סטלינגרד בדובדבן

בינואר 1943 מצאו את מותם רבבות ומאות אלפים בקרב הנואש על סטלינגרד. בשני הצדדים נגרם שיעור ניכר של האבידות כתוצאה מ"חיסול עצמי" - המפקדים והקצינים לא התירו לכוח להיכנע, ומי שניסה לערוק נורה "כיאה לבוגד ועריק". והנה, למי ששכח את שיעורי ההיסטוריה, בא מפקד דובדבן ומזכיר מה עלול היה להיות דינם של חייליו, שסירבו להשתתף במבצע צבאי בשל טראומה שחוו בפעולה קודמת בקבטיה. "בצבא אחר כבר היו יורים להם בגב", אומר לנו סגן-אלוף א'. ומחרה-מחזיק אחריו פקודו, מפקד אחת הפלגות ביחידה: "אתם לא 'כוסיות'. אתם לא יכולים להרוג ערבים ואחר-כך להתבכיין".

מאחר שפרות קדושות כבר נטבחות במקומותינו בסיטונות (שלא לומר נורות בגב), הנה מספקים לנו מפקדי דובדבן חיסול ממוקד של שתיים מהן במכה אחת: הפרה הקדושה הראשונה קשורה בתדמיתו של צה"ל, כפי שהיא נתפשת בציבור בכלל ובקרב החיילים הקרביים בפרט. כחיילים, חונכנו על היות הצבא שלנו מוסרי באופן מיוחד, שונה משאר הצבאות. צבא שחייליו חשובים לו מכל. אמנם, מפקד דובדבן מדבר על מה שקורה בצבאות אחרים, אבל אולי כדאי לסבר את אוזנו של סא"ל א': בשום צבא מערבי לא נהוג לחסל את אלה שמסיבות כלשהן לא יוצאים לקרב. זאת ועוד, מורשת העם היהודי מאפשרת למי שאינו מסוגל להילחם הקלה מיוחדת, הלקוחה מפרשת שופטים: "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו, ולא ימס את לבב אחיו כלבבו".

הפרה הקדושה השנייה, ששחיטתה חשובה במיוחד בימים שלאחר ההתנתקות - קשורה אף היא במוסר העדיף לכאורה

שקיים בצה"ל. במשך שנים התקיים צה"ל לאורו של שיח הלוחמים שאחרי מלחמת ששת הימים. המושג "יורים ובוכים", שנצרב בלב רבים, נלקח מדבריו של אחד החיילים שהשתתפו בשיח, ואמר כי כוחנו בכך שכמו כולם, אנחנו מבצעים פעולות מלחמה אכזריות, אך כשאנו שבים למחנה בעורבו - אנחנו בוכים על האכזריות שנקטנו בבוקרו. והנה בא מפקד הפלגה ונוזף בחייליו: לא ייתכן שתהרגו ערבים ביום ותבכו בלילה. כאילו הרג - במיוחד הרג ערבים - הוא דבר שבשגרה. פעם לפחות היה חשוב לנו להראות שאנו מתייחסים לקושי המוסרי. כנראה שהיום פחות.

דווקא בימים אלה, כשהציבור מצביע ברגליו נגד השליטה בשטחים הנתפשים בעיניו כמעמסה עצומה על החברה הישראלית, ובוחר בסדר יום חברתי - חשוב לבחון את הבעיה המוסרית הקשה עמה מתמודד צה"ל לאורך שנות הכיבוש, ולתקנה בהקדם. הלחימה בשטחים היום אינה עוד לחימה של כוח קטן יחסית מול אויב גדול ואכזרי, נוסח הקרב בסטלינגרד. ולסא"ל א' חשוב לומר: התבלבלת. חייליך, שבעקבות הפעולה בקבטיה אינם רוצים להשתתף בפעולות חיסול נוספות - אינם בוגדים שיש לירות בגבם, נהפוך הוא. וכל עוד נמשיך להילחם את המלחמה הזאת, תידרדר רמת המוסר שלנו ובהתאמה גם שפת הדיבור של מפקדים בצה"ל.  

דוד זונשיין, סגן במילואים, מראשי תנועת "אומץ לסרב"