ברחובות שלנו

כשהלילה יורד ומכסה על טינופת רחובותיה האחוריים של תל אביב, מעורר מפגש מקרי בין שתי נשמות בודדות את בלוטות הטעם לחיים. גיבורי הסרט "אלנבי רומאנס" ניקו (דני גבע) ונטע (הילי ילון), יוצאים למסע לילי על מסך הקולנוע של הבמאים ינאי גוז ויוני זיכהולץ.

"בכל הסרטים הרומנטיים האלה, הם תמיד בעיר זרה. תמיד זה טוקיו, פריז, רומא, ניו יורק. אבל שם זה הכי קל, נראה אותם בעיר שלהם, בזבל שלהם. בעיר שלך הכי קשה להיות רומנטי. העיר שלך כל הזמן נגדך, מנסה להרוס לך. זה לא קל הרומנטיקה הזו", סוחטת הדמות הראשית את תמצית מהותו של הסרט למונולוג.

שיתוף הפעולה בין ינאי גוז ויוני זיכהולץ החל בעבודה משותפת על סרט סטודנטים ב"סם שפיגל". זיכהולץ, בוגר בית צבי, שיחק על הסט וגוז, אז סטודנט לקולנוע, היה אחראי על הסאונד. "שנינו מאמינים ביצירה עירונית ובחיבור בלתי אמצעי בין במאי לשחקן. יצאנו מתוך נקודת מחשבה שת"א מלאה בשחקנים ובמאים ושכל מה שצריך לעשות זה פשוט לחבר אותם לתסריט מעולה ולהתחיל לצלם", אומר גוז.

אחרי חודשים של כתיבה משותפת נולד "אלנבי רומאנס", סרט שיכול היה להתרחש בכל עיר גדולה, אבל היה לשיר אהבה לעיר תל אביב. "זו העיר הכי יפה בעולם, אני מת עליה", מסביר זיכהולץ, חיפני במקור. גוז מהנהן בהסכמה ומוסיף: "ת"א בלילה זה כמו לזרוק קובייה. אתה יכול להיות בטוח שתמיד משהו מפתיע יקרה. זה יכול להיות רומנטי או עצוב, אתה יכול לפגוש אנשים טובים ורעים, העיר הזו שומרת אותך ערני".

מעט מאוד סרטים עצמאיים, שאינם נתמכי קרנות, נעשים בישראל בין המדוברים שבהם בשנים האחרונות היו "הכוכב הכחול", "ימים קפואים", "אבודים לרגע", "קירות לבנים" ו"הבבונים". הסיבות לכך מגוונות, אבל את הצמד זיכהולץ-גוז הן מרגיזות. "רק בשנים האחרונות אנשים התחילו לקבל ביצים לעשות סרטים עצמאיים אבל זה לא מספיק", מתריס זיכהולץ, "צריכים להיעשות פה מדי שנה עשרות סרטים מסוג זה בשביל שהתעשייה תצמח. אנשים מפחדים להוציא כסף אבל 40 אלף שקל זה לא בשמיים. אני חושב שזו עצלנות. אנשים שגומרים בתי ספר צריכים לבעור ברצון לעשות סרט ובמקום זה הם נכנסים לעבוד בהפקות קיימות בשביל שכר מינימום ומוותרים על החלומות. במדינה שבה רק פרויקט קולנועי אחד מתוך 12 שמוגשים לקרנות זוכה תמיכה, אסור לחכות, צריך לעשות וזה לא שעשינו את הסרט הזה כאמירה נגד התעשייה או בשביל להכניס זין לקרנות, רצינו לעשות ועשינו". גוז מוסיף: "הרבה יותר קל לעשות סרט עם מפיק מסודר ותקציב אבל אתה עושה סרט כי אתה חייב לא כי אתה יכול".

"משהו שמתפרץ למסך"

השניים אפילו לא חשבו לפנות לקרנות לקבלת תקציב הפקה. "אם היינו פונים לקרנות היה לוקח לעשות את הסרט שנתיים ולנו היה חשוב לשמר את האנרגיות", אומר גוז, "יש משהו ביצירה המיידית הזו שמתפרץ למסך". עם תסריט טוב, כך האמינו, יהיו מי שיצטרפו אליהם להגשמת החלום. "תסריט מעניין, דמויות מגניבות ואווירה תמיד ימשכו שחקנים", אומר זיכהולץ שהצליח לגייס להפקה בהתנדבות גלריה מרשימה של שחקנים ובהם דני גבע והילי ילון, מוסקו אלקלעי, קייס נאשף, איל רוזלס, אורי אברהמי, חן דנון ואופירה זילברשטין.

השניים מגדירים את ההפקה "חלוצית" ואומרים: "אין בסרט שום דבר שמשותף לסרטים האחרונים שיצאו בארץ. אין פה אמירות פוליטיות, אמהות חד הוריות, חרדים או ערבים, הומואים או לסביות. זה סתם סרט אורבני נחמד שמאפשר ליהנות מהעיר, מהדמויות ומהסיפור. זה 50 דקות בכיף בלי התחבטויות, קחו אותם מתנה".

תל אביב שנשקפת מהמסך היא נטולת איפור ממש כמו השחקנים שנאלצו להסתדר מפאת היעדר התקציב עם סט בלי קייטרינג, איפור או תאורה. "זו האסתטיקה שרצינו, לא הלכנו על סרט עם הליקופטרים, אפקטים ותנועות מצלמה מטורפות. לא רצינו לעשות פרסומת. תל אביב לא מאופרת בלילה, אין בה פרוז'קטורים והמצלמה קולטת אותה בדיוק איך שהיא נראית לעין".

 הפקה שכזו, מודים השניים, יכולה להיעשות רק בעזרתם הנדיבה של החברים הקרובים. את שיר הנושא, למשל, תרם מאור כהן, חבר של זיכהולץ. "מאור אהב את התסריט וחשב שחידוש של 'המדבר', שיר ישן שלו, יתאים. כשהוא ראה את הסרט בעריכה הוא אמר 'אני ממש מריח את המדרכות ואת הבירות של פעם'. כשאתה שומע את זה מחיה תל אביבית כמו מאור כהן אתה יודע שפגעת בול".