בנות הזהב

בחודשיים האחרונים מערכת "פנאי פלוס" בג'ננה. העורכת מתרוצצת מפגישה לפגישה תוך כדי אימוץ גינוני דודו טופז ומלמולי "אין לי זמן", כתבי המערכת מתייצבים לסדרת ראיונות טלוויזיוניים לקראת טקס מסך הזהב ומרגישים לרגע כוכבים בעצמם, אנשי יחסי הציבור רודפים אחרי המועמדים כדי להציע להם בגדים לערב הנוצץ, ומעצבי הבגדים של צפון רחוב דיזנגוף בתל אביב עסוקים בתפירות אחרונות של שמלות הערב. בקיצור, טירוף.

בתוך כל ההיסטריה שמתרחשת מאחורי הקלעים ניצלנו את ההזדמנות החגיגית (והמאוד מורכבת מבחינת תיאום לוחות זמנים) כדי לכנס את חמש השחקניות המתמודדות על התואר הנכסף של שחקנית בסדרה יומית, ובתרגום לעברית: שחקנית הטלנובלה של ישראל 2005. גם אם אתם לא נמנים עם צופי הטראש היומי (והגיע הזמן להודות שאתם כן), סביר להניח שלא הצלחתם להתחמק מפניהן של המועמדות, שהיו מרוחים בכל מדור רכילות או מוסף חג.

אם יזכו וגם אם לא, זאת היתה השנה של אוולין הגואל (ברוריה פסקל ל"פיק אפ"), טלי שרון (רננה לוסטיג ל"טלנובלה בע"מ"), שתי שחקניות "השיר שלנו", יעל שרוני (שרון סילבר) ונינט טייב (נינט לוי) ואגם רודברג (שירלי מ"אהבה מעבר לפינה"), שקטפה בשנה שעברה את התואר מידיהן של אלו שניצבו מולה. הספירה לאחור מתחילה.

לפני שנתחיל את שיחתנו הנוצצת תרשו לי לפתוח בשאלה שטחית שמדירה שינה מכמה דמויות מפתח במערכת. השמלות כבר תפורות?

טייב: "במקור תכננתי להגיע לטקס עם ג'ינס וגופייה, אבל בסופו של דבר הסטייליסט שלי, גדי אלימלך, אמר לי שאני צריכה להתאים את עצמי לאירוע, אז החלטתי ללכת על שמלה של גדעון אוברזון".

קלאסית כמו שמלת הזהב המדוברת מהטקס הראשון שאליו הגעת?

"שמלה שונה. מאוד שונה (צוחקת). השמלה ההיא היתה מדהימה בעיניי, רק שהיא לא התאימה לי והבליטה את מה שלא היה צריך להבליט וגררה יותר מדי תגובות. הפעם אני מבטיחה להגיע עם הופעה סולידית וקלאסית".

רודברג: "ההתעסקות בבגד מלחיצה אותי ואני מעדיפה לדחות את זה לרגע האחרון. מבחינתי הייתי מגיעה עם מדים. האמת שזה היה יכול לפתור לי בעיה רצינית של חיפוש בגד".

ועל הדרך גם היית גורפת את קולות החיילים. אוולין, מה איתך?

הגואל: "כל עניין השמלות מפחיד אותי. זה נראה לי לא נוח ודי מסורבל לסחוב שובל של בד, אז בעזרתו של גדעון אוברזון אני הולכת ללבוש משהו קצת אחר ובעיקר יותר נוח. זאת תהיה חליפה קלאסית בצבע טורקיז".

כשאת אומרת "בעזרתו של המעצב" הכוונה היא לזה ששאלת ממנו שמלה?

"ברור. מה חשבת? שאנחנו קונות את השמלות היקרות האלה? אני שואלת אותן. ככה זה עובד. חמש דקות אחרי שהודיעו שאני מועמדת כבר קיבלתי טלפון ממשרד יחסי הציבור של אוברזון שהציע לי בגד".

אז בעצם הכל "פייק", מה? דופקים הופעה נוצצת, ובערב חוזרים לטרנינג.

טייב: "זה קצת כמו סינדרלה. אנחנו דופקות הופעות הוליוודיות ובסוף הערב מחזירות את הבגד למעצבים".

לא רק את השמלות, גם את התכשיטים הזוהרים המועמדות לא ממש מביאות מהבית. השנה, למשל, הן יענדו את התכשיטים של ה. שטרן, שגם נותנת חסות לאירועי השטיח האדום. "ברור שיש בזה משהו מזויף אבל יש גם משהו נורא כיפי בלהתחפש למשהו זוהר. ברור שזאת תחפושת זמנית. אחרי הכל, מי באמת צריכה את השמלות האלה? הרי אני לא אוכל לרדת איתה למכולת או לצאת איתה שוב", אומרת שרון, שתכננה ללבוש שמלה של מאיה נגרי, אבל נאלצה לוותר, בגלל ההצגה "כל נדרי" בתיאטרון הרצליה, שבה היא מופיעה בערב הטקס. גם הקולגה שרוני כבר תכננה לעצמה שמלה (נעמה בצלאל), אבל תבריז מהאירוע לטובת הופעה בהצגה "בא-לגן" במסגרת פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא.

הגואל: "אני מתייחסת לערב הזה כאל רגע של חסד בעבודה הקשה שלנו. זה ערב שמכירים במלאכה שלנו ונותנים לנו הערכה. אני חושבת שלכל אדם שעובד קשה, ולא משנה באיזו עבודה, מגיע רגע של חסד. אבל זה נכון, בסופו של ערב, אחרי הטקס, אנחנו חוזרות לדירה הקטנה שלנו ולא לאיזו וילה מפוארת. אנחנו חוזרות לסדר את הבית, לבשל, ובמקרה שלי גם לטפל בילדה בת שש".

הפער בין המציאות הנוצצת שמשתקפת בטקסים ובטלנובלות ובין החיים הפרטיים שלכן הוא עצום. מה הדבר הכי מופרך שחשבו או אמרו עליכן בגלל היותכן כוכבות?

שרון: "אני נתקלת בעיקר במחשבות מוטעות לגבי אורח החיים. לא מזמן, קבעתי להיפגש עם חברה ותיקה מירושלים, וכשהתקשרתי לקבוע איתה היא שאלה אותי: 'את תגיעי עם האוטו החדש שלך?', 'איזה אוטו?', שאלתי אותה, 'עם הוולוו שאין לי?'. הדבר הכי יקר שקניתי לאחרונה היו אופניים".

טייב: "לפני כמה חודשים התפרסמה כתבה שהרווחתי מיליון וחצי שקל בשנה אחת. הסתכלתי על העיתון ונקרעתי מצחוק. ממש צחקתי בקול רם. לא ידעתי אפילו איך להגיב לזה מרוב שזה היה הזוי".

שרוני: "ישבתי לא מזמן בבית קפה ומלצר אחד אמר לי: 'אני מעריץ שחקנים'. שאלתי אותו מה יש להעריץ בשחקנים, והוא אמר שאנחנו אנשים גדולים מהחיים. אני ממש לא מרגישה ככה. אני לא חיה חיים זוהרים ולא מרגישה כוכבת. נכון שיש כמה רגעים ביום עבודה שאני מרגישה בהם קצת יותר מטופלת, כשמאפרים אותי, מלבישים אותי ופתאום נהיה משהו נורא יפה בלי חצ'קונים. מצד שני, רגע אחרי שאומרים קאט ואחרי ששפכת את הנשמה שלך באולפן ונגמר יום הצילום, אתה נשאר בודד עם עצמך והריקנות יכולה להיות מאוד גדולה. להיות שחקן זאת אשליה מאוד גדולה ומתעתעת".

הגואל: "אני מרגישה שלפעמים אנשים מייחסים לנו תכונות של הדמויות שלנו. הייתי לא מזמן במסיבה של גוצ'י ורכילאי מ'ידיעות' בשם שלומי לאופר כתב ששאלתי תוך כדי צעקות 'מה מקבלים במתנה?'. הדבר לא היה ולא נברא. אפילו כשברוריה על חגיגת היא לא מתנהגת ככה. אבל כנראה שזה התאים לו לקונספט הכללי עליי או שאולי הוא בכלל רוצה להיות בין הכותבים של 'פיק אפ', למרות שאם זה האודישן שלו, זה היה ממש גרוע. יצא לי גם לראות בשוק הפשפשים שתי כורסאות יפות שעלו 8,000 שקל. והמוכר אמר לי: 'תתפנקי. יש לך עכשיו כסף'. היה נראה לו שאני יכולה להוריד בשנייה 8,000 שקל. צריך להבין שאומנם שטיפת המוח שלנו בטלוויזיה היא יומית, אבל לצערי הכסף לבנק לא זורם באותה התדירות. אבל שלא תהיה אי הבנה, אף אחת כאן גם לא מסכנה".

אז לא צריך לרחם על אף אחת מהמועמדות המובילות (בעיקר אחרי שנשלחה להן מעטפת הפינוקים של "פנאי פלוס" לקראת הטקס, שכוללת צ'ופרים בשווי אלפי שקלים), אבל החיים באולימפוס הכוכבים לא תמיד קלים. הן חשופות לביקורת על כל צעד ושעל שהן עושות, כל הופעה טלוויזיונית שלהן וכל הופעה אופנתית מנותחת בקפידה על ידי כתבי האופנה והרכילות, כל פעילות משחקית גוררת לרוב חיצי רעל מצד מבקרי הטלוויזיה וזה עוד לפני שאמרנו מילה על הקולגות הלא מפרגנות ועל דעת הקהל שמושפעת ממדורי הרכילות. "'תרבות האינסטנט' זה ביטוי מאוד אהוב בתקופה האחרונה על ידי כל מיני אנשים", אומרת טייב. "אני חייבת לומר שכמה שאני מנסה להתעלם ממנו, חורה לי שמשתמשים בו בכל פעם שמדברים עליי. אני יודעת טוב מאוד גם בלי שיגידו לי שצמחתי מתוך 'כוכב נולד' בתהליך מהיר, אבל אני מאוד מתקשה להבין את חוסר הפרגון שאני נתקלת בו לפעמים. אני קוראת ראיונות עם כל מיני שחקנים שמזלזלים ואומרים: 'נראה את הנינט הזאת. נראה כמה זמן היא תחזיק מעמד', וזה חורה לי. אני מבינה שיש כאלו שמשקיעים את כל החיים שלהם בתחום הזה ופתאום באה מישהי כמוני ותופסת פוקוס, אבל אני עדיין לא מבינה את צרות העין שלהם. לא גנבתי לאף אחד את הפרנסה ובסך הכל ניצלתי הזדמנות שקיבלתי. תאמין לי שאפילו אני לא האמנתי שזה יגיע לממדים שזה הגיע".

ומה היה קורה איתך אם לא היית נחשפת ב"כוכב נולד"?

"אני מניחה שהייתי ממשיכה למלצר ולחסוך ללימודים, ואני בספק אם הייתי עובדת על דיסק. עד 'כוכב נולד' לא היו לי שום קשרים ושום קצה חוט של 'איך עושים את זה'. אני מאוד מעריכה אנשים שעושים את זה בדרך המקובלת והארוכה ואני מעריצה גדולה של מירי מסיקה, הרבה בזכות הדרך שהיא עשתה בכוחות עצמה".

רודברג: "לפעמים יש לי הרגשה שאנשים מעדיפים להתרכז בדברים הצדדיים והשוליים. מתעסקים אם זאת וזאת היא תוצר של יחסי ציבור וכמה פעמים כתבו עליה. מתמקדים ברכילות ופחות בעיקר. אני חושבת שכולנו, בלי יוצא מן הכלל, עובדות קשה, וזה לא משנה בכלל איך נוצרה החשיפה שלנו. כולנו רצנו לאודישנים ולפגישות לפני שהתפרסמנו, וכולנו ממשיכות לרוץ לפגישות גם היום. שום דבר לא מובן מאליו".

שרוני: "אני חושבת שצריך להתייחס לכל עניין לגופו. אני חושבת שנינט קיבלה מקפצה, קפצה למים העמוקים והיא שוחה יפה מאוד. אני בטוחה שהיא עוד תשחה בלא מעט בריכות כי היא מוכשרת, היא מספקת קבלות. זה נכון שהתרבות שלנו היום השתנתה והיא תרבות של כוכבים, שחלקם נולדים בתוכניות ריאליטי, אבל מי שטוב יישאר. יש אנשים שזה פשוט לא יחזיק איתם מעבר לאותה התוכנית, ולראיה יש לא מעט גיבורי תרבות שנעלמו באותה מהירות שהגיחו. הבעיה מבחינתי היא לא עם הכוכבים הנולדים אלא דווקא איתנו, עם החברה שלנו שהולכת כמו עדר אחרי מה שנותנים לה ומסתפקת במועט. מספיקות כמה מניפולציות פרסומיות כדי שאנשים יגידו 'זה מעולה'. יש קצת היטמטמות כללית שלנו כחברה וזה מצער אותי".

הגואל: "בשורה התחתונה, בשביל כבוד צריך לעבוד, ואני מתייחסת בזה גם אליי. פתאום גילו אותי למרות שאני עובדת שנים, ואני חושבת שכל מי שקיבל מנה של תהילה אסור לו לנוח. כל הדיון של מי הגיע, באיזו דרך ואיך הוא מיותר. מי שטוב יישאר".

איך התחושה להיות שותפות לז'אנר טלוויזיוני שסופג הרבה ביקורת על כך שהוא נחות ורדוד?

רודברג: "תראה, אי אפשר להתווכח עם העובדה שבטלנובלה יש פחות זמן לעבוד עם השחקנים על הסצינות ושכל תהליך העבודה הוא מהיר, אבל מצד שני אי אפשר להתעלם מהעובדה שהתעשייה של הסדרות היומיות מאוד התפתחה, וזה בית ספר עצום לכל שחקן. אני צילמתי ב'אהבה מעבר לפינה' 270 פרקים עם סיפורי עלילה על שימוש בסמים, אונס, דייט עם גבר מבוגר ועוד תכנים שגרמו לי להתנסות בחומרים משחקיים שאני לא בטוחה שבכלל הייתי מקבלת אותם במקומות אחרים. זה עזר לי להתפתח כשחקנית, אני שלמה עם כל דבר שעשיתי עד היום, וממש לא מתחרטת על שום דבר".

טייב: "אני שומעת שחקנים שאומרים 'אני בחיים לא אעשה טלנובלה' ולא אוהבת את זה. צריך להיות ריאלים. אנחנו לא בארצות הברית ולא עושים פה מאה סרטים בשנה. זאת פרנסה מכובדת, ומעל לכל, כמו שאמרה אגם, זה ניסיון. נכון שלפעמים בטלנובלות יש מצבים קיצוניים שמאבדים מהאמינות של החיים, אבל עדיין מדובר בז'אנר שדורש יכולות משחק, ואם תסתכל על הטלנובלות שיש כיום, תראה לא מעט שחקנים מוכשרים שמופיעים בהן או שיצאו מהן".

הגואל: "נו, באמת. הגיע הזמן שכל האנשים שיוצאים נגד הז'אנר הזה יודו כבר שהם רואים את זה וזהו. אני לא חושבת שזה יוריד מערכם. לא זכור לי שיצאתי לקמפיין 'ברוריה פסקל לשלטון', ואני מקבלת ים של תגובות ברחוב. כלומר, אנשים רואים את זה. אני חושבת שסדרה יומית נותנת 50 דקות נפלאות לברוח מהמציאות. זה פיור פאן!".

מנקר בכן לפעמים החשש שכל זה עשוי להיגמר כפי שזה הגיע?

שרון: "מבחינתי הכל כבר נגמר ברגע שהסדרה הסתיימה. אני כבר לא צריכה ללכת לאירועים יחצניים ועוד מעט, באופן טבעי, כל הבאזז ידעך. אני עכשיו משחקת בתיאטרון ואני חייבת להודות שאני מאוד נהנית מהעובדה שאני לא צריכה לתחזק את המעמד שלי".

מצד שני, המשוואה ידועה לכל. ככל שאתה יותר כוכב, יש לך יותר עבודה.

"אני סומכת על הכישרון שלי. לשתי הטלנובלות לקחו אותי כשהייתי אנונימית. אף אחד לא הכיר אותי לפני שנה וחצי. מבחינתי, המקצוע שלי לא תלוי בכלום, רק בי".

רודברג: "אני מנסה לא לחשוב על היום שבו זה ייגמר. זה לא נראה לי נכון. אני מתמקדת בעבודה ואני אוהבת את העבודה הקשה. אני רוצה להאמין שכל עוד אתה עובד קשה, הדברים קורים. אני לא מרשה לעצמי לנוח".

שרוני: "אני לא אכחיש שיש משהו בשאלה שלך. זה מקצוע קשה בגלל שהוא מקצוע לא יציב. מצד אחד, אין בו שגרה, שאותי באופן אישי יכולה להמית, ומצד שני יש בו חוסר יציבות נוראית. אתה יכול לעבוד חצי שנה ברציפות ואז פתאום למצוא את עצמך שלושה חודשים בחוסר מעש. החלל הזה שנוצר בין פרויקטים יכול לחרפן אותי".

אז איך מתמודדים עם זה?

"אני חושבת ברצינות על עיסוק נוסף שאוכל לעשות במקביל לעבודה של כשחקנית. משהו עם יציבות".

טייב: "השורה התחתונה היא שאנחנו לא שולטים בכלום. הקהל הוא שמשפיע על מה שקורה איתנו, ולקהל יש טעם משתנה. אני מקווה להמשיך להתפרנס ממה שאני כל כך אוהבת לעשות, כי אני מכירה לא מעט אנשים מוכשרים שלא יכולים להרשות לעצמם לעשות את זה כי הם קודם כל צריכים להתפרנס ממלצרות".

הגואל: "אני שומעת את הבנות הצעירות מביעות חשש ואני חושבת על זה שמי שהכי צריכה לדאוג פה זאת דווקא אני. אתן צעירות, כך שאם תעשו טעות אתן תמיד יכולות לחזור למרכז הבמה תוך שנתיים שלוש. אני נמצאת במקום שכל טעות שלי יכולה להיות מאוד גורלית. אנשים אומרים לי 'את כוכבת', אבל כוכבים נופלים ואני לא רוצה ליפול. אני יודעת שהבאתי הפעם ציון מאה ואני רוצה לשמור על זה. להביא 80 בפעם הבאה תהיה ירידה. זה לא קל להביא רק מאיות".

על מה חולמים בלילה? על הישרדות במקצוע או על כיבושים חדשים?

"חולמים על המשך עבודה. אני אשמח לעשות תפקיד ראשי בפיצ'ר ולהיכנס לתיאטרון שיעטוף אותי בסוג של ביטחון. אני מניחה שזה יגיע אחרי שהילדה שלי תגדל קצת ואוכל להיעדר מהבית בלילות".

שרון: "יש לי חלום צנוע והוא שלא תסתיים לי התשוקה להמשיך ולשחק".

שרוני: "אני מקווה שיהיה לי מספיק היצע כדי שלא אצטרך להתפשר על הבחירות שלי".

רודברג: "אותי מעניין לעשות קצת קולנוע ואני מתבייתת על זה".

טייב: "במקרה שלי, החלום שלי זה להוציא את האלבום".

שזאת הזדמנות נפלאה לשלוף את השד הפולני שלי כדי לשאול "נו, מה קורה עם הדיסק"?

"עובדים על זה במרץ. אני קוראת את הדברים שכותבים ואת העיסוק ב'עיכוב', אבל אני לא מתייחסת אל זה כאל עיכוב אלא כאל תהליך עבודה. אני רוצה לעשות משהו שאני אהיה שלמה איתו ואני מאמינה שאם הייתי מוציאה אותו לפני שנתיים, הוא לא היה האלבום שבאמת יכול לייצג אותי. אומרים שאוכל טוב מתבשל על אש קטנה, ככה גם דיסק".

עכשיו כשאתן כולכן בפסגה יש חלומות על עבודה מעבר לים בהמשך לטרנד שנוצר בשנים האחרונות שכל מי שעשה טלנובלה, קמפיין והצגה אורז חפצים וטס להוליווד?

הגואל: "מבחינתי אם כבר לעבוד בחו"ל אז לעבוד עם פדרו אלמודובר".

שרון: "אני לא מרגישה שכבשתי את ישראל ועכשיו כל ארצות הברית צריכה להכיר אותי, מה עוד שהאנגלית שלי מזעזעת. לא מיציתי קמצוץ ממה שיש לי פה, כך שאני ממש לא חושבת על חו"ל".

שרוני: "כשהייתי נערה גרתי כמה שנים בארצות הברית והיו לי כמה שנים שהתחברתי לרעיון של לעבוד שם. עם השנים הבנתי שזה בעייתי ליצור בשפה שהיא לא שלך. שפה היא חלק מדפוסי חשיבה וקשה להיות מחובר לשפה ברגע שהיא זרה, אבל אני מאוד מעריכה את מי שהחליט לצאת מהמקום הבטוח שלו פה כדי לטעום דפוסי עבודה ומקצוענות בליגה אחרת".

טייב: "אני חושבת שכל בן אדם ששואף להגיע למטרה ועושה הכל בשביל להגשים אותה - זה כבר לראוי להערכה. אני לא שופטת את מי שעלה על מטוס בשביל לנסות משהו אחר, להפך. ולגביי? יש מחשבות ופנטזיות אבל זה רחוק. רחוק מאוד".

רודברג: "מי לא חולם על גיחה לחו"ל? יש בזה משהו הרפתקני ואתגר לא קטן. אני מאמינה שבשלב מסוים ולא רחוק אני אעשה גיחה ללימודים בניו יורק או בלונדון".

רגע לפני שנפרדים, למי מבין הקולגות שלכן אתן מעניקות את הפרס?

רודברג: "אפשר לחלק את הפסל בין כולן?".

אפשר לא להיות דיפלומטית?

רודברג: "קשה לי לתת לך תשובה כי לא ראיתי את כל התוכניות. ראיתי כמה פרקים מ'השיר שלנו' וכמה קטעים מ'פיק אפ', אז אני מעניקה את זה לנינט ואוולין".

טייב: "ליעל כמובן. היא שחקנית מדהימה שלאורך כל הפרקים של הסדרה פשוט האמנתי לכל מילה שלה".

שרוני: "לקולגה שלי, נינט. כובשת, יפהפייה ונוגעת ללב".

בנות, אני קורא אתכן לסדר! כל אחת בוחרת אחת ולא מהסדרה שלה.

הגואל: "נינט. היא מגה סטאר, בובונת אמיתית וזמרת נפלאה ואני בטוחה שרבים יצביעו לה".

שרון: "אני אתן את הפסלון ליעל שרוני על הפסלון שהיא לא קיבלה על 'משחק החיים'".

__________________________________

טקס מסך הזהב 2005, יום ה', 20:45, ערוץ 2.