אאוריקה: ויהי אור!

המצאת נורת הַפְלוֹרַסֶנְט

נורות הַפְלוֹרַסֶנְט (שאנו מכנים אותן בטעות בשם "נורות נֵיאוֹן") מעוצבות בדרך כלל כגליל ארוך ומפיקות אור לבן-ירקרק. בגלל אורן ה"קר" משתמשים בהן בבית בעיקר במטבח ובחדר האמבטיה, ולא בחדרי המגורים. היתרון הגדול של הנורות הללו הוא בכך שהן צוֹרְכוֹת פחות חשמל מִנּוּרַת לִיבּוּן רגילה. נורת הַפְלוֹרַסֶנְט הראשונה הומצאה זמן רב לפני שתוֹמַס אֶדִיסוֹן רשם פָּטֶנְט על נורת הלִיבּוּן שלו בשנת 1879.

גֶּרְמָנִי בשם הַיְנֵרִיך גייסְלֶּר, שהיה פִיסִיקַאי ומומחה לְנִיפּוּחַ זְכוּכִית, הצליח לייצר בשנת 1856 שפופרת זכוכית אטומה שבתוכה הוא כָּלָא גָּז. הוא גילה, כי כאשר מעבירים זֶרֶם חַשְׁמַלִּי דרך הגז שכלוא בשפופרת - הגז פולט אור. אולם, הנורה של גייסְלֶּר הפיקה אור חלש מאוד והיתה מאוד יקרה, ורק כעבור שנים רבות הצליחו לייצר דגם מִסְחָרִי שלה. מי שהפך אותה למוצר מִסְחָרִי היה הָאָמֶרִיקָאִי פּיטֶר קוּפֶּר יוֹאִיט, שהציג את הפיתוח שלו בשנת 1901.

בתוך הנורה של יוֹאִיט היו אֵדֵי כַּסְפִּית, שפלטו אור כשהועבר דרכם זֶרֶם חַשְׁמַלִּי. הנורות של יוֹאִיט יצרו אור לא נעים ולכן לא זכו להצלחה בקרב הקהל הביתי. אולם, הן היו חֶסְכוֹנִיּוֹת יותר מהנורות של אֶדִיסוֹן ולכן השתמשו בהן בְּמִפְעָלִים ובאולפני צילום (הצילום הצבעוני עוד לא הומצא אז ולכן לצלמים לא היה אכפת שלאור יש צבע מוזר).

נורות הַפְלוֹרַסֶנְט המודרניות הומצאו על ידי הַגֶּרְמָנִי אֶדְמוֹנְד גרְמֶּר בשנת 1927. הנורות של גרְמֶּר היו ממולאות באֵדֵי כַּסְפִּית אך גם בְּגַז אַרְגּוֹן ולכן הן יעילות יותר. בנוסף, גרְמֶּר גילה כי רוב האור שפולטות נורות הַפְלוֹרַסֶנְט הוא בכלל אוּלְטְרָא-סָגול, כלומר: אור שהעין האנושית לא מסוגלת לראות (בנוסף, האור הזה אינו בריא). בעקבות הגילוי החליט גרְמֶּר לצפות את פְּנִים הנורה בחומר פְלוֹרֶסֶנְטִי - חומר הקולט את האור האוּלְטְרָא-סָגול ופולט אור הנראה לעין. לפי עיקרון זה פועלות נורות הַפְלוֹרַסֶנְט עד היום - כלומר, אנו לא רואים את הגז הזורח, אלא את החומר הַפְלוֹרַסֶנְטי המצפה את פְּנִים הנורה. אגב, גם כיום מכילות נורות הַפְלוֹרַסֶנְט כַּסְפִּית, שהיא חומר רעיל, לכן אסור לזרוק את הנורות הללו יחד עם הפסולת הביתית הרגילה.

המצאת נורת הנֵיאוֹן

את נורות הנֵיאוֹן אנו פוגשים לרוב בְּשִׁלְטֵי רְחוֹב צבעוניים וּמְהַבְהֲבִים. כמו הַפְלוֹרַסֶנְט, גם הנורות הללו מבוססות על המצאתו של הַגֶּרְמָנִי היינריך גייסְלֶּר. אולם, בניגוד לָפְלוֹרַסֶנְט, הן אינן עושות שימוש בכַּסְפִּית, אלא בגז נֵיאוֹן. הראשון שגילה כי גז הנֵיאוֹן פולט אור אדום כשמעבירים דרכו זרם חשמלי היה הַצָּרְפָתִי ז'וֹרז' קְלוֹד. הוא הציג את המצאתו בְּפָּארִיס בשנת 1910.

עם הזמן גילו מדענים נוספים, כי כאשר מעבירים זרם חשמלי דרך גזים אחרים הם פולטים אורות בצבעים שונים. פַּחְמָן דּוּ חַמְצָנִי, למשל, פולט אור לבן, הליום אור מוזהב וְכַסְפִּית אור כחול – אולם, עדיין קוראים לכל הנורות האלה נורות נֵיאוֹן. כיום קיימים כ-150 צבעים שונים של נורות נֵיאוֹן.

המצאת נורת הַלֵד

הנורה האחרונה שעל המצאתה נספר, נורת הַלֵד (LED), היא בסך הכל בת כ-40 שנה. בעבר הפיקו הנורות הללו רק אור צבעוני (אדום, ירוק או כחול), לכן פגשנו אותן בעיקר בשעונים דִּיגִיטָלִיִּים שהציגו ספרות אדומות או ירוקות, או לצד כפתורי ההפעלה של מכשירים חַשְׁמַלִּיִּים - שם הן סימנו לנו מתי המכשיר עובד ומתי הוא כבוי.

אולם, בשנים האחרונות פיתחו מדענים גם נורות לֵד המפיקות אור לבן וכיום הולך וגובר השימוש בהן גם לצורכי תאורה, משום שצריכת החשמל שלהן נמוכה מאוד. כל מנורות הלֵד מבוססות על גְּבִישִׁים הפולטים אור כאשר עובר דרכם זרם חשמלי. צבע האור שפולטת הנורה נקבע לפי סוג הַגָּבִישׁ בו משתמשים.

את נורת הלֵד המציא בשנת 1962 הַמַּדְּעָן הָאָמֶרִיקָאִי נִיק הוֹלוֹניאק, לאחר שהצליח לייצר לראשונה גְּבִישִׁים הפולטים אור הנראה לעין. הוא לא הִסְתַּפֵּק בנורה הַמַּהְפְּכָנִית והמשיך להמציא מוצרים רבים בתחום האור, שהופכים את חיינו לנוחים הרבה יותר. בין השאר, הוא המציא את הַדִּימֶר (הכפתור שמאפשר לנו לְעַמְעֵם את האור כרצוננו), הַלֵּיְזֶר בו משתמשים מכשירי הַקּוֹמְפַּקְט דִּיסְק וְהַדִּי.וִי.דִּי ולייזר נוסף, המשתמש בְּסִיבִים אוֹפְּטִיִּים וּמְאַפְשֵׁר מַעֲבָר מהיר של מידע באינטרנט. הוֹלוֹניאק מלמד כיום בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת אִילִינוֹי שֶׁבְּאַרְצוֹת הַבְּרִית.