תעודת זהות: אהוד אולמרט, ר"מ בפועל

אהוד אולמרט, בן 60, הוא מהבוקר (יום ה') ראש הממשלה בפועל. אולמרט כיהן כראש עיריית ירושלים בין 1993 ל-2000 והיה שר בכמה ממשלות. רק באחרונה הוזכר שמו כמועמד למקום השני ברשימת קדימה, שאותה הקים שרון. אולמרט היה מתומכי מהלך ההתנתקות ונחשב למי ש"שכב על הגדר" כדי להגן על שרון, תוך מתקפה רבתי נגד בנימין נתניהו, שאותו החליף במשרד האוצר.

את פעילותו הציבורית החל אולמרט כסטודנט באוניברסיטה העברית, בתא הסטודנטים של חירות. באותה התקופה למד משפטים, פסיכולוגיה ופילוסופיה. במשך רבות משנות פעילותו הפוליטית, ניהל גם פרקטיקה משפטית.

מסוף שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-80 פעל אולמרט מחוץ למסגרת הליכוד. ב-66' הצטרף לשמואל תמיר שהקים את המרכז החופשי, ונבחר לכנסת השמינית (1973) כשהיה רק בן 28 בתוך מכסת המרכז ברשימת הליכוד. הוא נבחר שוב לכנסת התשיעית, העשירית וה-11 ברשימת הליכוד. רק ב-1985 חזר אולמרט לליכוד, והיה חבר כנסת מטעם המפלגה בכנסת ה-12, ה-13 וה-14.

בשנים 1981 עד 1988 שימש כחבר בוועדות הכנסת השונות: החוץ והביטחון, כספים, כנסת וחינוך. בין 1988 עד 1990 כיהן כשר לענייני מיעוטים.

בשנים 1990-1992 כיהן כשר הבריאות והחל במהלך הפיכת בתי החולים הממשלתיים לתאגידים, רפורמה עמוקה שניכרת עד עצם היום הזה. בסוף 1993 נבחר לראשות עיריית ירושלים, כאשר הביס בהפרש ניכר את טדי קולק. בסוף 1998 נבחר בשנית לתפקיד. בתקופת כהונתו יזם קידם שורה של פרויקטים מרכזיים בירושלים, בהם מערכת הכבישים וקידום פרויקט הרכבת הקלה. בבחירות 99' "כיכב" אולמרט בתשדירי הבחירות של העבודה, כשאמר שאהוד ברק לא יחלק את ירושלים. רבים בליכוד נטרו לו טינה על הדברים.

לקראת הבחירות לכנסת ה-15 שקל להודיע על כוונתו להתמודד על ראשות הליכוד, אך חזר-בו. בספטמבר 1999 התמודד לבסוף על הנהגת המפלגה והגיע למקום השני, במרחק רב מהמנצח אריאל שרון. לאחר הבחירות לכנסת ה-16, בינואר 2003, מונה לשר התעשייה והמסחר ולממלא מקום ראש הממשלה, בממשלה שהקים אריאל שרון. אז גם התפטר מתפקידו כראש עיר.

כניסתו לממשלת שרון לוותה בטונים צורמים. הוא קיווה להתמנות לשר החוץ או לשר האוצר, אך לא קיבל אף אחד מהתפקידים. בתפקידו במשרד התעשייה והמסחר קידם בין השאר את תוכנית הרחבת מפעל אינטל בקריית-גת, במימון נדיב של ממשלת ישראל.

אולמרט כיהן בממשלת שרון גם כשר התקשורת והשר הממונה על מינהל מקרקעי ישראל ורשות השידור. בתפקידו כשר הממונה על רשות השידור התעמת עם מנכ"ל הרשות הקודם, יוסף בראל, והוביל בסופו של דבר להדחתו. בראל טען ש"אולמרט ניסה לבצע השתלטות פוליטית על הרשות", אך אולמרט דחה טענות אלו. נתניהו טען שאולמרט לחץ לקצר את הופעותיו בערוץ 1, ואולמרט הגיב בלי למצמץ: "נתניהו משקר".

באוגוסט 2005 מונה אולמרט לממלא מקום שר האוצר, לאחר התפטרותו של השר הקודם, בנימין נתניהו. הוא לא הסתיר את התנגדותו החריפה למדיניות הכלכלית שניהל נתניהו, שעליה אמר שהיא "מדיניות שוק קיצונית, שאינה מתאימה לישראל". באחרונה אף ביקר בבית תמחוי בבירושלים, ואמר: "יש לי אחריות אישית למצב של האנשים הנזקקים כאן". באחרונה עורר את זעמם של הסטונדטים, כאשר דרש להפעיל שכר לימודים דיפרנציאלי.

אהוד אולמרט נשוי ואב לארבעה ילדים.