שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    מה גורם לנו להיות רעבים ואיך נשלוט בזה

    אנחנו חיים בחברת שפע, אוכלים מדי כמה שעות, ואפילו החורף לא באמת מצדיק את התופעה המציקה לפעמים לכולנו: תחושת רעב. הגוף שמאותת, החברה המודרנית שמבלבלת את החושים והרעב הנפשי שמיתרגם לרעב פיזי יוצרים בעיה שעלולה להיות מסוכנת. אפשר להתמודד איתה – ולא באמצעות התנפלות על המקרר

    התחושה הזו אותנטית, גופנית לחלוטין, גם כשמדובר בחברת השפע בה אנחנו חיים, גם כשזוהי המאה ה-21 בעולם המערבי, גם כשמסביב מדברים על "אכילה רגשית". כי הרעב, אותה תחושה עמומה של ריקנות בבטן, המלווה, בד"כ בעצבנות, קוצר רוח, חוסר ריכוז, אי שקט כללי וגם "קרקורים" מביכים, הוא עניין פיזיולוגי.

     

    בין אם הרעב מתעורר בעקבות חסר אמיתי במזון אחרי שעות או ימים ללא אכילה, ריחם המשכר של מאפים טריים בקונדיטוריה, או ישיבה משועממת בערב קר מול הטלוויזיה בבית – הכל מתחיל ונגמר בהפרשות של חלבונים והורמונים ובאותות עצביים שמובילים אותנו שוב ושוב, אחר כבוד, למטבח.

     

    "תחושת הרעב היא אחד הסימנים הפיזיולוגיים לכך שלגוף חסרים אנרגיה ורכיבים חיוניים נוספים", מסבירה דורית אדלר, דיאטנית קלינית ומנהלת מחלקת התזונה ב"הדסה אופטימל – מרכז רפואי לאוכלוסייה הבריאה" בירושלים. "מדובר במנגנון מציל חיים, שהרי בלי אוכל אנחנו פשוט לא יכולים לחיות. כגוף חי, העברנו את רוב חיינו האבולוציוניים בסביבה של חסר, והרעב בא לסמן את זה כדי שנחפש את האוכל. אלא מה? הסביבה המודרנית מטביעה אותנו באוכל, מה שמבלבל את החושים. אפשר לומר שתחושת הרעב במקורה פיזיולוגית, אך קיימות התניות סביבתיות שיעוררו אותה, גם כשלגוף לא חסר דבר. למשל, ריחות סינתטיים של מאכלים, כפי שהם קיימים ברשתות מזון.

     

    "המוח משתמש בגלוקוז לשלל פעולותיו. אם חולפות כמה שעות ללא אכילה, הגוף מתחיל לחוש בחסר, והדבר מתבטא בכאבי ראש, עצבנות ותופעות מטרידות אחרות. אם לא יבוא מזון לפינו, הגוף יידע להשתמש בתוצרי הפירוק של רקמות השומן. אלא שהוא עצמו, אבולוציונית, מנסה להימנע משימוש במאגרי האנרגיה הללו. חוסר השקט, חוסר הריכוז ושאר התופעות המאפיינות רעב הן תוצאת הפעולה של הורמונים המעוררים הפרשה של חומצות קיבה. הכל קורה כדי שנאכל".

     

    אלא שאבולוציה לחוד ומציאות מודרנית לחוד. היום, אומרת אדלר, חלק ניכר מהאוכלוסיה כלל לא מגיע למצב של אי-אכילה למשך ארבע-חמש שעות, כך שגופנית, לכאורה, אין סיבה לאמירות בנוסח "אני מתה מרעב". עם זאת, החשיפה המתמדת לריחות ולצבעים מפתים של אוכל, מהווה גירוי כמעט קבוע המפעיל את הגוף ויוצר תחושת רעב מותנית. תחושה פיזיולוגית אמיתית, גם אם מיותרת מכל בחינה שהיא.

     

    הפגיעות והתרופות

     

    ד"ר גבי ליברמן, האחראית על המרפאה לטיפול בהשמנת יתר במכון האנדוקריני בבית-החולים "שיבא", רואה ברעב המודרני גזירה שהציבור גוזר על עצמו. "אנחנו חשים רעב כתוצאה מהפרשה של שורת חלבונים במוח ובמערכת העיכול, שמווסתים את התחושות של רעב או שובע. כשהגוף נמצא במאזן אנרגיה שלילי, החומרים האלה מופרשים בעודף, מה שמיתרגם לתחושת רעב האמורה לדאוג לכך שהאדם יאכל. תחושת הרעב יכולה לגבור במצבים של דיאטות כאסח, בהן הגוף מוריד את קצב חילוף החומרים כדי לא לאבד משקל, במחצית השנייה של המחזור החודשי בעקבות הפרשה מוגברת של פרוגסטרון, במצב פעילות יתר של בלוטת התריס, בעת ירידה ברמת הסוכר בדם אצל סוכרתיים וגם במצבים של מוטציות גנטיות שונות. כל אלה גורמים לכך שיש בינינו אנשים שפשוט רעבים יותר".

     

    במצבים של רעב קיצוני, מתחיל הגוף האנושי לפרק רקמות שומן ושריר. בעת הפירוק הזה, מופרשים חומרים העלולים להשפיע על התפקוד הקוגניטיבי. חסר קיצוני בוויטמינים קריטיים, מסבירה ד"ר ליברמן, בעיקר בתקופות של התפתחות, עלול לגרום נזקים בלתי הפיכים, כפי שהוכח בפרשת "רמדיה".

     

    הפגיעה, אומר ד"ר אפרים רימון, מומחה לרפואה פנימית במרכז הרפואי "קפלן", תהיה במצבים אלה בגדילה, בפוריות אצל נשים, בעצמות, בראייה, במערכת החיסון וגם ביכולת השכלית. לרוב, הנזקים מתרחשים אחרי תקופות ארוכות של צום או צום חלקי, כולל דיאטות כאסח.

     

    אחת הדרכים להתמודדות עם רעב ולהימנעות מהשמנה בעקבות אכילה מופרזת (בגלל הרעב), היא טיפול תרופתי. רדוקטיל היא אחת התרופות המשווקות כיום ומבטיחות להעלות את רמת השובע. ד"ר ליברמן: "התרופה פועלת על שני חומרים במוח – נוראפניפרין וסרוטונין. אלה מופרשים באופן רגיל מקצות העצבים, פועלים בין העצבים ואז נשאבים ומפסיקים לפעול. בנוכחותם, נחווית תחושה של רגיעה ושובע, ובהיעדרם, נוצרות תחושות אי-נוחות ורעב. התרופה מביאה לעיכוב בהפסקת פעולתם, כך שהם עובדים חזק יותר ולמשך זמן ממושך יותר. התוצאה היא דיכוי התיאבון והגברת קצב חילוף החומרים בגוף. היא מתאימה לאנשים שמסתובבים רעבים ואוכלים לעיתים קרובות, ובמקרים מסויימים ניתנת גם לאנשים שהקצב המטבולי שלהם נמוך מאוד".

     

    רדוקטיל היא תרופת מרשם לטיפול בהשמנת יתר, המיועדת לבעלי עודף משקל גבוה. השימוש בה נעשה פעם ביום, ללא תלות בארוחות. נטילתה מוגבלת בארץ לשנה אחת, לעומת שנתיים בארצות-הברית, למשל. ד"ר ליברמן מסבירה כי המגבלה נובעת מכך שהתרופה גורמת לעלייה מסויימת בלחץ-הדם ובדופק.

     

    תרופות אחרות המצויות כיום על המדפים בבתי-המרקחת הן כאלה המונעות ספיגה מירבית של השומנים מהמזון, דוגמת הקסניקל והאורליסטט. לא כל התרופות האלה בהכרח יעילות לכל המטופלים. ד"ר ליברמן: "יש אנשים שיותר מושפעים מהתרופות ויש שפחות, ואנחנו לא יודעים עדיין מה המאפיינים של המושפעים ושל הלא מושפעים, כך שאיננו יכולים לקבוע מראש האם אדם יוכל להפיק משהו מנטילת התרופה או לא. צריך לנסות ולראות. אני מעריכה שבקרב כשליש מהנוטלים את התרופה, האפקט המשביע חולף כעבור זמן".

     

    הרעב הרגשי

     

    דרכי התמודדות אחרות עם הרעב הן הדרכים ההתנהגותיות והניתוחים. ניתוחי קיצור הקיבה מפחיתים את נפחה וכך למעשה אמורים לגרום לאדם לחוש שבע מהר יותר. לפי הגישה ההתנהגותית, הפחתת הגורם לרעב לאורך זמן תביא לירידה בצורך, ברמה הפיזיולוגית.

     

    "הבעיה היא שהאדם נוצר כך שאם לא יאכל, האנושות תיכחד", מסבירה ד"ר ליברמן, "ולכן, יש מנגנונים במסלולים רבים הדואגים לזה שנאכל. המשמעות המצערת היא שהסיכוי, בעיניי, לכך שתימצא תרופה בודדת שתוכל לפתור את בעיית ההתמודדות עם הרעב – קלוש".

     

    ישנם, אגב, גם מצבים הפוכים, של רעב מדוכא, של היעדר תיאבון. אלה נגרמים במצבי מחלה בהם, לדברי ד"ר רימון, מפרישות הכדוריות הלבנות בדם חומרים הגורמים לחוסר תיאבון ניכר. למשל, בקרב חולי סרטן, חולי איידס ולהבדיל, אצל חולי שפעת.

     

    רעב אחר הוא הרעב הרגשי, הפסיכולוגי. וגם במקרה הזה מופנית האצבע המאשימה, כן כן, לאמא. או, אם להיות תקינים פוליטית, למטפל העיקרי. "הציפייה שלנו היא שאנשים יאכלו כשהם רעבים ויסיימו לאכול כשהם שבעים", אומרת עינת צוברי, עובדת סוציאלית ומנהלת היחידה להפרעות אכילה במחוז שרון-שומרון של "שירותי בריאות כללית". "בהתקשרות הראשונית בין אם לתינוק, הוא בוכה, היא מזהה שהוא רעב, מספקת את הצורך שלו, ואז הוא נרגע, שבע ומסופק. המנגנון מתחיל להשתבש כשהמטפל העיקרי לא פנוי רגשית ולא מגיב לבכיו של התינוק, או כשכל בכי מתפרש כרעב. ואז, התינוק מתרגל לכך שהוא אוכל כשהוא רעב, אבל גם כשהוא עייף, כשקר לו, כשעצוב או רטוב לו, או כשהוא פשוט זקוק לתשומת-לב. אחר כך, כשהתינוק גדל קצת ונופל, הוא מקבל שוקולד במקום נשיקה, וישנה החלפה בין תגובות רגשיות לאכילה. ואז, כבוגרים, כשרע לנו אנחנו פונים למזון, ולפעמים אנחנו בעצם אוכלים במקום להרגיש".

     

    איילת קלטר, דיאטנית קלינית המתמחה בגישות פסיכולוגיות להשמנה ולבעיות אכילה, מאמינה שאפשר לשבור את המעגל הבעייתי: "ההצפה במוצרי צריכה ופיתויים דנה אותנו לרעב מתמיד, לאכילה מתוך דחפים בלתי-נשלטים. בעיות אכילה מתפתחות בחלקן מתוך אובדן האמון שלנו בקול הפנימי המכוון את תחושותינו. במקומו, אנחנו מפתחים תלות בקודים חיצוניים, בחוקים חברתיים תרבותיים. קבלת הרעב הפיזי והיכולת לזהות אותו מאפשרת לזהות גם את הרעב הרגשי והרוחני ואז נפתחת הדרך להשתחררות מהזדקקות לאוכל במקומות שבהם הוא לא יעיל".

     

    תיאבון של חורף

     

    רעב מוגבר, בעייתי ולרוב מיותר, הוא זה האופייני לימות החורף. ענבל קרקו, דיאטנית ראשית ב"שומרי משקל", מסבירה כי הירידה בכמות שעות האור בחורף מביאה לירידה ברמת הסרוטונין. התוצאה: דכדוך, חוסר שקט וכמיהה לאוכל, מתוק בדרך כלל.

     

    אורנה לוי, דיאטנית קלינית ויועצת לתאגיד המזון "יוניליוור ישראל": "חומר הגלם לייצור הסרוטונין הוא חומצה אמינית בשם טריפטופן. היא נמצאת בחלבונים, אותם אנחנו מקבלים מגבינות, בשרים, דגים, חלב וביצים. דרך נוספת להעלאת רמת הסרוטונין היא צריכת פחמימות. פחמימות מורכבות, שהמדד הגליקמי שלהן נמוך, יכולות לשמור על רמת סרוטונין גבוהה יחסית לאורך זמן ממושך. לכן, כשאוכלים פחמימות, מוטב לבחור בלחם מלא, שיבולת שועל, פירות, קורנפלקס, וכו', ולהימנע ככל האפשר מממתקים".

     

    המיתוס בדבר הצורך המוגבר באנרגיה לשמירה על חום גוף תקין, כגורם לאכילה מופרזת בחורף, מופרך כיום בכל הזדמנות. מרביתנו הרי חיים ועובדים במקומות מחוממים ונהנים מביגוד הולם המסייע לנו לשמור על טמפרטורה תקינה. "אין שום הצדקה לאכילה מוגברת בחורף. הקור הוא רק תירוץ. השיעמום הוא הגורם מספר אחת לרעב הפסיכולוגי החורפי", טוענת מירי ולצמן, יועצת מדעית למותג הוויטמינים "דרך חיים". גם ד"ר רימון טוען שאת "רעב החורף" המוגבר אפשר לספק בעלייה של 100-200 קלוריות ביום, לא יותר.

     

    ובכל זאת, רבים חשים רעבים יותר בעונה הזאת, אוכלים הרבה יותר ומוצאים עצמם, בבוא הקיץ, עם אי-אילו קילוגרמים עודפים. מה עושים? לשיטתה של ולצמן, חשוב לאכול מדי שלוש שעות, להקדים ארוחה לרעב – וגם לדעת לשכוח ולסלוח כשמועדים.

     

    קרקו מציעה לעשות שינוי בתפריט עם בוא החורף: לאכול יותר מאכלים חמים מקרים, יותר מרקים ופחות סלטים, להעדיף קטניות, פסטה, אורז בסמטי על-פני תפוחי-אדמה. למרבה השמחה, היא ממליצה שלא להתעלם מהצורך (!הפיזיולוגי) באכילת שוקולד בימים קרים. "הרעב לשוקולד בחורף קיים ודורש התייחסות", אומרת קרקו. "עדיף לאכול פרוסת לחם מרוחה במעט ממרח שוקולד במקום עוגה, וכך לא לחרוג מבחינת כמות הקלוריות וגם ליהנות מעליית רמת הסרוטונין ומתחושת האושר המציפה עם טעימת השוקולד".

     

    קרקו טוענת שדווקא הימים האלה, החורפיים, הם הזמן להתמודד עם האכילה הרגשית, לזהות את התשוקה לפחמימות ולחפש פתרונות במקום אחר – חדר הכושר, חנויות הבגדים, ספר טוב, מסאז', שיחת טלפון עם חברה, או אמבטיית קצף. העיקר לא להתנפל על המקרר.

     

    ואילו איילה אורי, דיאטנית קלינית במותג הוויטמינים "צנטרום", מציעה להכין בתחילת השבוע סיר גדול של מרק ירקות, שיוכל להוות תחליף דל קלוריות ומחמם לתבשילים עשירים ויקרים תזונתית.

     

    ולסיום, הדיאטן צחי כנען טוען שהרעב החורפי הוא בעצם תולדה של שיעמום והיאחזות בבגדים הרחבים ובשכבות המרובות שיסתירו את העודפים החדשים. כדי לשרוד אותו, יש לכנען כמה עצות:

     

    • לשריין לשעות הערב מרקים דיאטתיים, חטיפי אנרגיה מופחתי קלוריות ומעדני דיאט.
    • לצחצח שיניים מיד אחרי מעידה, ולו קלה.
    • להיזהר ממרקים המבוססים על קטניות ופחמימות כמרקי אפונה, עדשים, או בטטה.
    • להגביר את הפעילות הגופנית.
    • להעדיף פירות הדר על פני חטיפים.
    • לפתוח את הבוקר בדייסת קוואקר בתוספת כפית פשתן טחון.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הרעב הזה. בחורף הוא מתעורר
    צילום: אלכס קולומויסקי
    ד"ר רק שאלה
    מומלצים