סקירה: Spartan: Total Warrior

קשה מאוד שלא להשוות את Spartan למשחק פעולה/הרפתקאות אחר שיצא לא מזמן לקונסולת הפלייסטיישן 2, God Of War. שני המשחקים האלה עושים שימוש ליברלי למדי במיתולוגיה היוונית. בשניהם נלחמים בכמויות סיטונאיות של אויבים, ובשניהם מככבים גיבורים שריריים, שלא אוהבים ללבוש חולצות אבל כן אוהבים חרבות. אבל ההשוואה הזאת היא לא כל כך הוגנת.

God Of War הוא אמנם אחד המשחקים הטובים ביותר שיצאו השנה לפלייסטיישן 2, אבל גם Spartan יודע את העבודה, גם אם הוא עושה אותה בצורה קצת פחות מרשימה.

באופן מפתיע העלילה היא חלק אינטגרלי מהמשחק - מה שלא קורה הרבה בז'אנר הזה, שבו היא בדרך כלל סתם תירוץ להמשיך לרוץ ולחסל גל אחרי גל של אויבים, השחקן הוא לוחם בן ספרטה, שמנסה לעצור את נסיונותיה של רומא לכבוש את ארצו.

הניסיונות האלה מתחילים בצורה סטנדרטית, אבל מהר מאוד עוזבים את הדיוק ההיסטורי ועוברים לעולם הפנטזיה, כשאת מקום החיילים הרומיים ומכונות המלחמה שלהם תופסים מפלצות מיתולוגיות, שלדים, לוחמים ועוד כמה הפתעות, שלא זכורות לנו מספרי ההיסטוריה.

יש סיבות להרג

העלילה היא גם הסיבה לכך, שבכל רגע נתון במשחק אתם יודעים מה אתם עושים. לרוב אתם לא רק מחסלים אויבים אלא גם מגינים על אזרחים, מחסלים מרגלים פוגעים במתקני אויב או מגינים על כפר ידידותי. את כל זה תעשו, כמובן, תוך לחיצות חוזרות ונשנות על הכפתורים שישלחו את הלוחם הספרטני לתזזית הרג חסרת רסן.

כאן, לפחות, יש לכם סיבות לכל ההרג הזה. הודות לעיסקה שהוא עושה בתחילת המשחק עם ארס אל המלחמה, לרשות הלוחם הספרטני שלנו עומדים עוד כמה כוחות חוץ מכוח החרב. באופן עקרוני העיסקה היא, שהספרטני יהרוג כמה שיותר אויבים, ובתמורה הוא יקבל עוד כוחות חדשים, קסמים וכלי נשק מיוחדים.

הכוחות האלה לא רק יעזרו לכם להתמודד עם נחשולים בלתי נגמרים של אויבים, הם גם נראים טוב ומוסיפים גיוון ללחימה. בסופו של דבר Spartan: Total Warrior מספק לנו את כל מה שאנחנו מצפים לו ממשחק פעולה - קרבות, חרבות גופות ומפלצות. זהו לא המשחק הטוב ביותר בז'אנר, אבל אוהבי משחקי פעולה עם חיבה למיתולוגיה היוונית ייצאו ממנו מרוצים.