מחיר הצל של פרס

בתורת הכלכלה נשאלת לעתים קרובות השאלה, מה מחירו של מוצר או שירות שאין לו שוק או שהשוק שבו הוא נסחר מאוד מצומצם בהיקפו. הנה ח"כ שמעון פרס. פרס הוא אמנם גורם ייצור סחיר, כלומר ניתן לקנייה ולמכירה, אבל הביקוש לשירותיו מוגבל לשתי מפלגות לכל היותר ( או שמא טעינו בנבכי הפוליטיקה). לפיכך יתקשה כלכלן רציני, המאמין בתבונת השוק ובידו הנעלמה, לקבוע את מחירו רק על סמך חיתוך ההיצע והביקוש. הוא יזדקק למושג טכני נוסף: מחיר הצל.

מחיר הצל של גורם ייצור כלשהו - וכאמור, ח"כ פרס מוגדר כגורם ייצור מפלגתי - הוא התרומה שיכול אותו גורם ייצור

להביא בשימוש הכי מועיל שלו. מחיר הצל של טרקטור במשק חקלאי הוא התוספת ליבולים שהטרקטור יכול לספק כשהחקלאי עושה בו שימוש בצורה היעילה ביותר. נחזור לח"כ פרס. על שום מה הסכימו ראשי קדימה לתת לו מקום שני ברשימתם לכנסת? כי מחיר הצל שלו הוא התועלת המרבית שהוא יכול להביא למפלגה כלשהי.

מבט חטוף על מסדר המפלגות מגלה שהמפלגה הזו היא כמובן העבודה. השימושיות של ח"כ פרס במפלגת העבודה ויכולתו לגרום לה להתאוששות, ולו הקלה ביותר, בסקרים, לא מוטלות בספק. מכאן שאם מפלגה אחרת כלשהי רצתה לשכור למערכת הבחירות הקרובה את ח"כ שמעון פרס, היה עליה לשלם את מחיר הצל המלא שלו. מחיר זה נגזר מתועלתו של פרס למפלגת העבודה ולכן לא יכול להיות פחות ממספר 2 ברשימה.

זהו היגיון כלכלי פשוט: במצב של כלכלה יעילה, ח"כ פרס שווה לקדימה לפחות מה שהוא שווה למפלגת העבודה, וטיפה יותר. מקום 2 ברשימה הוא מחיר הצל שלו. הוא לא יירד מתחת לזה. הוא יודע בדיוק את מחירו.

ועם זאת, כלכלה היא מדע מדויק הנשען על הנחות נוקשות. כדי שלבעל עסק יהיה כדאי לשלם עבור גורם ייצור כלשהו את מלוא מחיר הצל שלו, הוא צריך להיות בטוח שיוכל לנצלו להפקת רווחים נוספים. צריך שתהיה לו "אינפורמציה מלאה ומקיפה" ושהוא יידע מה לעשות איתה. שיהיה רציונאלי. טעות בחיזוי, התבססות על משאלות לב ולא על מידע והפרזה בתועלתו של גורם הייצור הנרכש (הטרקטור או הח"כ) עלולים להוריד את ההשקעה לטמיון, לגרום לבזבוז משאבים ואף לשחוק את הרווחיות.

האמנם ממלא-מקום רה"מ, אהוד אולמרט, בטוח במאת האחוזים שלפרס אכן תהיה תועלת שולית חיובית משמעותית כשיצורף לראש פס הייצור ההמוני ששמו "מפלגת קדימה"? האם נהגו ראשי קדימה ברציונאליות בעסקה זו? אין ערובה לכך. הם הסכימו לשלם תמורת פרס את מחיר הצל שלו בהסתמך, בין השאר, על הסקרים. אבל הסקרים הפכפכים, במיוחד במקרהו של ח"כ פרס. הניסיון שהצטבר בעשורים שחלפו מלמד דווקא על תועלת שולית מוגבלת מאוד, ולפעמים אפילו שלילית, שיש לנוכחותו הבולטת ברשימות לכנסת.

ולסיכום: האם קדימה עשתה עסק טוב במקרה של פרס? מצד אחד, לא ניתן היה לקנותו בפחות משווי השימוש שלו עבור

מפלגת העבודה. מצד שני, שווי השימוש של ח"כ פרס עבור קדימה עשוי להיות נמוך למדי ואפילו שלילי. זוכרים את דוגמת הטרקטור? מהעובדה שהטרקטור מביא תועלת בעבודות חריש לא ניתן להסיק שהוא יביא תועלת גם בדיג ובציד. שם הוא אפילו עלול להפריע. להערכתי, הצבת ח"כ פרס במקום השני ברשימת קדימה תגרום דווקא לנסיגתה ההדרגתית בסקרי דעת הקהל. זהו אפוא הפרדוקס שבקניית השירותים של ח"כ פרס: יש לו מחיר צל גבוה, אבל הוא גם מטיל צל ארוך.