כנס סקס בלאס-וגאס: לסבית? אולי זה ישתנה

התקופה הנוכחית קשה למי שעוסק בטיפול מיני. כל מי שבוחן את המסרים שעולים מכנסים בינלאומיים בתחום הסקסולוגיה מבחין בחילוקי דיעות בין המומחים ובבלבול בין התיאוריות השונות.  הסקסולוגים החשובים בעולם נחלקים היום לשניים: אלה שמייחסים חשיבות מרכזית להורמונים כמעוררי התשוקה המינית, ואלה שגורסים שרק יחסים זוגיים טובים, עתירי תקשורת, מאפשרים לתשוקה לזרום בין בני הזוג לאורך חייהם.

ביטוי למחלוקת עולה מהמסקנות המנוגדות שיצאו משני הכנסים האחרונים של המטפלים המיניים. בכנס הסקסולוגים הבינלאומי שהתקיים בקנדה בראשית הקיץ הצהירה פרופ' רוזמרי בסון, חוקרת מין נחשבת, שאישה נדלקת מינית רק כשבן הזוג שלה מפנק אותה ומיטיב עמה.

ד"ר סנדרה לייבלום, עוד חוקרת מיניות בטיפולבה, הציעה באותו כנס למטפלים להשליך את התרופות ההורמונליות לפח ולהתמקד בטיפול שיטהר את מערכת היחסים הזוגית ממאבקי כוח ושליטה ויוציא ממנה שיקולי אגו. רק אז, טענה, יגיע גם סקס טוב.

לעומת זאת, בכנס שנערך לאחרונה בלאס וגאס ביוזמת מרכז הבריאות המינית האמריקאי הובלטו חשיבותם וחיוניותם של ההורמונים ונאמר 'כן גדול' לאסטרוגן ולטוסטסטורון כמתדלקי תשוקה מינית בנשים וגם בגברים.

הורמונים? עד לפתרון האולטימטיבי

ההמלצה של המומחים שהשתתפו בכנס בלאס וגאס קובעת שרצוי לתת לכל אישה שסובלת מהיעדר חשק מיני שילוב תרופתי של הורמונים ומשחות טסטוסטרון. מדובר בנוסחת DHEA - הורמון אנדרוגני שמופרש מהרקמה של בלוטת יותרת הכליה ומתפרק בגוף לאסטרוגן ולטסטוסטרון.

טסטוסטרון הוא ההורמון המתקשר ביותר עם חשק מיני בנשים ובגברים. הוא מופרש אצל גברים באשכים ובנשים בשחלות ונחשב לבעל השפעה על החיוניות, התשוקה המינית, איכות החיים, מצב הרוח וחיזוק העצמות ורקמת השריר.

בכנס נטען שכשיש נפילה ברמת האסטרוגן שמייצרת האישה (לפעמים שנים רבות לפני גיל המעבר), יש לתת לה שילוב של 25 מ"ג אסטרוגן ומשחה או ג'ל של טסטוסטרון במינון של כעשירית ממה שמקבל גבר דל חשק מיני – והתשוקה תמריא. בישראל, אגב, לא הותווה עדיין רישוי למתן טסטוסטרון לנשים, ומי שמתעקשת על התוסף מקבלת אותו 'מתחת לשולחן'.

עם זאת, לדברי הסקסולוג עידן מיליצ'ר מהמרפאה לטיפול מיני במרכז הרפואי איכילוב, שייצג את ישראל בכנס, לא יצאה מעיר האורות האמריקאית בשורה אמיתית בכל הקשור לטיפול בהיעדר תשוקה מינית אצל נשים.

"אין היום בארסנל התרופות העצום תרופה שמטפלת ביעילות בבעיות של עוררות וחשק מיני בנשים", הוא אומר. "לצד ההורמונים החלופיים, שבכנס המליצו על נטילתם, קיימת שורה של מוצרים טבעיים שמייחסים לנטילתם עוררות מינית, הן בגברים ובמיוחד בנשים, אך עדיין לא הומצאה תרופה מוכחת חד משמעית לטיפול בקרירות מינית. חוקרים במעבדות בכל רחבי העולם ממשיכים לחפש את המוליך (רצפ - טור) שיפענח את התפקוד של המוח הנשי מבחינה מינית".

לסבית? אולי זה ישתנה

חלק נכבד מהדיונים בכנס הסקסולוגים בלאס וגאס הוקדש לנשים לסביות. ד"ר ליסה דיימונד, חוקרת בכירה מאוניברסיטת יוטה, הציגה מחקר שערכה בין השנים 1995-2005 ותוצאותיו קוראות תיגר על המודל המוכר של יחסים לסביים.

לדברי ד"ר דיימונד, המחקר שלה, שעקב אחרי מאות נשים אמריקאיות, מעיד על נזילות במהלך חייהן המיניים של נשים. 66% מהמשתתפות במחקר דיווחו ששינו את דעתן, טעמן והעדפתן המינית במהלך חייהן. השינוי היה קשור לקונטקסט חברתי ולגיבוש העצמי שלהן, לשינויים במערכות יחסים שניהלו ולהשפעת הקהילה שבה בחרו לחיות.

לטענתה, העדפה מינית היא לא תכונה גנטית שמתפתחת עוד ברחם, ונטייה לסבית היא לא מצב ראשוני, נתון מראש וגזור מלידה. במחקרה היא מזהה שלושה אפיונים מובהקים להתנהגות לסבית: דו מיניות הן מבחינת המשיכה המינית והן מבחינת ההתנהגות ואורח החיים; נשים שמזהות את עצמן בצעירותן המוקדמת כל - סביות ועם הזמן משנות את הגדרתן העצמית וחוות משיכה דו מינית, או זונחות לגמרי את המשיכה לנשים מבחינת חשיבה, כוונות ואורח חיים; נשים שקיימו יחסים לסביים, בעיקר בנערותן, כתוצאה מהתאהבות עמוקה באישה אחת.

לנשים האחרונות אין משיכה כללית לנשים, וגם בזמן קיום הרומן עם אישה מילת המפתח היתה התאהבות רגשית, שהיה מעורב בה סקס. אבל בתום ההתאהבות ובסיומו של הרומן הן נמשכות מינית לגברים ומחפשות פרטנר למיטה בקרב המין השני.

האפיון האחרון נתקל בסקפטיות של סקסולוגים שהשתתפו בכנס, שטענו שביחסי אהבה יש תמיד מיניות, ושגם נשים שנמשכו בחייהן רק לאישה אחת ולא למין הנשי כולו עדיין נחשבות לבעלות נטייה לסבית. ד"ר דיימונד טענה לעומת המקטרגים שבקבוצת האפיון השלישית, זו שעוררה מחלוקת, מצויות בעיקר נשים צעירות שרק מתחילות מערכות יחסים מיניות, והלסביות היא מעין שלב בהתפתחות חיי המין שלהן.

כאב בחדירה? יש טיפול

הכנס בלאס וגאס אמנם דן בעיקר בהתנהגות מינית נשית, אך שיחרר בשורה אחת טובה לגברים: באפריל הקרוב תצא לשוק תרופה מהפכנית נגד שפיכה מוקדמת (פרי מחקר של החברות פייזר וג'ונסון אנד ג'ונסון). את התרופה החדשה יש ליטול שעתיים לפני קיום יחסי מין, והיא אמורה לעכב את הפליטה עד לרגע הרצוי ולגאול 35% מאוכלוסיית הגברים מהבעיה המייסרת.

עידן מיליצ'ר הציג בכנס מודל טיפולי בנשים שסובלות מווסטיבוליטיס (דלקת מבוא העריה), ש-16% מאוכלוסיית הנשים סובלות ממנה. הדלקת הזו גורמת לנשים צעירות כאב בזמן קיום יחסי מין. המטופלות מתארות כאב צורב או שורף בזמן החדרת הפין לנרתיק, ואפילו בעת תחיבת טמפון.

המודל שהציג מיליצ'ר טוען שנשים עם וסטי - בוליטיס ראשוני, שתמיד סבלו מצריבה, מתרגלות לכאב ('כי זה מה שהן מכירות') ושוכבות יותר עם בן הזוג שלהן מאשר נשים עם וסטיבוליטיס משני – שבו האישה פיתחה כאבים במבוא העריה לקראת גיל 30-35.

החוקר הישראלי הציג שלושה סוגי טיפול בתופעה: התנהגותי-נפשי, ששיעורי הצלחתו כ-45%; טיפולי ביופידבק על ידי פיזיותרפיסט, שמצליחים ב-50% מהמקרים; וכאמצעי אחרון, כריתה ניתוחית של העור הרגיש והמודלק בעריה, עד לגובה השופכה, שמצליחה ב-90% מהמקרים לרפא את הצריבה.

הממצא המשעשע של הכנס נבע מתוצאות מחקר שנערך בבוסטון בין סטודנטים ועסק בהבדל בתגובה הנוירולוגית של נשים וגברים לגבי חומר ארוטי. עיני המשתתפים במחקר כוסו במשקפיים כהים, שמאפילים מעט על הראייה אך משקפים את תנועת העין למתבונן מהצד.

כשהוצגו צילומי תקריב של ארוטיקה גברית בפני המשתתפים, נמצא שנשים מסתכלות ישר על האשכים ואיברי המין ורק אחר כך בפניו של הגבר, זרועותיו וגופו. לעומת זאת, גברים שהוצגה בפניהם אישה עירומה אטרקטיבית הביטו קודם כל בפניה, בעיניה ובשערה ורק אחר כך הורידו מבט לשדיים ולאיבר המין שלה.