טויוטה היילקס - סוס עבודה

יש מקומות בעולם, תאילנד למשל, בהם "טויוטה" הוא שם מקביל ל"טנדר". והכוונה שם היא להיילקס כמובן, דגם שנמכר עד היום ב-12 מיליון יחידות, והפך זה מכבר לנמכר ביותר בהיסטוריה של טויוטה, אחרי הקורולה האלמותית. ובלי קשר למיתוג בארץ האיים והמסאז', בדור השישי שלו מעבירה היצרנית את פס הייצור במלואו לתאילנד - שהפכה בשנים האחרונות לא פחות ממעצמת טנדרים קלים. אגב, אנחנו מקבלים אותו דווקא מדרום אפריקה. שיהיה קצת מיוחד, מה יש?

בכל מקרה, רק כדי להשלים את ההשכלה הכללית, אותו מרכז בינלאומי חדש בתאילנד, בהתאם לאופנה הרווחת אצל כל יצרן העוסק בכלי עבודה ספרטניים, מייצר על בסיס זהה גם מיניוואן ו-SUV (כביש-שטח). ולמה מכנה אותו היבואן המקומי דווקא "היילקס ויגו פרי-ראנר", שם הנראה כשילוב של שלושה דגמים שונים? היילקס היה כינויו של המוחלף המוצלח, אז חבל לוותר. ויגו נקרא הטנדר בתאילנד, אז תמיד טוב שיהיה. פרי-ראנר הוא הכינוי שהוצמד לגרסאות אוטומטיות "מפוארות", אז למה לא לקחת.

נראה שכולם מדברים היום על אופנה, ואף אחד לא רוצה באמת לעבוד. אפילו בפלח הטנדרים, זן מוטורי מובהק של פועלים, הופך עמל כפיים למושג דחוי. כך גם טויוטה, שמבטיחה בדגם החדש הקשחת שלדה לטובת יכולת כביש ובטיחות, מבנה אירודינמי נאה ויעיל ואפילו שקט ופינוק לנוסעים. ומי שזוכר את ההיילקס הקודם, וזה שהיה לפניו, יודע שהאבות המייסדים והקשוחים, מתהפכים במגרש הגרוטאות למשמע כינויים אלה.

אלא שנתוני בסיס שונים, מאכזבים במקצת. עולם הטנדרים נמצא כיום במירוץ אדיר אחר מנועים מרשימים, ושובר פעם אחר פעם שיאים. הנבארה של ניסאן למשל, עם 174 כ"ס. מולו ודומיו, נראה לפתע ההיילקס עם 102 כ"ס כשייך, לפחות שיווקית, לדור שנכחד. טויוטה גם אינה מחדשת בתחום תיבות ההילוכים, לא באבזור, ונותרת אפילו אדוקה לאידאולוגיה שאינה מאפשרת צירוף הנעה כפולה ותיבה אוטומטית. צריך לבחור. אז אנחנו בחרנו באוטומטית דווקא, הנפוצה בהרבה.

אין ספק כי הדרך הטובה להבלטת מסר אופנתי היא בעיצוב. וטויוטה בהחלט ביצעה כאן מהפך. ההיילקס נראה גדול מקודמו (והוא אכן ארוך ב-40 ס"מ), ומודרני ממנו משמעותית. עם זאת, הרושם הכללי הוא של רכב כבד ושמנמן, פחות "ספורטיבי" ואגרסיבי מהמקובל כיום. בעיקר בחזית, אך גם בצללית ומאחור.

בתא הנוסעים מוצגת התקדמות גדולה וחיובית יותר, לא רק בשיפור משמעותי מאד במרחב, אלא גם עם קווים כלליים ושילוב תאי אחסון בקונסולה המרכזית, המזכירים מעט את... היאריס. העיצוב צעיר, מזמין מבעבר, ושילוב גווני אפור-שחור-אלומיניום נעים לעין. יש כאן ללא ספק שימוש נרחב במרכיבים ש"הושאלו" מדגמים אחרים, וזאת דווקא לטובה. איכות ההרכבה והייצור טובה, אך אינה אחידה. חלקים מסוימים כמו מערכת אוורור וחלקי פלסטיק תחתון, פשוט אינם עומדים בציפיות מטויוטה.

מפריעה יותר היא העובדה שטויוטה לא ביצעה קפיצת דרך ברמת האבזור הפשוטה למפרע. אין מערכת שמע מקורית, אין בקרת אקלים או מחשב דרך, אין כיוון תאורת לוח מחוונים או תאורת מפות. הלו טויוטה, אנחנו נושקים ל-2006. הגיע הזמן. ההגה מתכוון רק לגובה, המושב אינו נע מעלה, וחסרה תמיכה הולמת לגב התחתון, אך תנוחת הנהיגה נאותה. מאחור המרחב טוב למדי כאשר מדובר בטנדרים, וכך גם לגבי צמיחת המידות השימושית בארגז. 

באופן טבעי, לא ציפינו להתרשם יתר על המידה מיחידת המנוע החלשה "על הנייר". ה-2.5 ליטר טורבו-דיזל המוכר קיבל מערכת מסילה משותפת דור-שני, כדי להבטיח חיסכון ושקט. אבל לא רק ההספק, אלא גם המומנט המרבי - 26.5 קג"מ - אינו מרשים. מעניין, אך לגרסה האוטומטית (ולכפולת ההנעה) יש תוספת של 6.5 קג"מ מלגרסה הרגילה. שיהיה.

אז כנראה שבגלל הצפיות הנמוכות, בכל זאת הופתענו לטובה בתחילת הדרך. ראשית הוא שקט ומעודן למדי, בעיקר בשיוט בינעירוני. המנוע אמנם מיושן באופיו, ומתקשה לטפס מעלה כשצריך, אך שמירה על סל"ד יעיל יאפשר נהיגה חלקה ונינוחה. לפחות זה, אם האצה מ-0 ל-100 קמ"ש אמורה לתקתק על השעון 17.3 שניות, במקרה של הגרסה הידנית המהירה יותר... תאוצה פתאומית? לא כאן. עקיפה מהירה ובטוחה או טיפוס נינוח בעליות תלולות? במקום אחר. איך שלא הופכים בכך, ועם כל המחמאות לשיפור, המנוע הזה פשוט חלש מדי. התיבה האוטומטית עצלה אך מעודנת, וצריכת הדלק הפתיעה לטובה - כמעט 10 ק"מ לליטר בתנאי מבחן קשים.

וזה ממשיך

ניסיונה הרב של טויוטה בבניית טנדרים, אפשר לה לדלג על מלכודת הרכרוכיות בהעברות משקל ונוקשות בנסיעה רגילה. להיילקס ריסון טוב למדי של תנודות מרכב, והוא מתעקש שלא להתנדנד קדימה-אחורה כמו מרבית בני מינו. הוא אכן מעט נוקשה בעיר, אך הסך הכל נעים ובעיקר מרגיש איכותי ובטוח תחת הנוסחה המוכרת - יותר משקל מועמס, יותר נוחות.  

כיול המתלים הזה מעניק להיילקס איכות שאינה בנמצא אצל מרבית הטנדרים אחרים. לא רק שהוא נינוח בתנאים רגילים, גם אם במקרה מצאת עצמך מול פניה מפתיעה, הוא עדיין יעניק ביטחון נדרש. בניגוד למרבית האחרים, הוא גם מסוגל לצלוח כבישים משובשים באופן מרשים. כל זאת, להזכירכם, עם סרן חי מאחור, הגה מודרני יחסית (סוף סוף מנגנון גל משונן עכשווי) אך מעורפל, ובלמים שאבדו מהר (מדי) יכולת תחת עומס אך היו מספקים עד לכך.

ההיילקס החדש טוב ממה שרומזים נתוני הפתיחה. הוא איכותי בדרך כלל, נותן תחושה מוצקה, נעימה ומעודנת ואינו מעייף למרחקים ארוכים. אבל טויוטה החליטה שלא ללכת עד הסוף, וויתרה על קפיצת האיכות-אבזור האופנתית שביצעו המתחרים, ולכן נותרה למשל עם חטיבת כוח חלשה מדי, מחסור בציוד ומראה משעמם-משהו. ועוד לא דיברנו על מחסור בשילוב המנצח כפול הנעה-אוטומטי.

כל זה מותיר את ההיילקס החדש בגזרת הפועל השימושי שאינו מפסיק לעבוד. עם כלי רכב שבמידה ויהנה מאמינות מדהימה כפי שהציגו קודמיו, יהפוך אף הוא לשם דבר בעולם הרכב. הוסיפו לכך גם תג-מחיר תחרותי למדי בקטגוריה, 170,000 שקל "בלבד", ותבינו מייד שקהל היעד מחפש פחות שבילים, ויותר עבודה. אלה, סביר להניח, לא יתאכזבו. מי שמחפש טנדר שהוא "יותר", יאלץ לחפש במקום אחר.