שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    השאיפה: מהג'ריקן בתנועה למזנון הכנסת
    שלושה מראשי תנועות הנוער לשעבר מתמודדים על מקום בכנסת. למה? בגלל המחסום התקציבי להפעלת פרוייקטים חינוכיים, ההיכרות המוקדמת עם הפוליטיקאים, ואפילו תחושת השליחות והרצון להוציא אידיאולוגיה מהכוח אל הפועל

    במשך שנים הם הקימו אוהלים משמיכות, עמדו במסדרים ושרו שירי תנועה וצעקו "ג'ימאליה ג'ים" בארוחת שטח. כעת החליטו כמה מראשי תנועות הנוער להתמודד במירוץ לכנסת ישראל, ואם אכן ייבחרו בחודשים הקרובים, הם ייאלצו להמיר את הג'ריקן והפינג'אן בקפה הדלוח של מזנון הכנסת.

     

    בכנסת הנוכחית אפשר למצוא מנהיגי סטודנטים שתפקידם שימש כ"מקפצה" לחיים הפוליטיים: גילה גמליאל (יו"ר התאחדות סטודנטים ארצית), איתן כבל (לשעבר יו"ר האגודה בת"א), לימור לבנת (סגנית בהתאחדות הסטודנטים), צחי הנגבי (יו"ר אגודת הסטודנטים בעברית). הטרנד החדש בבחירות הקרובות, כך מסתמן, הוא מועמדות מקרב מנהיגי תנועות הנוער. 

     

    מניהול הצופים לקדימה

     

    "החלטתי על המעבר לפוליטיקה כי תנועת הצופים תמיד חינכתי לקבל אחריות ולשנות, להיות מוביל", אומר ליאור כרמל, 39, שכיהן קרוב לשש שנים כמזכ"ל תנועת הצופים העבריים. כרמל מתמודד ברשימת "קדימה" לכנסת. "בתנאים שאנחנו נמצאים היום במדינה זו דוגמה אישית לקום ולעשות מעשה. אין ספק שנקרתה בדרכי הזדמנות מדהימה, להיות שותף להקמת תנועה פוליטית חברתית חדשה בישראל, שמסוגלת להוביל שינוי בתרבות השלטונית ובמסגרות הקיימות. מנהיגי תנועות נוער עוברים לפוליטיקה כחלק ממאמץ להחזיר לתודעה את נושא התנועות".

     

    במסגרת תפקידם כמנהלי תנועות נוער, נפגשים רבים מהם עם פוליטיקאים שונים. זאת, במיוחד עקב המאבק של השנים האחרונות בקיצוץ המתמשך בתקציבי התנועות. לדברי כרמל, הוא בחר לערוק משורות המסדר אל ספסלי הכנסת, לאחר ש"התקשורת בין חברי כנסת למנהיגי התנועות הלכה והתחזקה. ברגע שיש תקשורת יש זרימה של אינפורמציה, יש מגע בין תנועות הנוער לארגונים הפוליטיים. מכירים במסגרת התפקיד את האנשים הנכונים".

     

    לדבריו, "המאבק שלנו במשרד החינוך הוביל לחיכוך עם פוליטיקאים, ואז התחילו שיחות לא פורמליות על שילוב שלי בקדימה. לאחר מכן הגיעה אלי הזמנה לפגישה עם ראש הממשלה".

      

    כרמל, נשוי ואב לשלושה, בעל תואר ראשון במדעי ההתנהגות ותואר שני במנהל עסקים, מסיים בימים אלה תואר שני נוסף במדיניות ציבורית באוניברסיטת בן גוריון. עם ההודעה על החלטתו להתמודד, התפטר מתפקידו כמזכ"ל התנועה. 

     

    מה בדבר חששות שלא תיבחר?

     

    "ישנם חששות. במקרה שלא אבחר, אתחיל את חיי מאפס. אני גם חושש מהחשיפה הציבורית. בהתחלה תקשורת מפרגנת, אבל עין המצלמה מסתכלת על כל פעולה של הח"כים. אני באמת פוחד מכך שחברים שלי או מקורבים יצפו ממני לטובות הנאה. אני פונה לכל אוהבי ומכרי – אל תפנו אליי. אלא אם כן מדובר בשאלות וסוגיות עקרוניות".

     

    כרמל נזכר בשיחה עם ראש הממשלה, אריאל שרון, ימים ספורים לפני שנפל למשכב. "היתה שיחה מרתקת. לשבת 40 דקות עם ראש ממשלת ישראל זה לא עניין של מה בכך. הוא נתן לי טיפים לחבר כנסת מתחיל: ההתמודדות עם זה שכבר לא אנהל ארגון גדול ולא יהיו לי חיילים. הוא אמר, 'יש לך רק פה ואצבע. אתה יכול לדבר ולהצביע. לכן צריך סבלנות ואורך רוח'. שרון דיבר גם על אכזבה מהמורדים".

     

    כרמל מסכם את האג'נדה החינוכית שלו: "אני מעוניין לנסות בסיוע ועדות הכנסת לקצר תהליכים ביורוקרטיים במקום שיש קשרים".

     

     מבית"ר לליכוד 

     

    דני דנון, עד לאחרונה מזכ"ל תנועת הנוער בית"ר, מתמודד כיום ברשימת הליכוד לכנסת. הוא מסכים עם כרמל, כי עם התפקיד סוללים את הדרך לפוליטיקה. "קרוב לחמש שנים כיהנתי בתפקיד בתנועת בית"ר, הייתי מחובר למוקדי קבלת ההחלטות בתפקידים השונים. הבנתי שההחלטות נופלות בכנסת, במיוחד במישור האידיאולוגי והתקציבי".

     

    לדבריו, "תמיד חינכתי אנשים לפעול בתנועה, אבל הבנתי שכנראה לא מספיק לטעון 'לא עושים', 'לא משקיעים בפריפריה'. אם רוצים לשנות צריך להגיע למקומות הנכונים, לא להישאר צופים מהצד. צריך להיאבק ולהגיע לעמדות מפתח. כדי לממש את חמשת המ"מים (מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא) של ז'בוטינסקי צריך להיאבק. הנוער רואה שמנהיגיו נלחמים עבור זה. אני מרגיש טוב בהתמודדות כי רבים עזבו את התנועה. מחפשים בה אנשים שורשיים עם מטען אידיאולוגי".

     

    דנון מספר כי נתקל במחסום תקציבי להפעלת פרוייקטים חינוכיים, מה שדרבן אותו להיכנס לכנסת. "לפני שנתיים התחלתי להקים רשת של מוקדים חברתיים, מעין ש"ס חילוניים. עזרה לילדים בבאר שבע, אופקים ומגדל העמק. תוך כדי עשייה הבנתי שכדי לעשות מהפכות צריך להיות במרכז מקבלי ההחלטות להשפיע על תקציבים. צריך פוליטיקה עם כל הקשיים והחסרונות".

     

    דנון, 35, נשוי ואב לשניים גר במושב משמרת בשרון. הוא בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים, תואר שני במנהל ומדיניות ציבורית ובוגר לימודי משפטים. כיהן כראש ההנהגה העולמית של תנועת בית"ר, וחבר בהנהלת ההסתדרות הציונית.

     

    בניגוד לכרמל, הוא איננו חושש מהאפשרות שלא ייבחר. "אני לא נמצא בעשייה ציבורית בשביל פרנסה, אני מאמין בסוג של שליחות. כל חיי אני בהתמודדויות, גם בבית"ר, גם בסוכנות היהודית. בחרתי דרך כאיש ציבור שמתמודד וכל פעם מחדש מבקש אמון של בוחרים לתפקיד זה או אחר".

     

    עם זאת, גם לו יש חששות מהפוליטיקה "למי שבא מחינוך וערכים זה מוזר פתאום להיתקל בהתמודדויות, השמצות ויריבויות. חברים אומרים לי, כי בעבר מי שהתמודד זכה בדימוי של שיא הקריירה, אבל היום הדימוי הציבורי לא גבוה, בלשון המעטה".

     

    הצהרת כוונות מצדו של דנון: "אפעל בעיקר במישור החברתי. אני מכיר את מסדרונות הכנסת. לפני 10 שנים עבדתי בוועדת חוץ וביטחון, כעוזר של עוזי לנדאו. מאז אני מגיע לוועדות שונות. היום אני מטפל במאבק באנטישמיות. גם נושאי חקיקה ותקציב מעניינים אותי".

     

    מבני עקיבא למפד"ל

     

    "עבודה כמזכ"ל תנועת נוער איננה בהכרח מקפצה לכנסת", קובע מוטי יוגב, שכיהן עד לפני שלוש שנים כמזכ"ל תנועת בני עקיבא. היום הוא מתמודד ברשימת המפד"ל. לדבריו, מה שהכריע את הכף במקרה שלו היא לא עובדת חברותו בתנועת נוער, כי אם תהליך ההתנתקות.

     

    "כחלק מקבוצה של אנשים העוסקים במלאכה, התלבטתי לאחר ההתנתקות אם להיכנס לפוליטיקה או לכיוון החינוך, התודעה הלאומית והזהות היהודית. זו בעיני המשימה המרכזית. ההתרחקות היא הסיבה להתנתקות, וצריך לחבר את העם, להתמודד בחוסן עם הדברים שצצים במישור הפוליטי חברתי. החלטתי שיש צורך להתעסק בכך. עשייה חינוכית היא לא פחות חשובה ומורכבת. אבל חשתי שיש כרגע פער, והחלטתי לא להפקיר את השטח, כדי להגדיל את הייצוג הפוליטי של הדור הצעיר".

     

    יוגב הסביר עוד: "פניתי לפוליטיקה אחרי שהסתובבתי במסדרונות הכנסת וראיתי שהנבחרים היו טרודים בפילוגים. לאחר ההתנתקות רציתי להשפיע. יש לי גם ניסיון וכלים, יצא לי להופיע בוועדות הכנסת וחשתי שלא כל העוסקים במלאכה בכנסת הם בהכרח ראויים לכך. הציבור הציוני דתי הוא עצום אבל הייצוג שלו הצטמצם".

     

    יוגב, 49, נשוי ואב לעשרה גר בדולב. במשך 23 שנים כיהן בצבא כאלוף משנה בצנחנים וביחידות מיוחדות, ובעל תואר ראשון ושני במדעי המדינה. מאז שעזב את ניהול בני עקיבא, כיהן כממלא מקום יו"ר דירקטוריון ומנכ"ל חברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה.

     

    "במסגרת תפקידי כמזכ"ל החשיפה לאישים פוליטיים לא היתה רבה. היא התקיימה רק לעיתים, כמו במאבקים להגדלת תקציבי התנועות. אבל בהחלט הכרתי במהלך התפקיד אישי מפתח בפוליטיקה. כל מה שאדם עושה בחייו פותח לו דלתות. אבל רק בשנה וחצי האחרונות החלטתי שהכיוון שלי הוא פוליטיקה".

     

    לסיכום, הסביר יוגב: "שלוש שנים כמזכ"ל בני עקיבא זה זמן ממוצע של קדנציה, שבו יש סיפוק מחד ועשייה מאידך. זו עבודה מאסיבית ומהנה מאוד מבחינת עניין, והגענו למצב של תנועה גדולה בישראל, שחברים גאים להימנות עליה. הרגשתי שהגיע זמן להתקדם". 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: דן בלילטי
    ליאור כרמל. מפחד מטובות הנאה
    צילום: דן בלילטי
    צילום: צור כהן
    דנון. להגיע למרכז מקבלי ההחלטות
    צילום: צור כהן
    מוטי יוגב. לחבר את העם
    מומלצים