תנו לרייטינג לנצח

רק חודש וחצי חלפו מאז החלו שידורי ערוץ 2 שלאחר המכרז, והרשות השנייה כבר צוהלת על שהצליחה להפוך את הערוץ המסחרי השובב והבידורי לערוץ קהילתי, שהפריים-טיים שלו כולל שיעורי תורה ("מי מפחד להיות יהודי?"), תוכניות למיעוטים ("אל ג'יסר" - סרט דוקומנטרי על ג'יסר א-זרקא) והרצאות בפילוסופיה ("עשרת הדיברות"). מנכ"ל הרשות, מוטי שקלאר, כבר מדושן עונג מלוח השידורים שכפה בכוח על הזכיינים שלו, ושוכח שאת הרייטינג הגבוה מביאות לא התוכניות שנכפו במכרז, אלא דווקא תוכניות בידור כמו "ארץ נהדרת", "אמא מחליפה", "נולד לרקוד", "לרקוד עם כוכבים" ו"הכל זז עם דודו טופז", שאיכשהו הסתננו ללוח השידורים. פצצת הרייטינג הכי דוקומנטרית היא האפוס על חיי צביקה פיק - "המאסטרו".

כל זה לא מפריע לרשות השנייה להצהיר שתוסיף להכביד את ידה על הערוצים המסחריים ותכפה, למשל, תוכניות דוברות ערבית בשעות הפריים-טיים. קל להבין מה מניע את הרשות השנייה - השקפת עולם אליטיסטית ושמרנית, שרואה בבידור הקל מחלה קשה וסבורה שהטלוויזיה המסחרית היא כלי להעברת מסרים חינוכיים קרתניים. לציבור, על סמך הרייטינג, יש דעה אחרת. גם המפרסמים לא ממש מתלהבים מהתוכניות הפילוסופיות הכבדות, שהפקתן יקרה להחריד. לראשונה מזה שנים נקלעים הזכיינים לגרעון תפעולי, כי הוצאות ההפקה עלו ואין מספיק פרסומות. למעשה, היחידים שחוגגים על המצב הם יוצרי סרטים דוקומנטריים תמהוניים, שבתנאי שוק נורמליים אין ביקוש לסחורה שלהם.

לא בטוח שהעסקנים, שמינו הפוליטיקאים למועצת הרשות השנייה, מבינים את ההשלכות של צעדיהם. טלוויזיה מסחרית בנויה על צופים ופרסומות. אפשר להפוך אותה בכוח לטלוויזיה לימודית (כמו שעשו בגוש הקומוניסטי) או סתם לתחנה סהרורית (דוגמת ערוץ 1), אבל זה לא יביא רייטינג וגם לא ימשוך מפרסמים. זה יביא לפשיטת רגל של הזכיינים ולהתמוטטות כלכלית של המערכת - כפי שאירע לערוץ 10 בראשית דרכו, כשעוד ניסה לעמוד בדרישות הבלתי אפשריות שהציבו בפניו.

הצרכים הבסיסיים של האדם - לחם ושעשועים - לא השתנו מאז ימי קדם. לחם - הטלוויזיה לא יכולה לספק; אבל שעשועים

 הם בהחלט בהישג יד, אם רק יפסיקו הפוליטרוקים לחשוב שמה שאנו צריכים בסיומו של יום עבודה מפרך הוא שיעור באזרחות טובה, עיון בדף גמרא והיכרות לעומק עם תרבות המיעוט. את כל אלה אפשר למצוא בערוצי הנישה בכבלים ובלווין. טוב תעשה הרשות השנייה, אם ברצונה באמת להיטיב עם העם, אם תתיר לערוצי הכבלים הללו לשלב פרסומות בשידורים תמורת הפחתה משמעותית בדמי המנוי. כך יוכל כל אזרח לקבל במחיר שווה לכל נפש את הטלוויזיה המתאימה לו.

בספרות המקצועית אין כל הוכחה מדעית לכך שהבידור הקל בנוסח דודו טופז גורם לנזק כבד לצופים. אבל ישנן הוכחות בשפע לכך שציבור הצופים הרחב רואה בטלוויזיה בכלל - ובערוצים המסחריים בפרט - כלי בידורי, שתכליתו להעביר תכנים קלילים. חבל שערוץ 2 המחודש חושש לספק את הסחורה.

ד"ר אמיר חצרוני מרצה במכללה לתקשורת בעמק יזרעאל