משבר בטחוני במכבי ת"א
"אלופת אירופה נראית כאילו היא מחפשת לשווא את השבלונות של העבר. היום גם פיני חסר בטחון: למרות החולשה של פארקר, הוא הוציא אותו ל-45 שניות בלבד כל המשחק". עפר שלח על הניצחון הדרמטי של אלופת אירופה על מילאנו
שני צדדים למשבר של מכבי ת"א, אחד לא ממש מדאיג והשני דווקא כן. החלק הראשון הוא חוסר בטחון. קשה לזכור מתי ראינו כל כך הרבה שחקנים מוותרים על זריקות חופשיות לגמרי רק כדי שמישהו אחר יזרוק, מתי החטיאו שחקנים בצהוב חמש פעמים רצוף מהקו במצב מכריע במשחק. אלא שבטחון בא והולך, ובקבוצה כל כך מוכשרת משהו יסדר אותו בסוף. הדעת נותנת שעם עוד כמה נצחונות הצד הזה של הבעייה ייפתר.
מה שעדיין ישאיר את הצדדים המבניים, הקשים הרבה יותר לפתרון. מכבי ניצחה מסל של סולומון, שהזכיר שוב את מה שנאמר כאן בשבוע שעבר: סולומון שחקן אחד על אחד אדיר, מהטובים שראינו, אבל איתו כל קבוצה נראית כמו הפועל ירושלים של לפני שנתיים. רק האיטלקים, שהפגינו הרבה קשיחות ומעט מאוד אינטליגנציה, לא תפסו שסולומון יעלה לשלשה, כי זו זריקה שהוא רגיל לה הרבה יותר מאשר החדירה לסל, וכי החדירה הקודמת שלו הסתיימה בעבירת תוקף. הסל כשלעצמו היה גדול; הוא רק הראה מה שראינו בחמישים דקות הקודמות – אוסף של שחקנים ולא קבוצה.
מכבי נראית כאילו היא מחפשת לשווא את השבלונות של העבר. שוב הבידוד של פארקר באגף, שבו הוא אמור לחדור לקליעה או למסור לוויצי'ץ' באיזור קשת ה-3. כולם כבר למדו את זה, הקליעות של פארקר לא נכנסות בשלב הזה של העונה, אבל התרגיל חוזר פעם אחר פעם. כולם למדו את הגנות האחוזים של פיני גרשון, שהתעקש לשמור אותן גם מול קבוצה שחיה ונופלת מה-3. ברבע השני והרביעי החזירה מכבי את מילאנו למשחק במו ידיה, בשמירה לקויה וסידרת איבודים מהגהינום.
זה היה מרגיז במיוחד, כי מילאנו היא בדיוק הקבוצה שמכבי של העונות אחרונות היתה דורסת. איטית, עם שחקן אחד בלבד ששם כדור על הריצפה וגבוהים כבדים שלא מזיזים רגליים. רק שבשביל להביס קבוצה כזו צריך מהירות, תיאום ותזמון. על לחץ בהגנה חבל לדבר: במכבי, לחץ הוא להכניס את שארפ, שחקן נפלא שאינו נגמר לעולם, אבל הלחץ עולה לו בעבירה כל חמש דקות משחק (ואפרופו לא נגמר, לשארפ יש משבר עייפות מדי עונה; בקצב שבו הוא נשחק כרגע אל תתפלאו אם המשבר יבוא, איפשהו בתחילת סיבוב הגומלין).
ג'וזף בלייר מול ג'יימי ארנולד. מכבי לא שומרת טוב (צילום: איי פי)
ואפרופו זה: הגנות הגימיק של פיני אינן, ולא יכולות להיות, תחליף ליסודות הכי בסיסיים של שמירה – להזיז רגליים, להציב גוף, לשמור חזק על עמדה. בשלב מסויים הורה המאמן האיטלקי לשחקנים שלו לחדור, כי גם הוא הבין שמול השמירה הנרפית של רוב הצהובים, מי שהולך עד הסל – אפילו הוא גלאנדה הגמלוני – יגיע. השחקנים שלו פספסו לפחות חמישה ליי-אפים, אבל לא משנה את העובדה שצדק. אם היה על יד בולרי עוד שחקן אחד שיודע להקפיץ, ולא מטילי שלשות כמו קלבריה ושאמפרט, מילאנו היתה מנצחת, ובהפרש לא קטן.
כאמור, הבטחון עוד יחזור למכבי. אבל כאן, כמו בכל מה שנוגע למבנה ולטקטיקה, עולות גם שאלות כבדות לגבי האיש שעל הספסל. בקבוצות עם שחקנים כמו שאראס ופארקר בשיאו, פיני גרשון היה יכול להתפרע ואף אחד לא לקח אותו ברצינות. היום גם פיני חסר בטחון: למרות החולשה של פארקר, הוא הוציא אותו ל-45 שניות בלבד כל המשחק. קירק פני קבור, השמירות והרגילים לקוחים מהספר הקודם. בתנאים האלה, האמירות של גרשון כבר אינן שעשוע, אלא עוזרות עוד יותר לחבל בבטחון הקורס של שחקניו.
