שיטות אושר קצרות מועד
מקומו של האושר הוא בריצה למרחקים קצרים. איך זה מסתדר עם מערכות יחסים ארוכות טווח? לכאורה, זה לא מסתדר
בכל פעם שאני קורא על אנשים שחיים במסגרת של פולי-אמורי, ריבוי אהבות, אני חושב על אלף פרחים. אלף פרחים יפרחו, וכל אחד והפרח שלו. העיקרון הוא מסגרת חברתית בטוחה ונעימה. המין לא קובע, הרגש לא קובע. וכביכול יש הבטחה טובה במסגרת, שיכולה להיות משולשת, מרובעת, מחומשת ומשושה. במקום בו המין והרגש אינם קובעים, יש פחות גורמים העלולים להעב על האווירה ולמוטט את המסגרת כולה.
אנשים כאלה מחפשים בעצם קיבוץ, שיטה שעוברת מהעולם בימים אלה ממש. במקום קיבוץ גדול, הם עושים לעצמם קיבוץ קטן. חבורה קיבוצית. משפחה משוללת גֵנים אנוכיים. אף אחד במסגרת הזו אינו טומן בתוכו גֵן אנוכי, הגֵן המטריד הזה אינו יכול לקבוע לנו מה לעשות, אבל אין גם משהו אחר שיקבע לנו מה לעשות. קיבוץ הוא השיטה האולטימטיבית שאין בה גֵן אנוכי, והנה, גם הקיבוץ פשט את הרגל.
במילים אחרות, העובדה שאין לנו דרך להיות מאושרים פותחת לנו את החיים לשיטות אושר קצרות מועד. מסגרת של שלושה, בלי מין ורגש, אינה שונה הרבה ממסגרת של שלושה עם מין ועם רגש, כמו גם שאינה שונה ממסגרת של משפחה גרעינית - זו שאמרו לנו שהיא העיקר בחיים, וכמו כל מסגרת אחרת. כולן מיועדות לכישלון אם אנחנו רצים למרחקים ארוכים. מקומו של האושר הוא בריצה למרחקים קצרים. בנקודה הזו, אני מעמיד את מלוא בטחוני העצמי.
הרבה ריצות למרחקים קצרים
לכאורה, אני מציע כאן בכל זאת שיטה אולטימטיבית - הרבה ריצות למרחקים קצרים. אתמול, למשל, החבר שלי היה מאושר. הוא ליקט על שפת הים אשה, בה הוא בחר לפי בגד הים. יש לו שיטה בדוקה של אבחון: הוא יודע מה יש לאשה בנשמה שלה, לפי מה שאפשר לראות בבגד הים. בגלל זה, בחורף הוא אדם אומלל. הוא מפחד לגשת לבחורות בחורף, שמא חס וחלילה תצא לו בבית אשה שהוא לא ראה לה קודם את בגד הים.
ואתמול, הוא רץ עם אותה אשה ריצה למרחקים קצרים. מה זה רץ? השתולל. השקיע ברגע אחד את כל כמות האושר שאפשר להשקיע בריצה אחת למרחקים קצרים. יצא להם אושר ענקי. ואז הם אמרו שיש על שפת הים עוד הרבה ריצות כאלו, ושאפשר לעבור מריצה לריצה מבלי לרצות משהו אחר.
נו, אז מה? הם היו מאושרים? מה פתאום. הם הצליחו לדבר על האושר שבליקוט נשים, או גברים, לפי תכונות של בגד ים. כולנו חכמים גדולים בדיבורים על האושר, אבל לא באושר עצמו. ריצה קצרה לא מדגדגת לנו באושר. כוחה בכך שהיא מסוגלת לדגדג לנו באמונה שאנחנו מאושרים.
והיא אמרה לי שהיא, שמחליפה אהבות כמו גרביים, כנראה בוחרת בשיטה של הרבה ריצות למרחקים קצרים. שהיא רצה סדרתית למרחקים קצרים, והיא מאושרת אושר עילאי, לפרקי זמן קצובים. רץ מרתון יהיה אמנם פחות מאושר ממנה, אבל לאורך זמן. אולי זה עדיף, אולי לא. אולי היא לעולם כבר לא תדע, כי אולי היא לא בנויה לרוץ מרתון.
אמרתי לה שאולי פעם, אם היא תתאמן הרבה, גם היא תוכל לרוץ מרתון אחד.
פורסם לראשונה 30/01/2006 16:08
מומלצים
