ביקורת: The Incredible Hulk

בניגוד לרובן המכריע של הדמויות המבוססות על סדרות קומיקס, אל הענק הירוק (או, כפי שהוא נקרא בדרכון: The Incredible Hulk), יש לי רגשות מיוחדים. לפני שזוגתי (שתחיה) תאבד את הצפון לנוכח המאהב השרמנטי החדש שלי, אומר שהרגשות האלה אינם מסווגים כ-"אהבה", אלא כסנטימנטים לדמות עליה גדלתי.

שלא כמו לספיידרמן ושאר חבריו המצויירים, הענק הירוק זכה לסדרת טלוויזיה אמיתית, שבה כיכבו שחקנים בשר ודם. נכון שלאחד מהם היה דם בגוון ירקרק משהו, אבל הוא היה... אמיתי! האם אתם מתארים לעצמכם את עוצמת ההתלהבות שאחזה בגיא הקטן בעת שחזה בפלא הירוק מתרוצץ על מסך הטלוויזיה?

כיום, אחרי שכולם הבינו ש"עולם פתוח" זה רעיון די טוב, גם הענק הירוק ניכס לו אחד כזה. לא עוד הליכה במסלולים קבועים מראש, אלא מפות ענקיות שמאפשרות לנו לרוץ במישורים הפתוחים, לטפס על בניינים גבוהים ולקפץ מעל מכוניות חונות.

למה זה טוב? קודם כל, את התנועה הזו אפשר לנצל לשיפור יצר ההרס שלנו. המכונית מעצבנת אתכם - רסקו אותה. או שתזרקו אותה על מכונית אחרת שמעצבנת אתכם. אתם כבר מבינים את הרעיון.

מעבר לזה, העולם הפתוח מאפשר לנו גם לקבוע את הדרך בה נתמודד עם כל משימה. נכון שהעלילה עדיין ליניארית, אבל לפחות את הדרך אל המטרה שלנו אפשר לבחור בעצמנו. זו לא רק בחירה קוסמטית, אלא גם טקטית, משום שכך אפשר להמנע מאיזה נקיק צר, בו יש אפשרות לכוחות האויב לטמון לנו מארב.

ויראו המפתחים כי GTA 3 הוא טוב ויביאו אלינו את Mercenaries והעולם הפך לעיי חורבות. נכון שראינו סביבות ניתנות להשמדה עוד לפני שהגיע Mercenaries האמור, אולם הוא היה הראשון שהפגיש אותנו עם השילוב של עולם פתוח והיכולת להשמיד ערים שלמות בלי למצמץ (חוץ מהמצמוץ הלא רצוני, אחרת העיניים שורפות...). והנה, הענק הירוק מציע לנו להתנסות בחוויה פעם נוספת. מסתבר שכל דבר יכול להפוך לעיי חורבות בהינף אגרוף ירקרק אחד.

אני חייב להוסיף הסתייגות - יש כאלה המספרים גם על האפשרות להשמיד בניינים שלמים. מה אגיד לכם... לענק הירוק שלי כבר יש דלקת פרקים מרוב אגרופים בבניינים, אולם למעט כמה חורים חביבים, לא קרס עלי שום דבר.

להרוס זה נחמד בהתחלה, אבל די ממצה את עצמו. זו הסיבה שחלק גדול מאוד מהעצמים במשחק לא רק ניתנים להריסה, אלא גם לשימוש ככלי נשק או מגינים. דוגמאות? לא חסר. נתחיל עם דברים "בנאליים" כמו סלעים שאפשר לזרוק או עמודים שאפשר לנופף לכל עבר. משם, נמשיך למכוניות שאפשר לזרוק על האויבים או לשבור לשתיים ולהשתמש בחצאים ככפפות איגרוף (בחיי!).

נזכיר גם משאיות שאפשר להפוך למגן כנגד טילים (ולאחר מכן לבעוט את המגן לכיוון האויב) ואפילו חיילים ואנשים שאפשר להשליך אל עבר המסוקים מעליכם. בקיצור - כל דבר יכול לשמש ל... כל דבר, בערך. האינטראקטיביות הסביבתית הזו מכניסה למשחק נפח עצום, משום שהבחירה "איך לפצפץ את משגר הטילים" היא בעלת משמעות. וכמובן, בעלת הנאה אין קץ. כמה נחמד להשליך אנשים למרחק...

כמו שאפשר להבין משתי הפסקאות האחרונות, במשחק הזה אין בלבולי שכל של התגנבויות או פתרון פאזלים. כאן הדגש הוא על הפעולה. על האקשן. על ה-Smash.

זו הסיבה שהמסכים שורצים בכוחות אויב, בין אם מדובר בחיילים חלשלושים, בטנקים משוריינים או ברובוטי HulkBuster מעופפים. הנקודה היא שלמעט קרבות הבוסים, בדרך כלל לא יצא לכם לפגוש בטנק בודד, אלא באוגדה משוריינת שלמה הכוללת קצת מכל דבר. שלושה טנקים, שני תותחים מתנייעים, רובוט אחד.

ככה, במינון נכון והכל בטוב טעם. כצפוי, טוב הטעם הזה הופך את הלחימה לפצצת אקשן מטורפת, הכוללת רצף של הטלות חפצים, שימוש בשלדי טנקים כמגינים מהטילים והנחתת כמה מכות מהוקצעות ועוצמתיות, פרי ידיו של הענק.

והנה, למרות שלל הפיצוצים והמוני האויבים, המפתחים השכילו לתת לענק ארסנל מהלומות רחב מספיק וגם, הפלא ופלא, פשוט למדי לתפעול. אם נזרוק הצידה את החפצים הניתנים להשלכה, נשארנו עם תנועות הקרב העוצמתיות של הענק. בהתחלה יש רק כמה אגרופים רגילים למדי ועוד איזו בעיטה, אבל ככל שתתקדמו במשימות וככל שתזרעו יותר הרס, כך יתמלא מאגר נקודות ה-Smash שלכם.

עם הנקודות האלה תוכלו להעשיר את הארסנל בשלל מכות העומדות על המדף, ממתינות לרכישה בסוף כל משימה. מה בדבר סטירה עם גב היד? או איזו ראסיה טובה? אלו הן שתי דוגמאות בסיסיות למדי, אבל עם הזמן יתקבלו קומבואים שכוללים רצף אגרופים באוויר, מין מכת "רעידת אדמה" שגורמת נזק ברדיוס מסוים, אפשרות לקחת מטול טילים ופשוט להשליך את הטילים אל המטרה וכן הלאה.

מה שבאמת מופלא הוא שעל מנת להשלים את כל התרגילים האלה אין צורך בשש אצבעות, שש אוזניים ויכולת מוטורית של תמנון, ואפילו אדם כמוני (שהקומבואים במשחקים כמו Tekken עושים אותו חולה) מסתדר איתם. ההבדל, לדוגמה, בין מכה מסויימת למכה אחרת יכול להתבטא רק באורך הלחיצה על כפתור הריבוע.

שלא כמו שאר חלקי המשחק, אשר עובדים היטב, המצלמה דווקא עושה קצת בעיות. בגדול, המצלמה מתכווננת ומעופפת מאחורי הענק הירוק שלנו.

הצרה מתחילה בסרטונים במהלך המשימות, שאז המצלמה משייטת, בהרבה מקרים, בתוך ההרים וגם נשארת שם לאורך כל הסרט. אבל מילא זה, כשהבלגאן מתחיל והאויבים מקיפים אותנו מכל עבר, היו כמה מקרים שהמצלמה פשוט איבדה את עצמה לדעת בניסיון להבין מה אני רוצה.

הרי הכל בלאן ואני פונה אנה ואנה ומעופף לכל עבר כתוצאה מהחבטות שאני סופג והיא, המצלמה האומללה, מנסה להתייצב מאחורי... זה נשמע יותר ממה שזה באמת, כי בשורה התחתונה - זה לא ממש מפריע.

מה שכן יכול להפריע, לעומת זאת, אלה כמה בעיות Clipping מעצבנות שגורמות לכל מיני חפצים "להתמזג" אל תוך הדופן של הואדי בו אנחנו מתרוצצים. גם זמני טעינה של כחצי דקה בתחילת כל משימה עשויים קצת להוציא אתכם משלוותכם. מאחר ואנחנו בפסקת התלונות, תכננתי גם לכתוב על הגרפיקה הבינונית למדי.

המודלים לא מפורטים במיוחד, הדמויות האנושיות לא ממש נראות כמו שצריך והבניינים נראים מרובעים מדי וסתמיים. אבל בדיוק כשהתחלתי לגלגל את התיאורים בראש מצאתי את עצמי בתוך תופת של פיצוצים והרס שגרמה לי לשכוח הכל. העוצמה של המולת הקרב, הן מבחינה גרפית והן מבחינה קולית, ממש נותנת תחושה של אקשן, וכל קפיצה ומהלומה של הענק מעניקה את התחושה ש"וואוו, הוא באמת חזק, הענק הזה".

האם הגרפיקה הבינונית מתקזזת עם האקשן החזותי? בהחלט כן, מה גם שאם המכוניות לא נראות טוב מספיק, תמיד אפשר להפוך אותן לעיסה בוערת של מתכת לוהטת. The Incredible Hulk: Ultimate Destruction הוא חוליה נוספת במשחקים המבוססים על דמויות קומיקס שמצליחים להסב לאדם המשחק בהם הנאה רבה. ספיידרמן עשה את זה כמו שצריך, החברים מ-X-Men משחקים אותה כבר כמה כותרים ועכשיו הענק הירוק תבע את חלקו. נו, אפשר להבין את המפתחים. רק מהפחד הם היו חייבים להוציא מוצר איכותי.

הכתבה פורסמה במקור באתר Vgames.co.il