איזה ורדי משגע

אמש צחקה האופרה הישראלית על כולם: היא לקחה את אחת האופרות המרגשות ביותר של ורדי וזרקה אותה לתוך סיר גדול. הוסיפה לתוכו חמישה זמרים אדירים, שפכה תבלינים של תזמורת מעולה ומנצח שניצח מתוך הבטן, ועירבבה את הכל על אש קטנה. התוצאה: איזה ורדי משגע!

כאשר עמד הבאס הגרוזיני פאטה בורצ'ולדזה ושר, חשבתי שהקרביים שלי מתהפכים. יש לו צליל אדיר. חם. זה לא זמר סתם, זה אמן ענק. לידו ניצבה הסופרן ורוניקה וילהפרואל עם שירה מלאת עוצמה פנימית וזרימת נחל של קול מבריק. פשוט זמרת נהדרת. איך הם עשו לי את זה? לקחתי זכוכית מגדלת והתבוננתי על כולם כדי למצוא ולו פגם אחד, אולי איזו שגיאה קטנה – אך לא. אין. הבריטון וסילי גרלו (בתפקיד רודריגו) היה מושלם בשירה שלו. חוצפה. לטנור ג'וליאן גאבין היה קול צלול. חודר. לא מתבכיין.

החיים קשים למבקרי מוזיקה. כל היופי של המוזיקה של ורדי נמצא כאן ב"דון קרלו". זו אופרה אפלה שמוציאה החוצה את כל היצרים החריפים והנסתרים שלנו כבני אדם ועוטפת אותם בנחשולי מוזיקה כהה. ברווח שבין הדרמה המרגשת לבין הפיוט המופלא שם נמצא ורדי בשיאו. והיה גם המנצח אשר פיש שהפתיע עם ורדי מסוגנן מלא להט.

לתזמורת ראשון-לציון היו הבזקים מבריקים. שימו לב לעלייתה של תזמורת זו. מזל שהמוזיקה ניצחה את הבימוי המסוגנן ואת הבמה היפה, וחגגה את ניצחונה אמש. ותגידו אתם, אחרי כל זה האם תעזו להישאר בבית? אל תלכו. רוצו.