מיהו פופוליסט?

הפופוליסט לעולם לא יאמץ נאום כנאומו של צ'רצ'יל על דם, יזע ודמעות, כפי שלא יישא נאומים ברוח דברי הרופא האיבסני האנטי-פופוליסט. אמנם, לא כל פופוליסט הוא מלך, ולא תמיד דרך פופוליסט צלחה, ולא כל גיחה פופוליסטית לציבור מיתרגמת לתמורה אלקטורלית. אך לעתים יש בכוחה לסייע - ואף מאוד. לרוב יודע הפופוליסט נפש ציבורו, ולכן ישמיע לו את שערב לאוזנו, או לחלופין יימנע מלומר לו את שנגזר ממציאותנו העגומה, שבחוצפתה כי רבה אינה מסבירה פניה לכלל מאוויי לבנו. למשל, שאין ארוחות חינם, או שתופעת המחסור (אליה מתוודע כל סטודנט שנה א' בכלכלה) אינה המצאה זדונית של ביבי והקפיטליסטים, או שכדי לחלץ את המשק מהמשבר העמוק שבו היה נתון ב-2002 ובתחילת 2003 לא היה מנוס מלנקוט צעדים כואבים.

במסגרת הוראות ההפעלה של הפופוליסט, הוא יבטיח לחלק כספים לזה וגם לזה. ומניין יבוא עזרו, או בלשון מסחרית יותר - מאיפה יבוא הכסף? מה זאת אומרת מאיפה יבוא? אפשר להגדיל את הגירעון ולהטיל עוד מכסים על היבוא (אז מה אם אנחנו מחויבים להסכמי סחר בינלאומיים), ואפשר לקחת מהמתנחלים, וגם להעמיס על הציבור עוד מסים. וכך, נוכל להעלות את שכר המינימום לאלף דולר. והרי גם קלינטון ואירלנד עשו זאת (טיעון שמתעלם באופן מגמתי כמובן מהשאלות בכמה הם העלו ולכמה, ובעיקר מה שיעורו של שכר המינימום מהתל"ג או מהשכר הממוצע שם). ו"אנחנו לא נפתח רגליים בפני כל יבוא" (שלי יחימוביץ') וגם "נגאל את כל הילדים העניים מעוניים" (עמיר פרץ).

וכשהבון-טון הפופוליסטי העכשווי הוא בין השאר קיצוץ בביטחון לטובת העניים, הס מלהזכיר או לדבר, למשל, על הקצאת

כספים להתמודדות עם האיום הגרעיני האיראני, או עם המיגון של יישובי עוטף עזה וההברחות הגוברות של אמל"ח מסיני לנגב בעקבות ההתנתקות. לאלה, כמובן, אין אותו אַפִּיל פופוליסטי מתבקש, ואפשר עתה לומר למבקשיהם בשקט ובלא חשש אלקטורלי: "אין כסף". הפופוליסט גם מבין היטב שאין לומר לציבור שיש בעיות שפתרונן קשה ואולי בלתי אפשרי, ושהאופציות הטובות ביותר שיש לנקוט עקב כך אינן יותר מהרע במיעוטו. כמאתר לא רע של רחשי לב הציבור יודע הפופוליסט, שחלקים גדולים באוכלוסייה אינם ששים לשלם בטווח הקצר כדי שיוטב ויוקל להם בטווח הבינוני והארוך. לחלופין, נהיר לו שמתת בטווח הקצר על חשבון הטווח הבינוני והארוך עשויה להיטיב עמו עד מאוד, בעיקר לטווח הקצר. ולא לחינם הולך הפופוליזם אצל העכשיוויזם והחברתיזם.

באחד המוספים של "ידיעות אחרונות" צוטטה לריסה מאשדוד, שאומרת: "ביבי הרס את האקונומיקה" (הכוונה כמובן ל"כלכלה" ברוסית). ה"אקונומיקה" של לריסה מצטרפת ל-79% מהציבור שטוענים שהמיתון עדיין עמנו (על-פי מכון ברנדמן מלפני כ-3 חודשים) ול-85% מהאוכלוסייה, הסבורים שיש להעלות את שכר המינימום ל-4,700 שקל (סקר של מינה צמח מלפני כחודש) - רק כדי ללמדנו שאולי מלאכתו של הפופוליסט כבר מיותרת. מה יש לומר, כשלג ילבינו חטאי הפופוליזם החברתי לעומת אימי האקונומיקה המשחירה של ביבי. אוונטי פופולו!