ברוורמן שלא הכרתם

הצטרפותו של פרופ' אבישי ברוורמן למפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ הוצגה כשיא חדש של ערכיות. ברוורמן עצמו מוצג כתקווה חדשה של מנהיגות דמוקרטית. האמת היא, שבתפקידו כנשיא אוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע הוא הוביל מדיניות החונקת את חופש הביטוי וזכות ההתאגדות של הסטודנטים. האוניברסיטה תחת נשיאותו, ולצדה הטכניון בחיפה, הן הדוגמאות החמורות ביותר של איסור פעילות פוליטית כלשהי או התאגדות בתחומן.

מוסדות אקדמיים אינם רק מקומות בהם רוכשים הסטודנטים מקצוע והשכלה. באוניברסיטאות ובמכללות השונות צומחת ומתעצבת מנהיגות העתיד של ישראל. דמוקרטיה חפצת חיים צריכה לעודד את מנהיגות העתיד שלה, לנקוט עמדה ולהיות שותפה פעילה למאבקים חברתיים ומדיניים. אין זה מקרה שהתארגנויות סטודנטיאליות הן שהחלו את רוב המהפכות החברתיות החשובות של המאה ה-20.

הצרה היא שבישראל, הפכו המושגים "פוליטיקה" ו"מפלגות" למשוקצים. ה"א-פוליטיות" הייתה לערך, וכל מה שפוליטי הפך למלוכלך כביכול. כך ניתנה לגיטימציה למדיניות המנוונת את המודעות הפוליטית של הסטודנטים, תוך שהם מתועלים להיות "ילדים טובים", ללמוד ולהשקיע, מבלי שהנהלת האוניברסיטה תצטרך להטריח עצמה בהפגנות, רצונות קולקטיביים או יוזמות של הסטודנטים. אלא שחופש ההתאגדות והביטוי נקבעו כחלק מזכויות היסוד החוקתיות במדינת ישראל. לא ייתכן שהאוניברסיטאות, המתוקצבות על-ידי המדינה, יפעלו בצורה בוטה כל-כך כנגדן.  

ברוורמן ועמיתיו רוצים שאגודת הסטודנטים תתעסק בצילומי חומר מודפס ובימי כיף לחברים. הסטודנטים מצידם מפנימים

את המסר. בביקור שערכתי לאחרונה בטכניון נדהמתי כיצד רוב גדול של הסטודנטים מצטט את התקנון הדרקוני של המוסד הטכנולוגי החשוב במדינה: "אנחנו קמפוס לא פוליטי, נושאים פוליטיים לא מעניינים אותנו". "ולא אכפת לכם מה יהיה עתיד המדינה?", שאלתי. "אם לא ימצא חן בעינינו - תמיד נוכל לרדת מהארץ", נעניתי. לשמחתי, חלק מהסטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון עדיין לא הרימו ידיים לגמרי, בניגוד לעמיתיהם מהטכניון. אבל האוניברסיטה בראשות ברוורמן מנסה בכל כוחה לחנוק כל התארגנות. סטודנטים שכל פשעם הוא חלוקת פליירים בנושאים חברתיים ומדיניים מובאים בפני ועדות משמעת המסכנות את עתידם האקדמי.

בעצת יחצניו, הלך ברוורמן והצטלם עם הסטודנטים במאבקם בשנה שעברה למען ההשכלה הגבוהה. כרודף תקשורת, הוא הבין שמדובר במאבק שייתן לו את החשיפה בתקשורת הארצית. אך אותו ברוורמן, שהציג עצמו כצ'ה גווארה המהפכן של הסטודנטים, המשיך והתנהג כמו פידל קסטרו באוניברסיטה עצמה. והנה לפנינו מקרה נוסף של זרזיר שהלך אצל העורב. שהרי אין צורך להכביר במלים על מעלליו של גיבור זכויות אדם נוסף שנולד לאחרונה; די אם נשאל את עובדי ומפוטרי ההסתדרות.

אורי זכי, יו"ר צעירי מרצ