קסם התיאטרון

אם היה עוד מי שפקפק בכישרונה של הבמאית-מחזאית הצעירה, יעל רונן, וניסה לייחס את הצלחתה המטאורית בשנה האחרונה לקשריה המשפחתיים למנהל הבימה, אילן רונן, הרי שההפקה החדשה שלה בתיאטרון באר-שבע, 'איזאבלה', מוכיחה מעל לכל ספק עד כמה היא יוצרת בשלה ורגישה בזכות עצמה. אין מה לעשות, פשוט יש לה את זה!

אגדת התיאטרון היפהפייה שבנתה על בסיס ספרו של תיאופיל גוטייה, 'קאפיטן פראקס', היא סיפור על הקסם והקושי שבחיי התיאטרון, שמודגמים באמצעות עלילותיה של להקה נודדת במאה ה-17 בצרפת. מצד אחד, הדלות וההשפלה של חיי הנוודים, ומצד שני, החופש לחיות את החיים עד הסוף, על הבמה ובעיקר מאחורי הקלעים.

במרכז העלילה סיפור אהבתם של איזאבלה, בתו של מחזאי הלהקה, וברון צעיר המסתפח אל הקבוצה והופך לאורך הדרך לשחקן לעת מצוא, ואפילו למחזאי מחליף. אפשר לראות בעלילה השתקפות של שני חלקי אישיותה של רונן עצמה, כמי שגדלה במשפחה תיאטרונית: מצד אחד המשיכה לאורות הבמה (כמו הברון), ומצד שני הרצון לברוח משם ולמצוא עוגן יציב בחיים (כמו איזאבלה).

ההצגה נהנית מעבודה מצוינת של כל היוצרים והשחקנים. זה מתחיל בתפאורה המתוחכמת שעיצבה מיקי בן-כנען, ובתלבושות הססגוניות של ילנה קלריך. זה נמשך בעבודת המסכות המסוגננת, שבנתה במאית המשנה, נלי עמר. אבל זה בעיקר בזכות עשרת השחקנים הצעירים, שמגישים ביצוע אנרגטי וסוחף, ובונים תחושת אנסמבל אמיתית, אם כי ניתן היה עוד לעבוד על הדיקציה שלהם.

מביניהם מתבלט שחקן אחד, רועי אסף, בתפקיד ארלקינו, שמגיש מונולוג להטוטני מדהים על קסמי התיאטרון בסוף המערכה הראשונה. זה בהחלט מסוג הרגעים שהופכים הצגה נחמדה לחוויה אמיתית, ושחקן צעיר ואלמוני לכוכב. אכן, זה הקסם המיוחד של התיאטרון, שההצגה המקסימה הזו נוגעת בו.