ארץ קטנה עם שפם

ארץ נהדרת, יום שישי, ערוץ 2, 21:15

אחד הדברים המסמנים היטב את המהירות בה נשאב עמיר פרץ, היו"ר הנבחר של העבודה, למרכז סדר היום הלאומי, היה הופעתו ב"ארץ נהדרת". למעשה, הופעתו הכפולה. את רגעי ההברקה של התוכנית סיפקה דמות פרס-פרץ, כלומר שמעון פרס עם השפם של עמיר פרץ.

זה היה רגע מבריק לא רק בגלל שזו פשוט הייתה בדיחה טובה, ליתר דיוק, עוד בדיחה טובה על חשבונו של פרס. זה היה מבריק משום שלהריץ בדיחות טובות על חשבונו של פרס, את זה עשו כולם ביממה וחצי שחלפו בין הבחירות לערב שישי. אבל פרס עם השפם של פרץ? כאן היה הכל. פער הדורות. השד העדתי. חוסר היכולת של פרס להפנים כשלון. וגם היכולת הבלתי רגילה של פרס להתעשת בבוקר שאחרי הבוקר שאחרי.

ואז, רק אז, הגיעה הדמות של עמיר פרץ, ושוב עם הטוויסט, שרק ב"ארץ נהדרת" יודעים כל-כך טוב לעשות. חיכיתם לשפם, נכון? אבל הם הביאו את המגאפון, וזה ככל הנראה הולך להיות הקטע של עמיר פרץ בתוכנית הסאטירה הזו, מעתה ועד עולם.

והשאר? לא משהו לכתוב עליו הביתה. למעט הפארודיה על "אמא מחליפה" וקטע "ההתחזקות" של אודי בן דוד פדרבוש, יתרת התוכנית לא התעלתה. הקטע של הבורגרים היה אנמי לגמרי (יש הרבה יותר בשר לסאטירה במזללות הילדים). טל פרידמן לא עשה מספיק (או ליתר דיוק, לא עשה כלום). הפארודיה על "בטיפול" לא יושבת טוב, והאייטמים של התרבות והתחזית היו צריכים להיחתך החוצה, ביחד עם הראל מויאל.

בהנחה ששלי יחימוביץ' היא היא העיתונות לבדה, עמיר פרץ פגש אותה במוצאי שבת, מפגש אוהד מאין כמותו. טוב, זה התבקש. פרץ מגלם את האג'נדה של יחימוביץ' כאילו נשלח אליה על פי הזמנה חלומית. האיש מבשר כולו צדק חברתי, וליחימוביץ' לא נותר אלא לעבור איתו פרק פרק, סעיף סעיף, ולסמן "וי" ליד כל תשובה נכונה.

ובאופן לא מפתיע, כל התשובות של התלמיד עמיר פרץ היו נכונות, ויחימוביץ' חייכה כמורה מרוצה. לשווא ניסתה בחיוך אוהב להסיט אותו לכיוונים כאילו פרגמטיים, כמו "אם תיבחר לראשות הממשלה" ו"אם תיקרא לממשלת אחדות". פרץ התכונן היטב לבחינה, או שאולי המורה הגניבה לו את השאלות. בכל מקרה היה מדובר בשאלות קלות וצפויות מדי.

מהתבוננות בראיון הראשון של עמיר פרץ באולפן טלוויזיה (מאז שנבחר), עולה בבירור כי האיש חייב לנאום את נאומיו החשובים רק ברחובות או בכיכרות (כן, כן, הקטע עם המגאפון ב"ארץ נהדרת" הוא מצחיק אבל גם נכון, כמו בכל בדיחה טובה). פרץ מאבד קרוב לחמישים אחוזים מקיסמו כשהוא מתראיין בנינוחות. הצלחתו תלויה באנרגיות הלוחמניות שלו. הנינוחות הופכת אותו לעוד פוליטיקאי. רק השפם נשאר להזכיר. סביר להניח שאם היה מתמודד באולפן עם שאלות יותר מורכבות ועם עוד עיתונאים, שלהם דעות חברתיות וכלכליות שונות משל יחימוביץ', היינו פוגשים את עמיר פרץ המוכר והטוב.

עוד דבר שעמיר פרץ חייב ללמוד, ובמהירות, זה את תורת "איך לא להניח למראייני להתנשא עלי". מי שרוצה לנצח בבחירות, לא יכול להרשות לעצמו להפסיד באולפן. היה משהו אירוני בעובדה, שדווקא יחימוביץ', שכל-כך חפצה ביקרו של היו"ר הנבחר, וכל-כך רצתה לפרגן לו, הפגינה מולו, אולי בלי להרגיש אפילו, ארסנל שלם של מחוות מתנשאות, ממיטב המסורת של האליטיסטיות האשכנזית.