שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם

    "לא נסלח לכם לעולם"

    יואב שחם, בן 38 ממושב צופית איבד את כלבתו חומה וכלבו קלוד עדיין נאבק על חייו לאחר שאכלו "נוטרה נאגטס". "חומה וקלוד לא היו עוד כלבים, הם היו ממש בני משפחה. כל מי שהכיר אותי, הכיר גם את שניהם"

    אף אחד לא הכין אותנו לזה. הכל היה בסדר עד אותו יום שישי כשהבנתי שהכלבים שלי חולים. קלוד היה הראשון שהתחיל להראות סימני מחלה. למען האמת הם סימנו שמשהו לא בסדר כבר כמה ימים לפני כן. את חומה בת 5 וקלוד בן 9 הכרתי ממש כמו שהורים מכירים את הילדים שלהם. פתאום הם הפסיקו לאכול. לא הייתי צריך למלא את הצלחות באוכל והם נראו עייפים.

     

     


    הכלבה חומה, שהורעלה למוות

     

    חומה שהייתה אנרגטית הייתה עצובה כשיצאנו לשדות. חשבתי מה יכול לגרום לה למצב הזה. מה עשינו לא בסדר. משהו בלב אמר לי להתקשר לחברה שמספקת לנו את המזון. התשובה שלהם הדאיגה אותי. הם ענו לי בגמגום ואני כבר הבנתי שיש פה בעיה גדולה. הסבירו לי שלפני חודש היה משהו בארצות הברית, ואני חשבתי לעצמי - איך הם לא סיפרו את זה לכולם? הרי אם הייתי יודע, בטח שלא הייתי נותן להם את האוכל הזה. כשקלוד החל להקיא, הבנתי שצריך לקחת אותם לבית חולים.

     

    חומה וקלוד לא היו עוד כלבים, הם היו ממש בני משפחה. כל מי שהכיר אותי, הכיר גם את שניהם. חומה הגיעה אלינו כמו בסרטים לפני חמש שנים. היא ננטשה במושב שבו אני גר, ויום אחד נכנסה הביתה אלינו, הסתכלה מסביב ואמרה "פה אני נשארת". אני ואשתי החלטנו לאמץ אותה. בתור כלבה עם השגעונות שלה, השקעתי בה הכל, עד שהפכתי אותה לכלבה ממושמעת ורגועה.

     

    ואז הגיע יום ראשון, חומה וקלוד נכנסו כמו אצילים לבית החולים. הם נכנסו בגאווה כאילו היו מוכנים למלחמה. היה ברור לי שהם יוצאים למאבק קשה מאוד שלא בטוח שהם ייצאו ממנו. יום יום הייתי לידם, אבל אז ביום רביעי ראיתי את חומה במצב הגרוע ביותר.

     

    היא כבר לא תפקדה והיה ברור שמדובר בסוף. יום למחרת קיבלתה את ההודעה על מותה. הבנתי שעם כל הצער אני צריך להתנתק, כדי להיות חזק במאבק עם קלוד. עד עכשיו זה נס שהוא חי. כל יום שאני מגיע לראות אותו זה קשה במיוחד, אבל כשהוא רואה אותי הוא עושה את המאמץ ומתרומם כאילו מודה לי שאני בא.

     

    אני מטבעי אדם אופטימי מאוד, אבל בתוך תוכי אני יודע שכל רגע יכול להגיע הטלפון ובו הבשורה המרה גם על קלוד. בינתיים יש לו כוח. אני מקווה שהוא יצליח להחזיק מעמד.

     

    עוד קשה לי לעכל את מה שאני עובר, אבל בכל זאת יש לי איזה מסר לאותם אנשים בחברת המזון לכלבים. אל תאשימו את הש"ג ותשלחו את העובדים הפשוטים לתקשורת. קחו אחריות ותעמדו על טעויות שאתם עושים. היום אנחנו משפחה גדולה של "מועדון הכלבים הצהובים". אתם צריכים להבין שהחלטות שלכם פוגעות היום בכלבים ומחר בבני אדם. אולי תלמדו עכשיו את הלקח כדי לתת לנו תשובות. לסלוח, אנחנו כבר לא נסלח לעולם.

     

    הביא לדפוס: אלי סניור
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים