מי אני? מה אני?
אחרי ששני אתרי אינטרנט ניסו לחשוף את זהות כותבת שורות אלו, מחליטה הבלונדינית לענות חלקית על הסוגיה הבוערת: מי היא באמת ולמה זה בעצם לא חשוב
אז מי אני בעצם? סלבריטאית על? כונפת ביצה מצויה? אורית פוקס? מיקי בוגנים? הילה נחשון? יובל אברמוביץ'? עיתונאית מתוסכלת? עורכת "פנאי פלוס"? או כל התשובות יחד? לפעמים גם אני שואלת את עצמי את אותה השאלה. והתשובה? משתנה.
בעשרה בחודש לדוגמה, כשמגיע יום הפדיון מ"העושקת" (שלא שוכחת לגזול ממני 20 אחוז על חשבון הכישרון שלי), אני מרגישה ניחוחות בוליווד באוויר. אבל לרוב, בעיקר כשהצ'ק שלי לשכר דירה לא חוזר, אני מרגישה כמו אחת ששיחק לה המזל בחיים והצליחה לעשות כמה ג'ובות ממסחור איבריה בעודה בחיים.
את הטור הזה, עם שיקולי ה"למה החלטתי לכתוב טור אישי" ו"למה החלטתי לשמור על חשאיות?", תכננתי לכתוב בטור הפרידה שלי, ביום שבו תיגמר לי הקריירה, או ההשראה, או שתיהן, מה שיבוא קודם. אבל לאור הניסיונות הנואשים לדחוק אותי החוצה מהארון הספרותי שבו אני חיה, החלטתי לפרוס - ולא ככתב הגנה - את הסיבה לכתיבת המדור ולשמירת זהותי כסודית בשלב זה.
כשפנתה אליי הוד רוממותה, להלן "העורכת", בהצעה לכתוב טור על חיי (משמע: העורכת איננה מפברקת את הטור הזה. גם אני לא) התלבטתי ארוכות. כלומר, חמש דקות שלמות. ההצעה הכספית שברה אותי חיש מהר. כזו אני, שרמוטה של מזומנים. אחר כך גירדתי את פדחתי, גם בגלל המי חמצן שצרבו לי, אבל בעיקר בגלל השאלה: אבל מה בעצם המטרה? כי לפרוס את משנתי על הדיאטה החדשה שלי (סאותביץ' ושלוש פעמים בשבוע אימון עם מאמן פרטי, למתעניינים) או להגג על השופינג שעשיתי הודות להנחת יחצנים בקסטרו, זה לא ממש אישו. למרות שאני מכירה כמה וכמה אנשים שכן עשו מזה קריירה.
אבל אחרי מחשבה עמוקה, עזרה מהבית וחבר טלפוני נפל לי הנוקיה, והבנתי שהעולם שבו אני חיה בשכירות זמנית מעורר תבונות לא פחות מהעולם שממלא את העמודים הראשונים של העיתונות היומית, שממילא הולאמו לטובת יעל בר-זוהר, יהודה לוי, בר רפאלי (בת זונה, שיחקה אותה עם ליאו) ונינט. בואו נודה בזה, השואוביז, או ליתר דיוק הביזנס שכולו שואו, מרתק לא פחות מהנשימה העצמונית של ראש הממשלה.
ההחלטה שלא לחשוף את שמי נבעה מתוך תקווה שתובנות השלולית שבה אני חיה ושאת מימיה העכורים אני שותה ואליה אני גם יורקת (אבל רק בשלב תהליך העיכול) ידברו אל לב הקוראים. מה שכמובן לא מנע רולטת הימורים שמית. אבל אחרי חודש זה נרגע והחלו לצוץ התגובות של אלה שאוהבים לאהוב אותי ובעיקר של אלה שאוהבים לשנוא אותי. "דעה אמיתית" למשל, הגיב בשבוע שעבר במילים הבאות: "למה את רוצה להיות סלב? מה המוטיבציה שלך, אם לא פרסום? מה חשבת שיקרה? אם רצית להיות שחקנית ואמנית רצינית, לא היית רודפת הפרסום ונהנית לקרוא לעצמך סלב. אבל את לא רוצה את זה, את רוצה את השואו ואת הזוהר".
אז צר לי יקירי, אני מחזיקה מעצמי רודפת פרסום קטנה מאוד יחסית לאצני התהילה בביצה, ואני רוצה להזכיר לך שלפני שאיילת זורר האיכותית התעופפה לפגישות עם ספילברג היא התעופפה על שטיחים במסגרת קמפיינים זולים, וצופית גרנט גמעה גלונים של פיפי הרבה לפני שעשתה מהפך והפכה לאילנה דיין לייט. חוץ מזה, בינינו, "אני, איכותית" נשמע הרבה פחות סקסי מ"אני, סלבריטאית", לא ככה?
ולאנונימי שכתב לי שלרדת על החברים שלי למקצוע זה גועל נפש, אני רק יכולה לומר (אוף, נשבעתי לעצמי שזה לא יהיה כתב הגנה!) שלא כתבתי שום דבר שלא ידוע לי, להם או לך ואם מישהי פה זוכה לקיתונות של שנאה עצמית, הלקאה, הומור עצמי וביקורתיות עד אין קץ, זו אני ועצמי בלבד.
כל מה שאני מנסה לעשות זה לפענח את חוקי המשחק של העולם שבו אני חיה לפי שעה. להבין למה "סלב לסלב זאב" הוא חוק יסוד בביצה, איך זה שכולנו מוצאים את עצמנו בסופו של דבר בטיפול פסיכולוגי עם שק של חרדות קיומיות, איך קרה שכל גל שמועות (כולל מי אני) הפך לאחרונה לאייטם תחת הכותרת "גל שמועות אומר ש", למה כל שנת שבתון מבחירה או מאונס הופך לכתבת תחקיר בסגנון "אז מה קרה לה?" ולמה לעזאזל לא הוזמנתי למסיבה של גאידמק בזמן שקרן ועדלי כן?
אז כדי לייצג את אחיותיי הבלונדיניות בכבוד, לעבור תהליך פומבי אך אנונימי של תרפיה וכדי לסגור את החוב הקטן שיש לי במס הכנסה, הסכמתי להרים את המקלדת ולכתוב את הטור הזה.
רק בואו נעשה הסכם קטנצ'יק: בוא נוותר על הניחושים מי אני מרגע זה ואילך. זה באמת לא העניין. אחרי הכל, בעיר הגדולה, המכונה גם הביצה הקטנה, כולנו בלונדיניות. במובן המטאפורי של המילה, אם מישהו פספס את זה עד עכשיו.
נ.ב 1
ותודה רבה לכל המגיבים על "החשיפה" שהתפרסמה באינטרנט והופצה על ידי גורם "מפרגן" ו"אמין" אחד בתוך פחות משעה (יעילים אצלנו בביצה, אה?) בבוקר יום רביעי האחרון.
נ.ב 2
העורכת מעדכנת שיובל אברמוביץ' מבקש למסור גם הוא תודה על כל הפרגונים, המחמאות והטלפונים הרבים.
כן, גם הוא אוהב את המדור.
כל קשר בין הדמויות למציאות אינו מקרי ביותר.
לטור הקודם של הסלבריטאית
