הו, אליענה

אליענה בקייר שולטת. בעצם, אומר זאת כך: עד הגראנד פינאלה של "רוקדים עם כוכבים", זכייתה של בקייר עומדת בראש סדר העדיפויות שלי. אחרי כן אני לא מתחייבת לכלום.

אני יודעת, בקייר עובדת בעיקר בלהיות מפורסמת. אני יודעת, היא לא כתבה ספר, לא פיצחה אטום, אפילו לא גילמה גווייה בסרט הוליוודי - אלא דמויות די משניות ב"שיר שלנו" וב"פרויקט Y" - אבל כל זה לא משנה כשאת שולטת.

בקייר היא נצר לדור חדש של סלבריטיז, כאלה שלא מרגישים צורך להוכיח את עצמם. היא משדרת סוג של זחיחות, אבל לא מאיימת. כאילו משדרת בעצם קיומה שאין לה מקום טבעי יותר מאשר בתוך הטלוויזיה שלי. קראו לי חלשת אופי, אבל עליי זה עובד, או לפחות מספיק כדי לבחור פייבוריטית בתוכנית ריאליטי.

למען האמת, היו לי נימוקים מוקדמים לבחור באליענה. בדרך כלל, אני מקפידה להעריץ אנשים בלי שזה יגרום לי להרגיש רע לגבי עצמי, ולכן אני מתמקדת מראש בתכונות שאין לי שום סיכוי לאמץ. למשל, אני סוגדת לשחקן יוסוף סוויד על כך שהוא "ערבי הורס" - משהו שלא משנה כמה אשתדל, לעולם לא אצליח להיות. באופן דומה, התכונה הנערצת עליי באפרת גוש הינה היותה בת 21 - גיל מקסים, אם כי קשה לחיקוי. את אליענה הערצתי כבר מזמן על גופה הגבעולי, מושלם מכדי לנסות להשיגו בעצמי. ולא, בנות, אני לא מעודדת אתכן להפרעות אכילה - אם לא נולדתן עם המטען הגנטי הנדיר שלה, באמת שאין טעם.

גם את המכה השנייה שהיא הנחיתה - המונולוג שלה "בפרויקט Y", שעסק ב... איך נאמר זאת בעדינות... הדרכים אותן היא נוקטת לעינוג גבר - הביאה אותי להכרה כי מדובר בבחורה פרפקציוניסטית ומשקיענית, ועל כך הערכתי המלאה.

עכשיו, לפתע, הגיעו כל הריקודים הסלוניים האלה ובטרם הספקתי לומר היום-טבחתם-בפסדובלה, בקייר מיהרה להדגים את השילוב של כל מה שאהבתי בה - הפיגורה המרשימה, ההקפדה על הפרטים והביטחון העצמי של מי שנולדה למצלמות. אני, שטענתי בתחילה כי טרנד הריקודים מיועד לרפי השכל, מכורה עתה לחלוטין. אני מוצאת את עצמי מריעה לאליענה מול הטלוויזיה, מתפללת שלא תיכשל ברגליה ותישאר זקופה ומחויכת. איך אמר פטריק סווייזי ב"ריקוד מושחת"? אף אחד לא ישים את בייבי בפינה.

אם עוד לא מצאתם דרך להתחבר לטרנד הפיזוז הבלתי נמנע, הרשו לי להציע את הסגידה לאליענה בגלגול הרקדנית שלה בתור אופציה. מה שלא יהיה, לא תוכלו להתחמק מזה - מדונה מרקידה את ישבנה חנוט בבגד גוף סגלגל; הדר עוזרי והדס מורנו הוכנסו לתוך בגדי גוף חושקניים לצורך צילומי השער שלנו; ובכתבה מיוחדת במינה, כותבינו המסורים דלו מזיכרונם סיפורים על המפגש האישי שלהם עם הגנטיקה של ברישניקוב. כנראה שהיום, מי שרוצה תהילה צריך להתחיל לשלם על זה. בזיעה.

בברכת אליענה בקייר שולטת,

הדס בשן, כתבת