השטיח האדום

סיקור מסך הזהב:

• האופנה
• הכי הכי
• מאחורי הקלעים

מסיבת הקוקטייל החגיגית שפתחה את אירועי טקס מסך הזהב 2005 היא דוגמה לכל מה שהזוי ומופלא בתעשיית הבידור שלנו. היה זה אירוע שהחל בקול ענות חלושה עם ארומה פתח תקוואית, והפך תוך זמן קצר לרכבת הרים של זוהר.

להיכל התרבות הגענו, כתבי "פנאי פלוס", מתוקף תפקידנו, לפני ההמונים, רק כדי להתקבל על ידי עדת ילדים רועשים שחיכו בהתרגשות, דפקו על חלון המונית ושאלו אותנו אם אנחנו מפורסמים. ענינו שלא ממש (אחד מהם, נדמה לנו, הגיב לידיעה בעוינות אמיתית) ומיהרנו פנימה אל הפואייה שהקימה חברת ארועים zeze בהיכל, לחכות למי שכן.

המונית הבאה אחרינו היתה של לא אחר מאשר של חביב המערכת אורי אומנותי, שהיה מועמד לפרס השחקן בסדרה יומית על תפקידו ב"טלנובלה בע"מ". הוא הדגים דייקנות למופת כשהתייצב במקום ב-16:59 (בהזמנות נכתב 17:30). ציינו לעצמנו שלקראת השנה הבאה עלינו לדאוג להסביר לאומנותי איחור אופנתי מהו.

הפואייה החל להתמלא לאיטו בעיקר על ידי מפיקים, עורכים ומלצרים שאחזו מגשים עמוסי ברוסקטות מהממות, פרי מטבחו של הקייטרינג קוזין פול אסנהיים (מה שטוב למוזמני החתונה של יעל בר-זוהר וגיא זו-ארץ, טוב גם בשבילנו).

אנחנו התמקמנו דווקא ליד ביגי מביגי ושורטי, ובחנו את המשא ומתן שערך עם הברמן לגבי מלאי הוודקות ("מה, אין לכם אבסולוט?"). התפשרנו עימו על ג'יימסון עם שתי קוביות קרח, וכשהצלחנו שוב להרים את ראשנו, לא זיהינו את הלוקיישן. המקום התמלא בנחשול אדיר של סלבז, מכל זן, סוג, העדפה ותקופה. למען האמת, מרוב הגודש לא באמת הבנו מה קורה. בכל זאת הצלחנו להבחין בכמה אורחים בולטים (וזה למרות שהפאייטים של פנינה רוזנבלום סנוורו את עינינו).

גלית גוטמן הנאווה בנשים התהלכה שם מצוידת בבעלה הנאה זיו קורן ובחברותיה לסוכנות לוק, שקושטו בתכשיטי ה.שטרן בשווי מאות אלפי דולרים. וכן, לוק ו-ה. שטרן הם הם השותפים הנוצצים שלנו לאירוע השטיח האדום. אין פלא שמפלס הגלאם השנה היה בשמיים. סאבלימינל הסתובב מצויד בצל, יובל כספין מאובזר בגבר השנה של "הזמן הוורוד", תמיר בראון, מלי לוי מצוידת בלוק שהורס את הבריאות, והחמודים מכולם, עדי הימלבלוי ורודריגו גונזלס, המועמדים יחד בקטגוריית ילדים ונוער (על "השמינייה"), מתדלקים עצמם בוודקה רדבול.

מאוחר יותר, כש"אקזיט" יקטפו מהם את הפרס, נזכיר לעצמנו את המשמעות האמיתית של ערב כזה: לצד הפטפוטים הצפויים והכיבודים השגרתיים, יש מאפיין אחד שהופך אותו למיוחד באמת. תמיד יש הפתעות.

שמחת הברוסקטות (ואיך היא התחלפה בקנאת המפסידים)

פרגון הוא לא הצד החזק של תעשיית הטלוויזיה בישראל. זה לא אומר שאין בה אנשים שיודעים לפרגן, אבל היה קשה מאוד למצוא אותם באולם המתפקע מכוכבים של טקס מסך הזהב 2005. העם בחר בהמוניו כרגיל, ב"החיים זה לא הכל", ובאולם הורגשה תזוזה של אי נוחות. אכזבה מכך שמחוץ לביצה התקשורתית לא מעריכים מספיק את "בטיפול" ואת "אהבה זה כואב". שלא לדבר על מבטי האכזבה (ספק מבטי האיום) של מקורבי אגם רודברג עם ההכרזה על הזכייה של נינט טייב בקטגוריית המשחק בסדרה יומית. או על הצעדים העצבניים של אנשי HOT שהתהלכו מחוץ לאולם כשהוברר ש"השיר שלנו" גרפה כמעט את כל הפרסים שלהם היתה מועמדת.

הפרס היחיד ש"השיר שלנו" לא גרפה היה לתוכנית השנה. הפרס הזה הלך ל"ארץ נהדרת". בגלל החשש מהזכייה הצפויה הזו החרימו האנשים המפרגנים של "משחק מכור" את הטקס - כאילו הם מענישים בכך מישהו, מלבד את המעריצים שבכל זאת הצביעו בשבילם והביאו אותם למקום השלישי בדירוג הזה. כאילו לא הגיע ל"ארץ נהדרת" לזכות השנה.

תחילת הערב עוד נראתה שונה לחלוטין. ככה זה כשכולם בטוחים שהפעם הם בכל זאת עומדים לקחת את הפרס. אווירת הקוקטייל על השטיח האדום היתה הפעם נוצצת ושמחה מתמיד. זה לפחות היה הדיבור בכל פעם שאיש טלוויזיה נתקל בחבר מערכת "פנאי פלוס", והיה צריך למצוא דרך להחמיא לו.

בשלב הזה עוד חשבו אנשי "השמינייה" שהם כובשים את הקטגוריה מידי הילדים הרעים של "אקזיט" (זה לא קרה, אבל היה קרוב מאוד). בשלב הזה עוד היו אנשי ישראל 10 אופטימיים, בטוחים שגם הפעם הציבור יבחר במיקי ויעקב כמגישי החדשות של השנה. בשלב הזה עוד היו ליובל כספין ולמנחם הורוביץ סיבות לשמור על התקווה שהפעם הם חוזרים הביתה עם פסלון - אחרי הכל, הם באמת עשו ככל שביכולתם כדי להביא את המצביעים לקלפי. לא מספיק מצביעים, כפי שהתברר בדיעבד. אחרי הכל, מספר המצביעים השנה היה גבוה מאי פעם, וגובה בסקר של מדגם מייצג. 130 אלף מצביעים לא מותירים הרבה מקום לבחירות מפתיעות.

ביומיום תעשיית הטלוויזיה שלנו היא יצרית, תחרותית ולבושה ברישול. לערב אחד, או לפחות לשעתיים של התמנגלות נעימה מסביב לבר העשיר ולמגשי הברוסקטות המתוחכמים של השטיח האדום, החיוכים היו כנים, החיבוקים חמים, השמלות נוצצות והחליפות מהודרות. לרגע הפכה "התעשייה" ממפעל מדשדש וקשה יום לעולם זוהר ומלא קסם ודוגמניות. הקסם הנוצץ הזה התפוגג בשנייה שבה הוכרזו הזוכים הראשונים. שמחת הברוסקטות התחלפה בזעם המפסידים. ככה זה כשבכל קטגוריה יש מנצח אחד וארבעה מאוכזבים. אור קניספל

צילומים: רפי דלויה, רועי חביב, כפיר חרבי, ענת מוסברג, ערן לם ואוהד רומנו