שתף קטע נבחר

חוסר תום לב מהותי

חברת הביטוח עילית סירבה לשלם תגמולים למבוטחת שרכבה נגנב, בטענות שונות כשאחת מהן היתה גם סירוב הבעל לעבור בדיקת פוליגרף. ביהמ"ש חשב אחרת והטיל על החברה גם ריבית עונשית

רכבה של אורלי ראובן נגנב מחניה באזור התעשייה בחולון. את הרכב החנה שם בעלה בהגיעו למקום עבודתו הסמוך. הבעל הוא גם זה שגילה כי הרכב נעלם מהחניה, כששב לאסוף אותו בסוף יום העבודה.

 

הרכב בוטח בחברת הביטוח עילית. "את בכלל לא הבעלים היחיד של הרכב", נזפה עילית באורלי, מתוך דאגה כנה לבעלה. "אכן הרכב רשום רק על שמך, אבל שכחת שיש לך בעל וגם לו מגיעות זכויות ברכב. בנוסף, את או בעלך הפקרתם את הרכב עם המפתחות בפנים. מעבר לכך, את או בעלך גרמתם לניטרול מערכות המיגון. מעל כל אלה, בעלך חתם על הסכם פוליגרף אך הוא מסרב לעבור את בדיקת הפוליגרף. בקיצור", סיימה עילית, "איני חייבת דבר".

 

השופטת דליה אבי גיא, מבית משפט השלום בתל אביב, דנה בטענותיה של עילית ופרמה אותן אחת לאחת.

 

בכל הנוגע לטענת הבעלות, אין מחלוקת כי אורלי הינה אחד מבעלי הרכב. העובדה שלבן זוג יש זכויות ברכב אף על פי שהוא לא רשום כבעלים, אינה שוללת את זיקתה של אורלי ברכב ואת זכותה לתבוע את חברת הביטוח.

 

באשר לטענה בדבר הפקרת הרכב, החוקר דותן שור, שמינתה עילית, אישר כי גרסת הבעל לגבי נסיבות הגניבה היתה עקבית, כי אין הוא חושד בבעל, וכי אין רגליים לטענת עילית כאילו המפתחות הושארו ברכב, שהרי שני צרורות המפתחות נמסרו לחוקר.

 

אף טענת "הפקרת" הרכב בסמוך לשטח המוסך, בלילה, תוך עצימת עיניים לסיכונים הקיימים, קובעת השופטת, מוטב היה אילו לא נטענה. הבעל בא לאסוף את הרכב בתום יום העבודה. הרכב לא "הופקר" למשך הלילה. כלל לא הוכח כי המקום בו חנה הרכב היה מקום "נטוש".

 

אז מה רוצה עילית מאורלי שנתנה בעילית אמון כאשר רכשה אצלה פוליסת ביטוח?

 

כאמור, הבעל חתם על הסכמה בכתב לעבור בדיקת פוליגרף. מאוחר יותר התחרט וסירב לעבור את הבדיקה. עילית תלתה יהבה בסירובו של הבעל לקיים את

הסכם הפוליגרף. אני עילית מקפידה לקיים חוזים. שגם בעלך יקפיד.

אכן חוזים יש לקיים פוסקת השופטת אבי גיא. זהו כלל ברזל. אך עילית שמטה את החלק השני של הכלל. הכלל בשלמותו אומר כי חוזים יש לקיים בתום לב.

 

כאשר לחברת הביטוח אין חשד כלפי המבוטח שרכבו נגנב ולמרות זאת דורשת מן המבוטח להיבדק בפוליגרף, עצם הדרישה מהווה ניצול כוחה העודף של חברת הביטוח ויש בה כדי לקפח את המבוטח.

 

הסכם הפוליגרף שעליו הוחתם הבעל הינו למעשה חוזה אחיד. מדובר בדף משוכפל וסטנדרטי, אשר כל שיש להוסיף בו הם פרטי החותם. כאשר מדובר בחוזה אחיד, לבית המשפט יש סמכות לבטל או לשנות את החוזה, אם יימצאו בו חלקים המקפחים את המבוטח. "המבחן, לצורך קביעה אם תניה היא מקפחת, הוא מבחן ההגינות והסבירות".

 

במקרה זה מצאה השופטת אבי-גיא, כי מצד עילית אין לא הגינות ולא סבירות. "כאשר הוכח בפניי בצורה חד-משמעית, שלא היה לחברת הביטוח כל חשד בנוגע לאמינות גירסת אורלי ובעלה, בנוגע לנסיבות התרחשות האירוע, הרי שיש לראות בתניה, הקובעת שסירוב המבוטח לעבור את בדיקת הפוליגרף, תהווה ויתור על כל תביעותיו בגין האירוע – תניה מקפחת ועומדת גם בניגוד לחובת תום הלב בביצוע הסכם".

 

לנוכח התנהלותה של עילית, שהיתה, לדברי בית המשפט, "נגועה בחוסר תום לב מהותי", חויבה עילית בתשלום ערך הרכב בתוספת ריבית עונשית בשיעור כפול מהריבית הרגילה, וזאת בנוסף להוצאות המשפט הרגילות.

 

הכותב הוא עו"ד המתמחה בנושאי ביטוח

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים