. חיסון כנגד נגיפי השפעת ימנע מכם ומהילד לחלות בדלקת ריאות נגיפית. קיים חיסון כנגד דלקת ריאות הנגרמת על ידי חיידק הפנאומוקוק, והוא מומלץ במיוחד לילדים הסובלים מאסתמה, ממחלת ריאות או לבעלי נטייה ללקות בזיהומים. היוועצו ברופא הילדים לשם קבלת החיסון.
    • איך מאבחנים: לרוב די בסימני המחלה ובצילום חזה כדי שיתעורר החשד שמדובר בדלקת ריאות. עם זאת עשוי הצוות המטפל לבצע גם ספירת דם המאבחנת האם מדובר בדלקת חיידקית הדורשת טיפול אנטיביוטי, או דלקת ויראלית שתחלוף מאליה ללא טיפול. במקרים מסוימים הרופא ישלח את הכיח לתרבית במעבדה כדי לברר את סוג החיידק.
    • רגע לפני האישפוז: לרוב ינסה הרופא בקופת חולים לטפל במחלה באמצעות אנטיביוטיקה מתאימה, בשילוב עם תרופות להורדת חום. הטיפול הביתי עדיף על האישפוז בבית החולים, שכן השהייה במחלקה חושפת את המטופל לשלל חיידקים ונגיפים נוספים. נוסף על האנטיביוטיקה, ניתן להסתייע בסירופ מכייח. תוכלו גם לנסות את הטריק הבא: הרתיחו סיר עם מים, לאחר הרתיחה הסירו את הסיר מהאש, הניחו מגבת מעל ראשכם ושאפו את האדים, שיסייעו לריכוך הכיח. השיעול יהפוך עדין יותר ומכאיב פחות.
    • מה הטיפול: אם מדובר בדלקת חיידקית, תקבלו מהרופא טיפול אנטיביוטי מתאים. במקרה של דלקת נגיפית, לא קיים טיפול, למעט נסיונות להורדת חום ומנוחה. אלה הסובלים מהקאות, חום גבוה במיוחד והחמרה משמעותית בדלקת יאושפזו ויקבלו טיפול אנטיביוטי לתוך הווריד, חמצן והשגחה רפואית. גם תינוקות וילדים המסרבים לבלוע את התרופה יאושפזו לצורך קבלת טיפול אנטיביוטי בעירוי לווריד. הטיפול דרך הווריד נמשך מספר ימים, עד לירידת חום ושיפור במצב הנשימה. כשהמצב משתפר, החולה ישוחרר מבית החולים ויקבל הוראה להמשיך בבית את הטיפול האנטיביוטי, דרך הפה. דלקת ריאות מלווה פעמים רבות בירידת ערכי הנתרן בדם (היפונתרמיה) המצריכה הגבלת שתייה ובמקרים חמורים - עירוי נוזלים.

     


    • מה זה: דלקת בשקדים או באדנואידים. שכיחה מאוד אצל ילדים בעיקר בעונות הסתיו והחורף, אך לא אחת פוקדת גם מבוגרים לא אחת. היא מתרחשת כשהזיהום נאגר בשקדים או באדנואידים. השקד או האדנואיד הופכים דלקתיים, מגדילים את נפחם ומחוללים את המחלה.
    • מי אשם: אחד החיידקים השכיחים ביותר בדלקות השקדים והאדנואידים הוא הסטרפטוקוק. גם הנגיפים CMV ו-EBV עלולים לגרום לדלקות של השקדים, אולם אז הדלקת אינה מגיבה לטיפול אנטיביוטי, והטיפול הוא תומך בלבד – הורדת חום ועירוי נוזלים למניעת התייבשות.
    • מה קורה: דלקת שקדים חיידקית גורמת לכאב גרון, קשיי בליעה וחולי כללי המתבטא בחום גבוה, הרגשה כללית רעה, צמרמורת וכאבי שרירים ופרקים. המחלה נמשכת לרוב מספר ימים, ומפילה את החולה למשכב. השקדים לרוב תופחים מאוד, וגורמים לקושי הולך וגובר בבליעה, בשתייה ולהפרעות בנשימה. בנוסף, הילד מפסיק לאכול ולשתות ונכנס למצב של התייבשות, מה שמחמיר את המחלה ומחייב אישפוז ומתן נוזלים דרך הווריד. דלקת אדנואידים (אדנואידיטיס) המתרחשת כמעט תמיד אצל ילדים, גורמת לתסמינים קלים יותר, בעיקר באיזור האף: הנשימה האפית נחסמת, והחולה סובל מנזלת כרונית. לעיתים, גורמת
      האדנואידיטיס גם לדלקות אוזניים משום הימצאותם של האדנואידים ליד מוצא חצוצרת האוזן התיכונה.
    • איך מונעים: חולים הסובלים חמש פעמים בשנה או יותר מדלקות שקדים יוכלו להיפטר מהבעיה באמצעות ניתוח להסרתם. עם זאת, הרופאים מכנים אותו "ניתוח קטן עם בלאגן גדול" בשל הכאב הרב כשבועיים לאחר הניתוח, הדימומים הרבים, ואף דיווחים על מקרי מוות לאחריו.
    • איך מאבחנים: אבחון דלקת השקדים הוא בדרך הסתכלות לתוך חלל הפה, באמצעים פשוטים על ידי מקל לוחץ לשון ("שפאדל"). הרופא רואה שקדים מוגדלים, אדומים ועליהם נקודות או שכבה (תפליט) לבנים. את האדנואידים קשה לראות כיוון שהם מסתתרים מאחורי החיך הרך, שם האבחנה עקיפה דרך הסימנים שרואים באף ובאוזניים – חסימה אפית, נזלת מוגלתית, נשימה דרך פה פתוח והצטברות נוזלים באוזן התיכונה. אם השקדים אינם אדומים, אין עליהם משקע לבן או נקודות לבנות, כנראה שאין המדובר בדלקת השקדים. מומלץ לפנות לרופא כאשר קיים קושי בבליעה ההולך ומתגבר,  חום גוף העולה מעל 38.5 מעלות, חולשה כללית או כאבים בגוף.
    • מה הטיפול: לאחר שאבחן כי אכן המדובר בדלקת שקדים, ייטול הרופא דגימה מהאיזור לבדיקת "משטח גרון" הבוחנת אילו חיידקים התיישבו באיזור. בינתיים, יחל הטיפול האנטיביוטי: תרופת הבחירה לדלקת שקדים היא ממשפחת הפניצילינים: רפאפן, מוקסיפן או זריקות פניצילין. במקרה של רגישות החולה לפניצילינים, ניתנת אנטיביוטיקה חליפית ממשפחת ה"מקרולידים", דוגמת אריתרומיצין, רוליד או במקרים חמורים - דלאצין. במשפחה שבה דלקות שקדים תכופות ושכיחות, מומלץ לטפל בכל בני הבית בו זמנית למניעת הדבקה. אם איבחן הרופא מורסה (פריטונסילר אבצס), מופנה החולה לאישפוז. לאחר ניקוז המורסה בניתוח, המבוצע בהרדמה מקומית, מקבל החולה אנטיביוטיקה מסוג פניצילין בעירוי לתוך הווריד, ובמינונים גבוהים.

     


    •  מה זה: כן, הדליפה הזו היא הגורמת לרפלקס העיטוש. נזלת שקופה ונוזלית היא נזלת אלרגית, המורכבת מנוזל בין תאי ועוד מרכיבים של מערכת החיסון האמורים לתקוף את האלרגנים. נזלת שקופה צמיגית היא לרוב נזלת נגיפית המכילה נוזל, מרכיבים של מערכת החיסון ואת הנגיפים עצמם. נזלת צמיגית ירוקה צהבהבה או חומה המלווה לרוב בריח רע, היא נזלת חיידקית.
    • מי אשם: בימות החורף שכיחה במיוחד נזלת נגיפית לה אחראים לרוב נגיפי רינו אינפלואנזה ואדנו. לנזלת חיידקית אחראים לרוב חיידקי פנאומוניה ומורקסלה קטראליס.
    • איך מונעים: קשה למנוע הדבקה בנזלת. תוכלו להפחית את משך המחלה באמצעות קינוח בממחטות, שמירה על היגיינה ושטיפת ידיים תכופה.
    • מה הטיפול: ניתן להקל על נזלת אלרגית באמצעות תכשירים אנטיהיסטמיניים או בנוגדי דלקת. נזלת נגיפית חולפת בדרך כלל מעצמה ואין צורך בטיפול. כדי להפחית את הגודש תוכלו להשתמש בתרופות המכווצות את כלי הדם באף (לדוגמה: דקסמול סינוס) או בתרסיסים מקומיים לאף (כמו אוטריוין ואלרין). נזלת חיידקית מהווה לרוב חלק מדלקת במערכת הנשימה. אם היא מלווה בחום, בשיעול, כאבי גרון או קשיי נשימה, ישקול הרופא מתן אנטיביוטיקה.

     

     


    • מה זה: דלקת במערכת העיכול, הגורמת לשילשולים, הקאות וחום. התופעה שכיחה בעיקר בקיץ בשל מזון שלא הושאר בקירור, וגם בעונת המעבר שבה אנו נמצאים כעת.
    • מי אשם: גסטרואנטריטיס, המכונה בפי צוותי בתי החולים לילדים "גסטרו" ובפי ההורים "השפעת של הבטן", היא דלקת הנגרמת בשל נוכחות נגיפים (גסטרואנטריטיס ויראלית), חיידקים (דיזנטריה) או טפילים במערכת העיכול. בעונת המעבר והחורף, שכיחה גסטרואנטריטיס נגיפית, ואליה נתייחס כאן.
    • מה קורה: המחלה גורמת להקאות, הופעת שילשולים מימיים, דמיים (עם כתמים אדומים) או ריריים (נראים כמו נזלת), ומלווה לעיתים גם בעליית חום. התינוק, הפעוט או הילד יסרבו לאכול, לעתים גם ימים ארוכים, מה שיחייב אישפוז בבית החולים. בנוסף יופיעו סימני התייבשות (דהידרציה) המתבטאים בעור בטן רפוי (תופעה המכונה טורגור ירוד), מרפס שקוע אצל תינוקות עד גיל שנה וחצי, עיניים שקועות, רירית פה יבשה ומיעוט במתן שתן. ההתייבשות גורמת לילד לישנוניות ואפאתיה, הוא לא ישחק וירצה לישון שעות ארוכות מהרגיל.
    • מי אשם: גסטרואנטריטיס נגיפית נגרמת ברוב הפעמים על ידי נגיף ה"רוטה" העובר בקלות מאדם לאדם באמצעות היגיינה לא נאותה או מזון שלא נשמר בתנאי קירור מתאימים. נגיפים נוספים הגורמים למחלה הם נגיף ה"אדנו" (הגורם גם לנזלת, דמעת ושיעול) ונגיף "נורוולק" השכיח בעיקר בארה"ב.
    • איך מונעים: היגיינה, היגיינה ושוב - היגיינה. הקפידו על קירור נאות של מוצרי מזון. הנגיף עובר בקלות מאדם לאדם, ולפיכך רחצו ידיים היטב לאחר החלפת חיתול ולמדו את הילדים לשטוף ידיים היטב במים וסבון לאחר כל ביקור בשירותים ולפני כל ארוחה. אם לקה אחד מחברי המשפחה בשילשולים או בהקאות, הקצו לו מגבת נפרדת.
    • רגע לפני האישפוז: אם ילדכם סובל משילשולים מימיים או מהקאות מרובות, תנו לו כמויות קטנות של 30 מיליליטרים של נוזלים כל 20 דקות. מומלץ להצטייד בתמיסת "אלקטרו-רייס" או תמיסת "אורסט" – תמיסות אלה משפרות את ספיגת הנוזלים בגוף ומאזנות אותו מבחינת המלחים והמינרלים. ככל ששתיית התמיסות תחל בשלב מוקדם יותר, כך תפחת חומרת המחלה. אפשר להוסיף גם תה, מרק עוף צח ומיץ תפוחים לתפריט השתייה של הילד. אם הילד מסרב לשתות או מראה סימני התייבשות המתאפיינים בחולשה, אפאתיה, מיעוט במתן שתן המתבטא בחיתול יבש או בכי בלי דמעות - מהרו לחדר המיון. אם הילד פעיל, מחייך, משחק וממשיך לשתות, תוכלו להסתפק בביקור אצל הרופא בקופת חולים, אשר יעריך את חומרת המחלה.
    • איך מאבחנים: בדיקות דם יכולות לספק אבחנה האם מדובר בחיידק או נגיף. בנוסף ישלח הצוות הרפואי תרבית צואה לבדיקת סוג הנגיף או החיידק שהתעלל בילד.
    • מה הטיפול: בבית החולים יעבור ילדכם בדיקות דם שיאתרו האם דובר בזיהום חיידקי או נגיפי, ומהי רמת המלחים (אלקטרוליטים) בדם, המאפשרים להעריך מהי מידת ההתייבשות של הילד. לזיהום נגיפי כמו זה של נגיף ה"רוטה" אין תרופות אנטיביוטיות, ולכן הטיפול היחיד הוא החזרת הנוזלים לגוף והורדת חום.  

     

     


    • מה זה: חום הוא תגובה של גוף האדם במלחמתו נגד המזהמים. בתגובה לנוכחות הפולשים הזרים, מעלה המוח את טמפרטורת הסף בגוף, מה שאמור ליצור סביבה פחות נוחה לקיומם של החיידקים, הנגיפים ושאר המזהמים. אלא שלעיתים חום מלווה גם בפירכוסים. מדובר בהתכווצויות, בהייה או גילגול עיניים המכונים "פירכוס חום". תופעה זו נוטה להיות תורשתית. התופעה אינה מסוכנת, אינה גורמת נזק מוחי ואף לא מעלה את הסיכון לאפילפסיה. עד היום לא ברורה הסיבה לפירכוסי חום, אך כאמור, נמצא כי היא עוברת בתורשה. מאחר ששכיחות מחלות החום עולה בתקופת החורף, עולה גם שכיחות פירכוסי החום.
    • מה קורה: פירכוס חום פשוט כולל חום גבוה, ומערב בדרך-כלל תנועות של הידיים והרגליים עם איבוד הכרה, גילגול עיניים או בהייה. פירכוס פשוט שכזה אורך לא יותר מ-20 דקות, ולרוב נמשך שניות או דקות ספורות. אלא שלהורה, פרק הזמן נראה כמו נצח. 
    • רגע לפני האישפוז: נסו להירגע עד כמה שניתן, אין כל טעם להילחץ. כאמור, פירכוס פשוט נמשך עד 20 דקות, חולף בלא כל סימן ואינו גורם לכל בעיה עתידית. השכיבו את הילד על צדו: אם הוא מקיא, תמנע ההשכבה על הצד את שאיפת תוכן ההקאה. הזעיקו צוות מד"א שיבהיל את התינוק לחדר המיון, להמשך בירור. אל תנסו לשפוך מים, לתת שתייה, או לסטור לילד כדי לנסות להעירו. ברוב המקרים, עד הגעת צוות מד"א יפסיק הילד לפרכס. בתום הפירכוסים, נסו להוריד את החום באמצעות סירופ או נרות.
    • איך מאבחנים: פירכוס חום רגיל אינו דורש בירור נוסף או בדיקות הדמיה מסובכות. אולם פירכוס הנמשך מעל חצי שעה, פירכוס המופיע בצד אחד של הגוף או כזה שאינו מלווה בחום, חייב להדליק נורה אדומה ודורש המשך בירור נוירולוגי הכולל בדיקות דם, בדיקה אלקטרואנצפלוגרפית (EEG) ובדיקות נוספות.

     

      


    • שפעת אינה שם כללי. השם "שפעת" מתייחס להופעת זיהום במערכת הנשימה העליונה (המתבטאת בנזלת ושיעול) בשל נגיפי אינפלואנזה. עם השנים הפך השם, בטעות, למטרייה כוללת לכל מחלות החורף. אולם כאמור, בעולם הרפואה כשמדברים על שפעת, הכוונה אך ורק לזיהום שנגרם על ידי נגיף האינפלואנזה. ההשערה היא שמספר החולים בשפעת השנה יקטן משמעותית, בזכות החיסונים שניתנו לאוכלוסייה בישראל בחודש החולף.
    • ויטמין C לא מפחית את הסיכון למחלות. למרות פרסומי חברות הוויטמינים, הרי שאין הוכחה מדעית משכנעת לכך שוויטמין C אכן מפחית את הסיכון ללקות בהצטננות, בשפעת או בדלקת ריאות.


    • אכיניצאה אינה מונעת מחלות זיהומיות. ואם סמכתם על האכיניצאה, הרי שמחקרים הוכיחו כי כדאי להנמיך ציפיות: מספר מחקרים שפורסמו לאחרונה בכתבי עת רפואיים מצאו כי האכיניצאה אינה יעילה במניעה או בטיפול במחלות חורף זיהומיות. יותר מכך, באחד המחקרים התגלה כי האכיניצאה אף גרמה להופעה של פריחה על עורם של חלק מהנבדקים.
    • חדר מחומם מדי אינו מתאים לחורף. גם החיידקים נהנים מחומו של החדר, והם מתרבים בו בקצף מטורף. לפיכך המליץ ארגון הבריאות העולמי להקפיד שטמפרטורת החדר, במיוחד זו של חדר התינוק, לא תעלה על 22 מעלות.
    • קור אינו גורם למחלות. למרות שחלק מהווירוסים אוהבים להתרבות בטמפרטורה נמוכה, הרי שהסיבה המרכזית להופעת שפעת והצטננויות בחורף היא החממה הסגורה שאנו (וגם החיידקים והנגיפים) אוהבים. הקפדה על אוורור החדרים תפחית את כמות הזיהומים ואת הסיכוי שלהם לתפוס אתכם.
    • הפולקע המכובס דווקא עוזר. למרות שצחקנו על סבתא כל השנים, בשנים האחרונות הוכיחו חוקרים שמרק עוף, כן כן - זה עם הפולקע המכובס וטיפות השומן הצפות, עשוי להפחית מתסמיני השפעת. שנהיה בריאים.

     

    ייעוץ רפואי: פרופ' אשר ברזילי, מנהל המחלקה למחלות זיהומיות, ביה"ח לילדים 'ספרא' בתל השומר

     

    יש לכם שאלות? מעוניינים להתייעץ עם מומחים? היכנסו לפורומים הרפואיים

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים