בין שתי אהבות
החברה שלה אמרה שהזמן מרפא הכל, ואני אמרתי שחבל. החברה שלה אמרה שמתחסנים נגד הזיות, ואני אמרתי שכדאי דווקא ליהנות מהן. על אשה נשואה שמתאהבת פתאום
היא מתייסרת בין שתי אהבות - האחת ישנה וטובה, מיושמת, כבר כמה שנים ועם גושפנקה רשמית של נישואים, אבל עם הרבה פגמים שהיא מבחינה בהם רק עכשיו. האחרת תקועה בהזיות, אבל כולה מחמדים. היא לא רוצה להתגרש, והיא כבר לא יודעת כלום. היא אמרה את הדברים הרגילים, תחת מעטה של גילוי רעשני. לא עלה בדעתי, אמרה. גם אני אמרתי את הדברים הרגילים. יש לכל אהבה ספירה קצרה של עד ארבע שנים בלבד.
היא היתה עצובה עד כאב. חברה טובה שלה, עוד מימי הגרעין בנח"ל, אמרה שזה קורה ושאין מה לעשות ושעוד מעט זה יעבור וכאילו לא קרה כלום, כי זה קרה גם לה, בלי שהיא עשתה מזה עניין. החברה הציעה לה שמעתה והלאה תתרחק מכל מקום בו דורך הבחור השני. וככל ששמעתי מה אומרת החברה שלה, הבנתי תכף ומיד שנמאס לי לחזור ולהגיד את הדברים הרגילים.
אמרתי לה שלא תעשה מיתוס מהבחור, ושדווקא כן תיפגש איתו, אם כי בנסיבות רגילות, ושלא תנסה להתגבר על מחשבות הבגידה, כי הן אוצר בלום של מחשבות יפות, כולן ברמה שראוי לכתוב אותן. וזאת היתה רק ההתחלה.
החברה שלה אמרה שהזמן מרפא הכל, ואני אמרתי שחבל. החברה אמרה שמתחסנים נגד הזיות, ואני אמרתי שאם זה נכון אז זה מצער מאוד. החברה אמרה ששוכחים, ואני אמרתי שלא בטוח. החברה הציעה לקחת את הבעל לחו"ל לכמה שבועות, ואני אמרתי שאם אין כסף אז לא חייבים. החברה אמרה באופן כללי שמתגברים על כל כאב, ואני אמרתי - איזו שטות. אמרתי שאני מתפלא שרוצים לברוח מכאבים. אם יודעים להביט בכאב, כאב הוא לא רק כאב. הוא גם התעלות רוחנית. אני לא בעד להסתגף כדי להסתגף, אבל אני בעד לחיות חיים רגילים, עם הכאבים הבלתי נמנעים שלהם, ואז, במקום לברוח מהכאבים, דווקא לנצל את ההזדמנות ולאמץ אותם.
להפוך את השלולית למי ורדים
המחלוקת הלכה והחריפה. החברה אמרה שחשוב מאוד שבעלה לא יידע כלום, ואני אמרתי למה לא? אמרתי שאפשר להציע הצעה שיחסי המין שלהם יאוכלסו בסיפורים, ללא כחל וסרק, על גברים שהיא מפנטזת עליהם, ובסיפורים על נשים שהוא מפנטז. להפוך את השלולית בה מצויים כולם למי ורדים: גם להפסיק להתייסר על מחשבות בגידה שאי אפשר להימנע מהן, וגם ליהנות מהן בצורה הכי קרובה ללגיטימית.
ויש עוד משהו, אמרתי. כך תתארך ספירת השנים של האהבה. אם יודעים להפתיע זה את זו בפנטזיות לגיטימיות, ובשביל זה נדרשים רק לדמיון מצוי, הפנטזיות מרגשות כמעט כאילו שוכבים בכל פעם עם פרטנרים אחרים. כל פנטזיה תתחיל ספירה חדשה משלה.
אבינועם בן זאב הוא פילוסוף. אם אתם מתלבטים בדילמה מוסרית הקשורה באהבה ויחסים, אתם מוזמנים לכתוב אליו - ואולי הוא יבחר להתפלסף על זה באחד ממדוריו הבאים.
פורסם לראשונה 30/01/2006 16:43
מומלצים
