שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אמנות או מעשה נבלה?
    הצגה חדשה ב"חאן" המבוססת על כתבי שלום עליכם מעוררת סערה ודרישות להורידה מהבמה. "ההצגה מראה את העיירה היהודית כמקום חולה ואת היהודים כמעוררי סלידה. זה מזכיר את סרטי התעמולה הנאצית של גבלס", כתב אחד הצופים. בתיאטרון אומרים: אנחנו עומדים מאחורי ההצגה ויוצריה

    בתחילת החודש עלתה על במת תיאטרון החאן בירושלים ההצגה "עירם של האנשים הקטנים", עיבוד לסיפורי העיירה הדמיונית כתריאלבקה מאת שלום עליכם. את קובץ הסיפורים עיבדו למחזה הבימאית אופירה הניג והמחזאי אייל דורון. בתוכנייה הם כותבים: "ההצגה יוצרת עולם בימתי רווי דימויים ויזואליים המהווים את הבסיס להתהוות עולם תיאטרלי עכשווי הבוחן את מושג הזיכרון. זיכרון ושכחה של תרבות העיירה היהודית שנחרבה בשואה, נשתכחה והוסתרה במימושו של הרעיון הציוני".

     

    הניג, שהקדישה את ההצגה להוריה, נתן ובת עמי, ולכל אותם שוויתרו על שפת אמם מרצונם או שלא מרצונם, לא צפתה את המתקפה שתיצור ההפקה. בשבוע האחרון התקבלו במשרדי התיאטרון בקשות לביטול מנויים ומכתבים שדורשים להוריד את ההצגה לאלתר. גם אל לשכות ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, הגיע מכתב בעניין.

     

    "ההצגה מראה את העיירה היהודית כמקום חולה ואת היהודים כמנוונים ומעוררי סלידה. זה מזכיר את סרטי התעמולה הנאצית של גבלס", כתב ד"ר אברהם דורון ללופוליאנסקי. ד"ר דורון פעיל בעמותת "דור ההמשך של יהדות פולין" העוסקת בשימור המורשת של הקהילה. הוא צפה בהצגה והזדעזע.

     

    "לא ראיתי דבר כזה בכל ימי חיי. רציתי לקום ולצאת באמצע, אבל התביישתי", הוא אומר, "היהודים בגרסת הבימאית הם אנשים מעוותים, כמו העכברושים אצל גבלס שאין אלא להשמידם. כל אספקט של חיי העיירה מוצג בצורה קיצונית שחורה ושלילית. אם הצגה שכזו היתה עולה בגרמניה, היתה מתעוררת מהומת אלוהים. אני לא מבין איך הצגות שמשקפות את התיאוריה הנאצית מוצגות על במת תיאטרון ישראלי שנתמך מכספי ציבור. אני מבין את הרצון של הבימאית לזעזע, אבל מכאן ועד להשתמש לשם כך ביצירה של שלום עליכם, יצירה מלאה בהומור ושמחת חיים שמפארת את התרבות היהודית, לאן הדרדרנו?".

     

    לדברי ד"ר דורון, יש להוריד את ההצגה: "יכול להיות שזה מסוכן לזכות הציבור לדעת ולזכות הביטוי, אבל יש גבול. מדובר בניסיון מעורר גועל נפש שמטיף לדה לגיטימציה של קיום העם היהודי ומסלף את יצירתו של שלום עליכם".

     

    ד"ר דורון אינו היחיד. במכתב שנחת על שולחנו של מיכאל גורביץ', מנהלו האמנותי של התיאטרון, כתבה מרים קופולוביץ שצפתה בהצגה עם שני ילדיה: "לו היתה הצגה כזו מוצגת בגרמניה של הרייך השלישי היינו אולי מבינים, אבל בתיאטרון 'החאן' הירושלמי? אין אנו מעוניינים להיות שותפים לנאורות הבדויה הקרויה ז'אנר פוסט מודרני שכולה טשטוש גבולות ערכיים, מוסריים ואנושיים שביסוד קיומנו כבני אדם וכחברה".

     

    בשיחה עם ynet מוסיפה קופולוביץ: "שבוע עבר מאז צפינו בהצגה ועדיין לא נרגענו. זה ביזוי התרבות היהודית, חיפוש אחר המקולקל והמעוות. לכל אורך ההצגה חשבתי מה היה קורה אילו באולם ישב ניצול שואה. מה שהדהים אותי היתה רמת המשחק המלוטש והמקצועי שכבר מזמן לא ראיתי בתיאטרון, מה שגרם לי לחשוב על האנשים האלה שעל הבמה – אחרי חודשים של חזרות, מה זה עשה לאישיות שלהם?".

     

    "אהבה לדמות"

     

    מנכ"ל תיאטרון "החאן" יקי הר-טל אמר בתגובה: "התיאטרון מעלה מגוון של הצגות ובזה ייחודו. ההצגה בהחלט אינה משאירה אף אחד אדיש. ההשוואה לגבלס אינה ראויה לתגובה מבחינתנו. כוונת הבמאית כתובה בתוכניית ההצגה ואין ספק שההצגה נעשתה מתוך רצון ואהבה לדמות היהודי הגלותי ומשקפת את הדמויות כפי שהן מופיעות בספרו של שלום עליכם. התיאטרון קיבל תגובות שבחלקן אוהדות ובחלקן ביקורתיות. התיאטרון עומד מאחורי ההצגה וימשיך להריץ אותה".

     

    הבימאית אופירה הניג אמרה בתגובה: "חשוב לי מאוד לומר שאני אוהבת אהבה גדולה את הסיפורים של שלום עליכם ואת הדמויות של האנשים הקטנים. אוהבת אותם הרבה יותר מאשר את דמותו של היהודי החדש, החזק והאוחז בנשק. דרכה של יצירת אמנות להתייחס בפרספקטיבות שונות לטקסטים שונים. כל מילה שנאמרת על הבמה בהצגה הזו נכתבה על ידי שלום עליכם. אנחנו עיבדנו וערכנו את הטקסט על פי הבנתנו. זו זכותי וחובתי המלאה לקרוא קריאה ביקורתית נוקבת את הטקסטים האלו כמו כל טקסט קלאסי אחר. דן מירון, חוקר הספרות הידוע, כתב ספר שלם בשם 'הצד האפל בצחוקו של שלום עליכם' שעוסק בקריאה נוגה וקודרת של עולם העיירה היהודית המוצג בסיפוריו של שלום עליכם. אני לא המצאתי את זה, אלא החרפתי את זה. היה לי ברור שההצגה תהיה שנויה במחלוקת כיוון שמדובר בשלום עליכם לא כמו שאנחנו מורגלים לתפוש אותו, כתיאטרון הומוריסטי אידישאי שמיועד לקהל אשכנזי דובר ידיש. הכוונה שלי היתה ליצור הצגה שעוסקת במיתוס של העם היהודי ללא הבחנה עדתית. לא העליתי בדעתי שזה יגיע למקום של האשמות מסוג זה. מעציב אותי מאוד הפער בין נקודת המוצא שלי שהיתה כנה וחקרה ברצינות רבה את הדרך שבה אנו זוכרים את העיירה היהודית לבין תגובות מסוג זה. מצד שני משמח אותי שיצירת אמנות עדיין יש בכוחה לרגש ולטלטל. אני רוצה שיהיה ברור שאני מסרבת לשתף פעולה עם המניפולציה הזו שבאה לידי ביטוי במכתבים מסוג אלה ועושה שימוש במושג השואה והנאציזם באופן זול וגס רוח ולכן אני מסרבת להגיב לטענות נקודתית. אל תסתמו לי את הפה".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים