קלו דה גת - ביקור נוסף והמלצות חדשות

שגיא קופר מבקר שנית ביקב קלו דה גת, היקב שבנוי ליד שרידי גת עתיקה, טועם מהיינות החדשים של היקב ומתרשם

שגיא קופרפורסם: 18.01.06 , 11:15

יקב קלו דה גת הוא אחד מאותם יקבים צעירים יחסית, שנראה כאילו הם איתנו כבר יובלות. אני לא יודע אם זה בגלל יחסי הציבור, איכות היין או הרצינות שבה נכנסו לדברים וההשקעות הגדולות, אבל ככה זה אצלי לפחות.

"השנה", אומר אייל רותם, היינן והבעלים של היקב, "היא בעצם השנה השנייה שאותה אני מחשיב. נכון, הבציר הראשון שיצרתי ממנו יין היה 2001, אבל היין שוהה זמן ארוך ביקב טרם שיווק, והתוצאה היא שאפילו עכשיו, חמש שנים אחרי, אני מוציא עוד יינות מ- 2002, ויהיו יינות 2003 שאוציא ב- 2008".

ביקרתי השבוע ביקב, שמוציא יינות בשתי סדרות, הראל וקלו דה גת. מיינות 2002 עוד נשארה ביקב כמות קטנה של קלו דה גת (בלנד של 70 - 30 קברנה סוביניון ומרלו, בהתאמה), בשעה שלמשל ההראל 2003 נגמר כולו. רוב היינות בסדרות קצרות - הרוזה של היקב, למשל - נמכרו כבר.

רותם עובד עם מספר זנים: קברנה סוביניון, מרלו, סירה ושרדונה כזנים עיקריים, פטיט ורדו, סמיון וויוניה כזני תיבול או זנים נסיוניים (סמיון).

בנוסף לסמיון - שיש ממנו מעט בקבוקים ולא ברור מה יהיה עתידו השנה, וליין קינוח חביב ביותר, שנותרה ממנו כבר רק חצי חבית והוא לא למכירה - היינות שנמצאים כעת למכירה הם:

קלו דה גת שרדונה 2004 - בתחילת הדרך, היקב קנה את הענבים ממקורות שונים וכרמים של יקבים באזור, כמו קסטל ועמק האלה. 2004 היא השנה הראשונה שבה היקב מוציא יין מענבים שגדלו בכרמים בהראל. היין נעשה חלקו בתסיסה טבעית, וחלקו בתסיסה על ידי שמרים מתורבתים ושהה כשנה בחביות אלון, רובן המכריע חדשות (צרפתיות). זהו יין לא מסונן, בעל צבע זהוב עמוק - ירקרק. האף מצוין, מאוד פירותי ומודגש. זהו שרדונה מאוד מעניין ומצוין. יש לו סיומת מתובלת, שיחד עם החמאתיות שלו, החומציות והגוף המשיי והחלק, עושה אותו ליין מספק ביותר. אחרי כמה זמן בכוס העץ מתחיל לצאת, אבל למרות זאת, הוא לא משתלט על היין. הארומות נשארות ומורגשות גם בפה, בסיומת. אפילו ב- 129 שקל, זהו יין ראוי ביותר. לו היתה עליו תווית של יין זר, הוא היה מקבל מחיר גבוה מזה. 14% אלכוהול, יש לשתות מקורר, אבל לא יותר מדי.

קלו דה גת רוזה 2005 - היין בוקבק רק לאחרונה והוא מצטרף לשורה של יינות רוזה חביבים וטובים שיצאו לאחרונה בארץ – ויתקין, דלתון והרי גליל. היין של רותם מורכב מ- 66% קברנה סוביניון ו- 34% סירה, והוא מורכב יותר ממה שצפוי מהמילה "רוזה". ליין צבע תות ורוד, אף מאוד מוחצן, עם ניחוחות אגסים מתוקים, ועשבי תיבול מאוד מקומיים, אפילו זעתר. המתיקות מאוד גבולית - 3 גרם לליטר - אבל בסך הכל זהו יין שקל מאוד להנות ממנו, במיוחד עם אוכל מקומי. היקב מוסר שכחמישים אחוז מהכמות כבר נרכשה על ידי מסעדת טורקיז בתל אביב. מחיר מומלץ לצרכן: 65 שקל.

סדרת הראל

הראל קברנה סוביניון 2004 - בלנד שמכיל 5% מרלו ו- 3% פטיט ורדו, בנוסף על הקברנה סוביניון - צבע כהה, סגול מאוד אטום, עם שוליים אדומים יפים. באף יש ליין ניחוחות של דובדבנים, עשבי תיבול, קסיס ועוד. הוא שהה שנה בעץ צרפתי, חציו חדש וחציו בן שנה, אבל אין סימנים לכך שהעץ משתלט על הארומות. בפה יש ליין גוף בינוני-כבד, עם טאנינים מאוד מוגדשיפ בתחילה, שמתרככים כעבור זמן בכוס. רצוי מאוד לחדרר את היין לפני השתיה. סיומת מתובלת, ארוכה, ללא מרירות או קושי. חומציות טובה. עם הזמן הוא מראה ארומות של פרחים. 14% אלכוהול. מחיר מומלץ לצרכן - 89 שקל. הייתי קונה בקבוק ומניח, לא שותה עכשיו.

הראל מרלו 2004 - היין מאוד סגור. הבקבוק עמד זמן רב פתוח, לאורך כל הטעימה, ולמרות זאת לא מיצה את הפוטנציאל שלו. אם שותים (מלבד זה שלא נוהגים), חייבים להעביר אותו לדקנטר והכי טוב לחכות איתו לשנה הבאה. צבע היין כהה מאוד, שחור אטום, מבריק. טאנינים טובים, שנעלמים די מהר בפה ומשאירים אותו מתובל מעט. חומצי מעט, אבל זה יתאזן עם הזמן. 89 שקל לצרכן. קניה לא רעה בכלל, בנוסח "עתידי".

הראל סירה 2004 - 85% סירה והיתר קברנה סוביניון. יין שחור-אדום אטום. אף מאוד מוגוון ומורכב, שחלקו מזכיר סיגליות ובושם מתקתק ואלגנטי. בפה היין מאוד מעניין, עם מתיקות קטנה שמופיעה לרגע ונעלמת כאשר מגלגלים הלאה את היין בפה. טאנינים טובים, לא קשים במיוחד. סיומת ארוכה-ארוכה וטובה. מצוין. 89 שקל - קניה טובה.

סדרת קלו דה גת - אדומים

קלו דה גת 2002 - בלנד של 70 - 30 ק"ס ומרלו, בהתאמה. אם אתם מחפשים יין לארוחה זה היין. צבע דובדבן כהה, מבריק, עם שוליים כתומים. צלול. אף נעים, לא כבד, שיש בו שילוב של עשבי תיבול וארומות עץ. בפה הגוף בינוני, טאנינים רכים, משולבים היטב, עם תיבוליות חזקה. היין מתפתח יפה בכוס. לשתות עכשיו, אבל לא להחזיק הרבה זמן. מחיר מומלץ לצרכן: 119 שקל. 14% אלכוהול.

קלו דה גת 2003 - 63% ק"ס, 30% מרלו, 7% פטיט ורדו. זהו מספר אחת באדומים, מבחינתי. צבע אדום-סגול כהה ואטום. יין מאוד מזמין לשתיה, מפתה ממש, עם הרבה ארומות של פרי כהה לצד השפעות החבית. בפה היין חלק מאוד ומאוד נעים. גם זה, כמו יינות אחרים של היקב, מראה תיבול עשיר, אבל זה מפגין פלפל שחור מאוד מודגש. היין ישוחרר לשוק באפריל ויחזיק זמן רב אם ישמר נכון. נחכה ל- 2004, שתהיה אף מורכבת יותר. 14.5% אלכוהול. 129 שקל לצרכן, והתשובה היא "כן, בהחלט. ראוי".

קלוד דה גת, מרלו 2003 - היקב מתכוון לשחרר את היין בסביבות 2008. היות והוא עדיין לא בשוק, קשה להתיחס אליו במושגים של "קניה טובה" או אחרת, אבל מסתמן כאן יין שלא נופל מהבלנד מאותה שנה, ואולי יהיה אף מרשים יותר. יין כבד,בצבע, באף ובגוף. עוד מרלו דמוי קברנה? בכלל לא. זהו אמנם יין עם הרבה "אומפ", אבל מאחורי הטאנינים שלו - וזה יין שהיה 20 חודש בחביות משומשות - הוא גם חלק וקטיפתי. מאוד מאוד מתובל, עם הרבה ארומות של פרי כהה. נשאר רק לחכות ולראות.

לסיכום: