אצלי זה לא עבד
ניסיתי. ישבתי במרפאה מול לירז רייך, עירומה מתכשיטים, נטולת נעליים וגרביים, קשובה ומבוהלת. האמנם הסיגריה ("ווג" מנטה) החטופה הזאת שעישנתי בסתר, ליד השירותים, תהיה האחרונה? קיוויתי שכן. האמנתי? לא ממש
ניסיתי. נסעתי במיוחד מירושלים ליפו כדי להיגמל מהעישון, כדי להוכיח לעצמי ולסביבתי שאני יכולה, כדי לא להישאר נטולת תשובה טובה, "חינוכית", כשבת הארבע שלי שואלת מה זה הנר הזה שאני מכניסה לפה ולמה הוא מוציא עשן, כדי לכתוב את הכתבה הזאת (ואת הבאות אחריה) בלי אף סיגריה.
ניסיתי. ישבתי במרפאה מול לירז רייך, עירומה מתכשיטים, נטולת נעליים וגרביים, קשובה ומבוהלת. האמנם הסיגריה ("ווג" מנטה) החטופה הזאת שעישנתי בסתר, ליד השירותים, תהיה האחרונה? קיוויתי שכן. האמנתי? לא ממש. לבקשתה של רייך, הנחתי שתי כפות רגליים על לוח האלקטרודות העשוי פלסטיק ונחושת.
אלקטרודות נוספות חוברו לידיים. לא בדיוק חוברו – התבקשתי להחזיק בידית מצופה נחושת בכל יד. המדידות התמוהות משהו, בעזרת דמוי-עט אנרגטי שהעבירה רייך על אצבעות יד שמאל שלי, העלו שאני ברמה ארבע בטווח של אפס עד עשר. "נמוך", הודתה רייך, "אבל משמעותי". אחר כך הבנתי שמדובר ברמת ההתמכרות הפרטית שלי.
שוב ושוב הפצירה בי להיות נינוחה, שוב ושוב שאלתי שאלות עיתונאיות כביכול, כדי לכסות על חששי. בשלב מסויים נאספה מהמאפרה בדל סיגרייתי האחרונה והוכנסה אחר כבוד לכוסית מגנטית שהוצבה בתוך המכשיר עצמו. "אני מקבלת מזה מידע פיזיקלי", הסבירה רייך, "זה קלט מהגוף שלך ומהסביבה".
דיברנו, המכשיר עשה מה שעשה, לגמרי לא הציק לי, ופתאום – פיכס. הטעם בפי דמה לזה המוכר מיום עם הרבה מדי סיגריות.
בשלב זה קושטתי בכתר נחושת שנועד גם הוא לאיזון אנרגטי ובעיקר לחיזוק התהליך באמצעות מה שרייך כינתה "נקודת אחיזה נוספת". היא קמה ממקומה והעבירה, בלי מגע כמעט, אלקטרודות על פני הלחיים שלי. עבור הסינוסים. לרגע הוחמאתי כשאמרה שלמעשנים כבדים היא מעבירה אלקטרודות גם על פני הריאות, כדי לנקותן. אולי בכל זאת שווה לעשן בלי לקחת לריאות? אני עושה את זה יופי כבר שנים.
הטיפול נגמר. יהודית אחינועם ולירז רייך חייכו. ואני בעיקר רציתי סיגריה. מיד. אבל החלטתי לתת לזה צ'אנס.
שעתיים אחרי, רק שעתיים אחרי, בניגוד להרגל האוטומטי להדליק סיגריה מיד עם הכניסה למכונית, התפתיתי. אחרי הסיגריה הראשונה באו השנייה והשלישית – וכל השאר. יומיים לאחר מכן, זה קרה. פתאום, הריח של הסיגריות הגעיל אותי. פתאום, לא היה לי חשק לעשן. במשך שלושה ימים עישנתי הרבה פחות מהרגיל.
אבל נס לא היה פה. חוסר החשק לעשן חלף כלעומת שבא. את הכתבה הזאת כתבתי בסיוען של שש סיגריות. אולי לא רציתי מספיק. אולי התקופה לא התאימה. אולי כשיהיה חיסון. אולי פעם.
