"שטרית מטעה את הציבור"
שר התחבורה זוקף לזכותו את הירידה במספר תאונות הדרכים? ועדת שיינין מאד חשובה לדעתו, והיטל הבטיחות מחויב המציאות? צביקה בורג חושב שעובדים עלינו בעיניים. והוא יכול גם להוכיח את זה
שר התחבורה מאיר שטרית הביע כאן ב-ynet "זעם" על חברי ועדת הכלכלה של הכנסת, בגלל שזו לא אישרה את היטל הבטיחות שאנחנו אמורים לשלם. "אגרה תהיה", כך הבטיח, "ואם לא יעבור החוק עכשיו, אגיש ואעביר אותו בכנסת הבאה". דברים כדורבנות, ללא ספק. אלא שאין שום בעיה להוכיח שמדובר לכל היותר בלהטוטי מספרים ונתונים. במילים אחרות - עובדים עליכם בעיניים, וכדאי שתדעו זאת.
"מי טיפל כמוני בתאונות דרכים? - עובדה שבתקופתי נרשמה ירידה דרסטית בהרוגים" (שטרית)
במקרה הטוב, שטרית לא מדייק. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נרשמה בישראל ירידה עקבית וברורה במספר התאונות, ההרוגים והפצועים מאז 1995. הרבה לפני מאיר שטרית כשר תחבורה, הרבה לפני שיעקב שיינין ואבי נאור חלמו על תכנית לאומית לבטיחות בדרכים.
שימו לב למספרים. ב-1995 נהרגו בישראל בתאונות דרכים 9.9 בני אדם לכל 100 אלף תושבים. ב-2004 "רק" 7.1. כלומר, ירידה של כ-30% בשיעור ההרוגים ביחס לאוכלוסיה. נמשיך, ב-96' היו מעורבים 17 מכל 1,000 מכוניות בתאונות עם נפגעים, ב-2004 רק תשע. ב-1996 נרשמו 80 תאונות לכל 100 מיליון ק"מ, ב-2004 ירד המספר ל-44. המספרים האלה מאלפים, ומוכיחים חד וחלק שהמגמה קיימת, ללא קשר לשר הממונה.
עוד מספרים. ב-1977 נהרגו בישראל 636 בני אדם בתאונות דרכים, עם פחות משליש ממספר כלי הרכב שיש בישראל כיום. ב-1985, אלה היו 493 הרוגים, ב-1997 היו 530 הרוגים, ב-2004, "רק" 480. שנלך עוד אחורה? בראשית שנות החמישים נהרגו בממוצע כ-200 בני אדם בשנה בתאונות, עם מספר כלי רכב זעום. מאז נרשמו עליות וירידות בשיעורי ההרוגים בלי שום קשר לכהונה של שר זה או אחר.
אין קשר מוכח
מה זה אומר? שאף אחד לא הצליח באמת לגלות קשר ישיר למדיניות של שר זה או אחר בהקשר למספר ההרוגים בתאונות. מדובר באין ספור משתנים, כולל מצב רוח לאומי, איכות הכבישים, מזג אוויר, בטיחות כלי רכב, קשיים ביטחוניים או רווחה כלכלית, רמת אכיפה משטרתית ושיפוטית.
שלא להזכיר כי עם מספר נמוך "יחסית" של הרוגים בשנה, מבט על פרק זמן קצר יחסית עשוי להיות מעוות לחלוטין. למשל תאונה נוראית בין אוטובוס ילדים ורכבת בצומת הבונים ב-1985, עם למעלה מ-20 הרוגים, השפיעה על סטטיסטיקה של שנה. וזה הרי רק הגיוני שאין קשר מוכח. אם היה כזה, סביר להניח שהיינו פועלים בכיוון.
ומה המספרים האלה אומרים? שמספר תאונות הדרכים ושיעור הנפגעים ביחס לאוכלוסיה ימשיך לרדת, כפי שקרה בעשורים האחרונים. עם או בלי דו"ח שיינין, עם או בלי האגרה המפורסמת. למה? כי נוהגים טוב יותר, כי הכבישים בסופו של דבר יהיו טובים יותר, בגלל מכוניות בטוחות יותר, בגלל מערך רפואה טוב יותר.
ההתעקשות של שטרית על ההיטל גם מסיטה את הדיון הציבורי בעניין תאונות לכיוון לא בריא - כספי נטו. קודם כל, איך אפשר לומר בוודאות שאם יוטל עלינו ההיטל, ירד מספר הנפגעים בתאונות ואז נקבל הנחה בביטוח חובה? ומה אם תתרחש - חס וחלילה - תאונה רבת נפגעים בשנה מסוימת? לפי שטרית והקשר בין האגרה לפרמיות הביטוח, נאלץ לשלם יותר ביטוח חובה כי "כולנו" נוהגים פחות טוב. למרות שרק נהג אחד מתוך שלושה מיליון עשה טעות קטלנית.
דו"ח לא טוב. בכלל לא טוב
דו"ח שיינין אינו טוב. הוצאת האחריות על נושא בטיחות בדרכים מידי הממשלה, והעברתו לגוף חיצוני, היא בעיה אחת בולטת בו. אבל גם הטלת אחריות כלכלית לנושא הבטיחות על בעלי מכוניות דווקא, ולא למשל על הולכי רגל ש"אחראים" ללמעלה משליש ממספר ההרוגים בתאונות, לקויה מיסודה.
רגע, שמתם לב שכלל לא הוטלה אחריות על מי שנוהג בפועל במכונית, אלא על מי שרשום טכנית כבעליה? כך למשל, צה"ל אמור לכאורה לשלם היטל בטיחות על ביטוח חובה עבור אלפי מכוניות שהוא מפעיל. אבל מדוע שמישהו מעשרות אלפי הנוהגים ברכבי צבא יהיה מוטרד מתאונות, אם שום סנקציה כלכלית לא תוטל עליו במידה ויהיה נהג עשיר בעבירות?
ממשלת ישראל לא צריכה את הדו"ח הזה כדי לדעת שתשתית הכבישים לקויה ולא בטיחותית. לא צריכה את שיינין כדי ללמוד שהוראת הנהיגה כאן מוציאה לשוק נהגים עלובים. לא חייבת את הוועדה כדי להבחין שמשטרת התנועה עוסקת יותר בהטלת קנסות ופחות בטיפול נקודתי במוקדי סכנה. באמת היו זקוקים לכל הדיונים האלה כדי להבין שמערכת החינוך לקויה בנושא הבטיחות בדרכים, שילדים ומבוגרים חוצים כבישים באופן לא זהיר, שעשרות ומאות רוכבי אופניים ואופנועים נפגעים מדי שנה בגלל נהגי מכוניות לא זהירים?
לא צריך אותם
מר שטרית, להזכירך. כדי לטפל בכל הדברים האיומים שמנתה הוועדה, יש משרדי ממשלה יעודיים עם תקציבים, שרים ומנכ"לים. משרד תחבורה, חינוך, תשתיות, ביטחון פנים. אזרחי ישראל לא צריכים להוציא מכיסם חצי מיליארד שקל מדי שנה כדי לממן גוף ציבורי נוסף, שיעסוק בדיוק בדברים שאמורים לעשות המשרדים המוזכרים.
אנחנו לא צריכים ועדה או רשות ציבורית, כדי שהחיים שלנו יהפכו בטוחים ואיכותיים יותר. מה שאנחנו צריכים הוא שמשרדי הממשלה הקיימים ילחמו על התקציבים (שיש), יחשבו נכון וחכם, ויתחילו עשות את מה שהם אמורים ועבורו הם מקבלים כסף. לשרת את הציבור.
דו"ח שיינין? אפשר וצריך לשכוח ממנו. אתה יודע מה מר שטרית? הנח אותו לצד דו"ח ועדת החקירה הפרלמנטרית שהוגשה לפני לא כל-כך הרבה זמן. זה לצד זה ינוחו בשלום על משכבם.
