אין שום בעיה מוסרית עם שיתוף קבצים
בזכות השיתוף, יותר אנשים מאזינים ליותר מוזיקה. הציבור נהנה, תעשיית הבידור לא מפסידה והיוצרים מרוויחים. אילו יצליחו חברות המוזיקה להדביר את הפיראטיות, הנפגעים הראשונים יהיו העניים ושכבות הביניים
הרטוריקה בה משתמשת תעשיית המוזיקה נגד משתפי הקבצים נשענת על הנחה בסיסית כי כל המוסר והצדק נמצא בצד שלה, וכי הצעדים המשפטיים נגד קהילת השיתוף מיועדים להגן על חברות הדיסקים ועל היוצרים מפני התנהגותם הנפשעת של מיליון גולשים חסרי מוסר ומצפון. המצב בפועל רחוק מלהיות כזה.
המקרה של תמיר
לדוגמה, תמיר, העובד כאיש אבטחה בדיזנגוף סנטר, מרוויח משכורת הקרובה למינימום ומפרנס עם אשתו את שני ילדיהם הקטנים. כמובן שעם כל ההוצאות ההכרחיות שלהם הם בקושי גומרים את החודש. תמיר מאוד
אוהב מוזיקה לכן לפעמים בחצי שעה הפסקת הצהריים שלו, הוא יורד לחנות המוזיקה בקומה הראשונה כדי להאזין לאלבומים.
הוא היה רוצה לקנות תקליטורי ג'אז וכן להכיר יוצרים ישראלים צעירים אבל יודע היטב כי אינו יכול להרשות לעצמו לרכוש דיסקים, מאחר והוצאה זו תהיה על חשבון צרכים בסיסיים של משפחתו וילדיו.
לאחר שהתחבר לאינטרנט (כרטיס הכניסה של הילדים לעולם המחר ובהחלט לא מותרות), הוא החל להוריד מוזיקה מתוכנות שיתוף קבצים וראה כי טוב. את היצירות, מהן נהנים גם בני משפחתו, הוא ממילא אינו יכול לרכוש ואילולא האינטרנט, לא היה מאזין להן. אילו מנהלי חברות הדיסקים היו נחשפים למצב העו"ש של תמיר, הם היו נאלצים להסכים כי תמיר אינו יכול להרשות לעצמו לרכוש את המוזיקה שהוריד בחינם.
במקרה של תמיר קל לקבוע כי אף אחד לא נפגע מהורדות המוזיקה שביצע, ולא קשה להבחין במי שיצא נשכר מכך: בני משפחתו והיוצרים שאת יצירותיהם הוריד, הנהנים מהכרה נוספת (אחת המטרות העיקרית של כל מי שאינו מסתפק בשירה במקלחת). הכרה זו תיתרגם גם להכנסות בדרכים עקיפות (ניתן להתייחס לכך כאל 'העצמת המותג').
יותר אנשים מקשיבים ליותר מוזיקה
האם ניתן לטעון כי תמיר פועל באופן לא מוסרי כאשר הוא מאזין למוזיקה מבלי לפגוע באף אחד? האם יכולה להיות הצדקה מוסרית לדרישה כי לא יאזין למוזיקה אם הוא לא יכול לרכוש אותה בכסף?
למזלם של חברות המוזיקה והיוצרים, לא כל משתפי הקבצים במצבו של תמיר (דמות בדיונית) - חלקם במצב כלכלי קשה יותר וחלקם במצב טוב יותר. אולם, לרובם המוחלט של משתפי הקבצים יש מכנה משותף אחד – הם מורידים הרבה יותר שירים מכפי שיכלו להרשות לעצמם אילו נדרשו לרוכשם.
עובדה זו הביאה לכך שתפוצת והיקף המוזיקה הנמצאת במחשבי הציבור עולה בהרבה על כמות המוזיקה שנרכשה לפני עידן השיתוף, כך שכיום, בזכות השיתוף, יותר אנשים מאזינים ליותר מוזיקה.
הגידול בכמות המוזיקה הנצרכת לא פגע כלכלית בחברות הדיסקים, מאחר ובכל מקרה הן לא היו רואות ממנו שקל. ההפך, אותה "כמות מוזיקה עודפת" המופצת באינטרנט באופן חופשי מיטיבה עם התעשיה ועם הציבור, והיא בבחינת "זה נהנה וזה לא חסר", ועל כן, אין פגם מוסרי בהורדתה ובשיתופה.
יותר מוסרי מרובין הוד
ניתן אף לטעון כי תוכנות השיתוף מוסריות יותר מרובין הוד עצמו. הוא אמנם חילק מזון לעניים שלא היה להם אולם אותה כמות מזון נגרעה מאחרים. תוכנות שיתוף הקבצים, לעומת זאת, משתפות מוזיקה בין אנשים שברוב
המקרים לא היו רוכשים אותה, וזאת, מבלי שיחסר שיר אחד ממאגר בעלי הזכויות על המוזיקה.
הפסקת הפיראטיות לא תביא לגידול במכירות
נבדוק כעת את מידת המוסר בדרישתן של חברות המוזיקה כי משתפי הקבצים יפסיקו את השיתוף. מה היה קורה אם כל משתפי הקבצים היו מצייתים לדרישת חברות המוזיקה? פחות אנשים היו מאזינים לפחות מוזיקה וחברות הדיסקים היו נשארות עם אותה רמה של מכירות אשר נרשמה טרם עידן השיתוף.
הנפגעים הראשונים - העניים
הנפגעים הראשונים ממילוי דרישתן של חברות המוזיקה יהיו אותם חלקים בציבור אשר לא יכולים כלל לרכוש מוזיקה או כאלה שלא יכולים לרכוש את כל המוזיקה שהם רוצים, במילים אחרות - מרבית הציבור. נפגעים נוספים ממילוי דרישתם של חברות הדיסקים יהיו כמובן היוצרים עצמם, אשר חלק גדול מהציבור לא ישמע אותם כלל.
במיוחד ייפגעו יוצרים צעירים, יוצרים לא מוכרים או סתם כאלה שלא משווקים טוב אשר הציבור לא "יסכן" את כספו ברכישת מוזיקה שלהם והרי יש הגבלה על כמות הדיסקים שבאפשרותו לרכוש.
האם אפשר כלל לתרץ מוסרית את דרישתן של חברות המוזיקה להפסקת השיתוף? בכל מקרה ברור כי יש פגם מוסרי בהתנהגות חברות הדיסקים, הפוסלות מודל כלכלי אשר יגרום ליותר אנשים להאזין ליותר מוזיקה, ללא כל הגבלה, ובכל זאת יאפשר ליוצרים לגבות, לכל הפחות, את אותה רמת הכנסות אשר נגבתה מהציבור טרם עידן השיתוף.
הסיבה לכשלון המאבק בפיראטיות
חוסר הצלחתן של חברות הדיסקים לאכוף על הציבור את פרשנותם לחוקי זכויות היוצרים נובעת לא רק מחוסר ההיתכנות הטכנולוגית של אכיפה כזו אלא גם בשל נחיתותה המוסרית של עמדת חברות הדיסקים. גם ללא התפלפלויות מילוליות משתפי הקבצים חשים אינטואיטיבית כי הפגיעה הנגרמת משיתוף קבצים, אם קיימת כלל, קטנה לאין שיעור מהרווח התרבותי והאושר שהיא מאפשרת ועל כן הם ממשיכים לשתף.
שאלה ליוצרים
יש לי גם שאלה לאהוד בנאי, יהודית רביץ, חמי רודנר, אביב גפן, ריקי גל, דניאל סולומון, יזהר אשדות, מרגלית צנעני, יואב קוטנר, תמר אייזנמן, אלון אולארצ'יק, מאור כהן, דן תורן, יהלי סובול, סגול 59 ובעצם לכל היוצרים. כל השמות שציינתי ורבים אחרים הביעו את דעתם נגד הורדת 88 FM או השתתפו באירוע שנערך כנגד כוונה זו.
כל הנימוקים הטובים שהעלתם כנגד הורדת התחנה: גיוון תרבותי, הימנעות מתרבות הרייטינג, טיפוח השוליים וכו' תקפים ביתר שאת בהקשר של שיתוף קבצים. שיתוף קבצים לכל יעשיר את התרבות במוזיקה מגוונת, יותר מאשר כל תחנות הרדיו גם יחד. מה פתאום אתם שותקים?
איתי לשם הוא עורך דין העוסק בתחום התקשורת והאינטרנט במשרד עוה"ד משה צ. נאמן, בן ארצי ושות'
