שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    קחי ללב: ההורמונים והשפעתם על הבריאות שלך

    שלוש שנים לאחר פרסום ממצאי המחקר שגרם למיליוני נשים בעולם לזרוק את ההורמונים החלופיים, מתבררות ההשלכות האמיתיות שלו: עלייה תלולה בשיעור מחלות הלב אצל נשים בגיל המעבר. מה בדיוק קרה שם ומה עושים עכשיו?

    ההורמונים והלב ההורמונים והשד ההורמונים והשד לאורך זמן כמה זמן לקחת 
    הסוג והמינון 
    אין ספק שלהיות היום אשה בגיל המעבר זה עניין מבלבל מאוד. אם עד לפני שלוש שנים האמינו הרופאים שנטילת הורמונים חלופיים מסייעת להתמודד עם תסמיני הגיל, למנוע מחלות לב ולהקטין את הסיכון לאוסטיאופורוזיס, במחיר של סיכון מינימלי לסרטן השד, הרי שה-WHI, אותו מחקר גדול של המכון האמריקאי לבריאות, ניפץ את האמונה הזאת והראה, לכאורה, את ההפך. נטילת ההורמונים דווקא עלולה להגדיל את הסיכון לחלות במחלות לב ובסרטן.

     

    לא מעט גינקולוגים עשו אחורה פנה, והמליצו למטופלותיהם להפסיק את הטיפול ההורמונלי. ואכן אם היתרון הבריאותי כבר לא קיים, מה ההיגיון לשלם מחיר בריאותי כבד?

     

    אלא שבזה לא תם הסיפור. בכמה מחקרים שנערכו לאחרונה בארצות הברית, התברר שמאז פרסום המחקר חלה עלייה בשיעור מחלות הלב אצל נשים בגיל המעבר. במחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד בהשתתפות כ-5,000 נשים, הצביעו הממצאים על עלייה בשכיחות מחלות הלב הכליליות בעיקר בקרב נשים בעלות גורמי סיכון למחלות לב (היסטוריה משפחתית, השמנת יתר, עודף כולסטרול, עישון וכו'), שלא נטלו הורמונים חלופיים. המחקר השני, בהשתתפות כמה מאות נשים, בוצע באוניברסיטת דיוק שבצפון קרוליינה, ואף הוא הראה עלייה מובהקת בשכיחות מחלות הלב.

     

    "המחקרים האלה נערכו על רקע טענות שלפיהן ההפסקה הגורפת של ההורמונים תשאיר את הנשים בגיל המעבר חשופות יותר למחלות לב, ללא ההגנה שסיפק להן האסטרוגן", אומר ד"ר גיורא פראף-פרי, מומחה לרפואה פנימית מסן פרנציסקו. "לא רק שהאסטרוגן מעלה את רמת הכולסטרול הטוב, יש לו גם אפקט נוגד קרישה והוא מסייע במניעת היווצרות רובד הפלאק על העורקים, מה שגורם למעשה להיצרותם".

     

    ד"ר איתן פאר, מנהל מרפאת גיל המעבר בבית החולים רמב"ם ומי שהיה מזכיר האגודה הישראלית לגיל המעבר, לא מופתע מהממצאים החדשים. גם הוא השתתף לאחרונה בכנס קרדיולוגים בדרום אמריקה, שבו הועלה הנושא לדיון, ולדבריו, שני מחקרים גדולים נוספים מתבצעים כיום בארצות הברית בהקשר הזה.

     

    אלא שהמחקרים האלה, שהחלו לפני כשנתיים, עתידים להימשך עשר שנים, ורק בעוד כשלוש שנים יפורסמו ממצאיהם הראשוניים. מה בדיוק תעשו בינתיים? תיטלו הורמונים? תחכו לממצאים נוספים?

     

    מומחים מהאגודה הבינלאומית לגיל המעבר, הארגון האירופי והאגודה הישראלית לגיל המעבר החליטו להרים את הכפפה ולנסות לענות על שאלות אלה ואחרות. הם ניתחו בדקדקנות את המחקר הקודם ונדהמו לגלות שכמות הבעיות בו כה גדולה, עד כי לא נותר להם אלא לקבוע בפסקנות שהממצאים אינם רלוונטיים למציאות.

     

    רוצים דוגמה? קחו את האבסורד המרכזי הנעוץ בעובדה שרוב המשתתפות במחקר הגדול בעצם לא סבלו מתסמיני גיל המעבר כלל, מכיוון שעל פי כללי האתיקה אסור לתת תרופת דמה למשתתפי ניסוי שסובלים מהבעיה, כדי לא למנוע מהם את הזכות לקבל טיפול.

     

    בעיות נוספות נוגעות לגיל המשתתפות, לסוג ההורמונים שהן קיבלו ולכמותם, או כפי שניסח זאת ד"ר פאר: "כשנותנים את התרופה הלא נכונה במינון הלא נכון לנשים הלא נכונות, אין פלא שמקבלים תוצאות לא נכונות".

     

    גם אנו הרכבנו פאנל מומחים משלנו, שפרט לד"ר פאר וד"ר פראף-פרי כולל גם את ד"ר אריק כהנא, מומחה לגיל המעבר וסגן מנהל בית החולים אסותא ופרופ' עמוס פינס, נשיא האגודה הלאומית לגיל המעבר. בעזרתם ננסה להבין מה בדיוק התרחש במחקר השערורייתי ההוא, מה חושבים הרופאים, ומה אתן אמורות לעשות עם כל המידע שהצטבר עד כה.

     

    ייעוץ מקצועי: ד"ר אודי בר, מומחה לתוספי תזונה
    ההורמונים והלב

    מה חשבו קודם: טיפול הורמונלי מסייע בהגנה על הלב בכל גיל ובכל מצב בריאותי.

     

    מה הראה המחקר: עלייה של 29% במחלות לב. מסקנה: ההורמונים לא רק שאינם מגינים על הלב, אלא מגדילים את הסיכון להתקף לב.

     

    מה חושבים היום: כאמור, המחקרים החדשים דווקא מראים שהפסקת נטילת ההורמונים גרמה לעלייה בשיעור מחלות הלב. אז איך מיישבים את הסתירה? ד"ר פאר: "מתברר שאוכלוסיית הנבדקות במחקר הגדול לא ייצגה את מרבית הנשים שפונות לקבלת טיפול הורמונלי. 70% מהמשתתפות היו בנות 60 ומעלה (!) ו-21% מהן אף היו בנות 80-70. במציאות הגיל הממוצע של נשים שמתחילות טיפול הורמונלי הוא 55-45".

     

    זאת ועוד, מתברר שלחלק גדול מהנשים שהשתתפו במחקר היו גורמי סיכון נוספים, שבהחלט עלולים להיות אחראים לעלייה בסיכון למחלות לב. למשל, 70% מהן סבלו מהשמנה ומחציתן מהשמנה ניכרת, יותר משליש סבלו מיתר לחץ דם, 12.5% סבלו מרמת כולסטרול גבוהה שהצריכה טיפול תרופתי, ל-8% מהן הייתה מחלת לב ידועה, ו-4% מהן סבלו מסוכרת.

     

    כשפילחו מומחי האגודה הבינלאומית לגיל המעבר את ממצאי המחקר לפי גיל, הם גילו ממצא מפתיע עוד יותר. ד"ר פאר: "בקרב קבוצת הגיל של עד 60 שנה לא נמצאו כמעט תופעות לוואי של תחלואה אצל הנשים שקיבלו את ההורמונים, ולמעשה, היא נמצאה רק בקרב הנשים היותר מבוגרות, שלא נטלו הורמונים קודם לכן. אלא שבפרשנות הכוללת של הממצאים החוקרים התייחסו לכל הגילים כאל מקשה אחת. יתרה מכך, עצם העובדה שבמחקר נמצאה עלייה במחלות לב אצל הנשים המבוגרות יותר איננה מחדשת דבר.

     

    עשרות אלפי מחקרים שנערכו בנושא ההורמונים החלופיים מראים שנטילתם אינה עוזרת לכלי הדם כשהם כבר חולים, אלא רק לכלי דם בריאים. שנתיים לפני מחקר ה-WHI התפרסם מחקר אחר, שנקרא HERS, וגם בו נבדק אם מתן הורמונים חלופיים לנשים הסובלות מלב חולה יכול לעזור למצב הלב. במחקר השתתפו 2,700 נשים שעברו בעברן התקף לב או צנתור, והממצאים הראו שמתן ההורמונים מגדיל את התמותה. אם כן, המסקנה שלפיה לנשים בעלות לב חולה אסור להתחיל בטיפול הורמונלי, הייתה ידועה עוד לפני תחילת המחקר הנוכחי, והחוקרים פשוט התעלמו ממנה לחלוטין ולא עשו סלקציה של המשתתפות".

     

    - איך מוסברת העובדה שבגיל צעיר, כשהלב בריא, ההורמונים יכולים להגן עליו, ואילו בגיל מבוגר, כשהלב כבר חולה, הם עלולים דווקא להזיק לו?

     

    ד"ר פאר: "ההסבר נעוץ בהשפעה האנטי-קרישתית של האסטרוגן. אצל נשים מבוגרות או כאלה שעברו התקף לב, כלי הדם כבר חולים ועל הדפנות שלהם יש משקעים שמצרים את כלי הדם.

    מתן האסטרוגן גורם לשחרור חלבון שנקרא מטנו-פרוטאינז 9, שמערער את יציבות המשקעים על דופנות כלי הדם ומפרק אותם. אותם חלקיקים שהתפרקו מהדופן גורמים לחסימות בכלי הדם. אבל כעבור שנתיים-שלוש, כשכל המשקעים כבר הומסו ואינם עוד, אין עוד סיכון לחסימה בכלי הדם, ולכן האפקט השלילי של ההורמונים נעלם. בשלב זה, כפי שהראה גם מחקר ה-HERS, ההורמונים שוב אינם מסכנים את האשה, אלא להפך, הם שוב מספקים לה הגנה.

     

    "כשמתחילים את הטיפול ההורמונלי באותו חלון הזדמנויות, כשהאשה נמצאת בתחילת גיל המעבר ומערכת הלב וכלי הדם שלה עדיין בריאים, ההורמונים מונעים מראש את היווצרות המשקעים על דופנות כלי הדם ובכך הם מספקים הגנה ללב".

     

    בשורה התחתונה: כדי להשיג את האפקט המגן על הלב עלייך להתחיל בנטילת ההורמונים כשמחזור הווסת שלך נפסק, משום שאז הנזק לכלי הדם עדיין לא קיים או שהוא מינימלי.

     

    חזור למעלה
    ההורמונים והשד

    מה חשבו קודם: טיפול הורמונלי לא מעלה את הסיכון לסרטן השד.

     

    מה הראה המחקר: המשתתפות שנטלו הורמונים לקו בסרטן שד פולשני בשיעור של 26% יותר מאלה שלא קיבלו את הטיפול.

     

    מה חושבים היום: ד"ר פאר: "ידוע שגורם הסיכון הגדול ביותר לסרטן השד הוא הגיל, כאשר שכיחות המחלה עולה מ1- מ-50 בגיל 50, ל1- מ9- בגיל 85. נוסף על כך, ידוע שהשמנת יתר, למשל, מעלה את הסיכון לסרטן השד. אם כן, גילן הממוצע של משתתפות המחקר ומחלות הרקע שלהן גרמו להטיית הממצאים".

     

    פרופ' פינס: "אצל מעט הנשים הצעירות יחסית שהשתתפו במחקר לא הייתה כל עלייה בסיכון לסרטן השד, בדיוק כמו שאנו מצפים למצוא וכפי שנמצא בכל מחקרי התצפית שנערכו עד היום".

     

    בשורה התחתונה: אם את בת 55-45 ואת סובלת מסימפטומים של גיל המעבר (גלי חום, הזעות לילה והפרעות בשינה), אל תחששי ליטול טיפול הורמונלי, משום שהסיכון לסרטן השד בקבוצת גיל זאת זניח.

     

    חזור למעלה
    ההורמונים והשד לאורך זמן

    מה חשבו קודם: טיפול ממושך באסטרוגן עלול להעלות את הסיכון ללקות בסרטן השד.

     

    מה הראה המחקר: המחקר הופסק לפני הזמן, לכן סוגיה זאת לא נבדקה.

     

    מה חושבים היום: פרופ' פינס: "סיכום של מחקרים רבים על טיפול הורמונלי וסרטן השד מצביע על אפשרות של עלייה קטנה מאוד בסיכון, בסדר גודל של כחצי פרומיל לכל שנת טיפול, בשימוש רצוף וארוך טווח של יותר משבע שנים בהורמונים חלופיים".

     

    ד"ר כהנא: "כדי שייווצר גידול ממאיר בשד צריכה להיות השפעה הורמונלית של יותר משבע שנים, ואילו באותם מחקרים שמצאו קשר בין משך הטיפול להופעת הסרטן, הופיע הגידול לאחר

    שנתיים או שלוש מתחילת הטיפול ההורמונלי, ולכן המסקנה היא שברוב המקרים מדובר בגידול סרטני שקרוב לוודאי כבר היה קיים, וייתכן שהטיפול ההורמונלי האיץ מעט את קצב גדילתו, אולם לא גרם לו.

     

    לעומת זאת, במרבית המחקרים שנערכו בעולם נמצא שאצל נשים שלקחו טיפול הורמונלי והופיע אצלן סרטן שד, הוא היה פחות ממאיר ועם פחות אחוזי תמותה לעומת נשים מאותה קבוצת גיל עם סרטן שד שלא נטלו טיפול הורמונלי. ההסבר לתופעה נעוץ בכך שלחלק מהגידולים בשד יש קולטנים לאסטרוגן ולחלקם אין קולטנים כאלה. באותם מקרים שבהם אין קולטנים לאסטרוגן, הגידול לא יושפע מנטילת האסטרוגן, ואילו באותם מקרים שיש קולטנים, נראה שהגידול אכן תלוי אסטרוגן, אבל הוא יהיה קטן יותר ומוגבל יותר מבחינת הנטייה שלו לשלוח גרורות".

     

    בשורה התחתונה: אף שהסיכון לסרטן השד בנטילה ממושכת קטן מאוד, התייעצי עם רופאך והוא ישקול את הסיכונים ותופעות הלוואי מול התועלת.

     

    חזור למעלה
    כמה זמן לקחת

    מה חשבו קודם: יש ליטול הורמונים במשך מספר שנים מוגבל.

     

    מה הראה המחקר: המחקר הופסק לפני הזמן, לכן סוגיה זאת לא נבדקה.

     

    מה חושבים היום: סקר שנערך לאחר פרסום המחקר הראה שאחת מארבע נשים שהפסיקו ליטול הורמונים בעקבות המחקר, חזרה בסופו של דבר ליטול אותם לאחר שהתסמינים שבו להטרידה. פרופ' פינס: "המסקנה היא שכל עוד האשה סובלת מתסמינים שפוגעים באיכות חייה, היא יכולה להמשיך ליטול את ההורמונים החלופיים, ללא קשר למספר השנים שהיא כבר נוטלת אותם. עם זאת, אנו ממליצים כיום לעשות הפסקה בשימוש בהורמונים החלופיים אחת לשלוש עד חמש שנים, כדי לבדוק אם עדיין יש צורך בהם".

     

    אך אם ההורמונים מקטינים את הסיכון להתקפי לב, הם הרי יכולים לתפקד כתרופה מונעת, כך שאין סיבה להפסיק את נטילתם?

     

    ד"ר פאר: "המחקרים בנושא עדיין לא הסתיימו, כך שאין די הוכחות לכך שאפשר להשתמש בהם כתרופה מונעת. בכל אופן, איגוד הקרדיולוגים האמריקאי והאגודה הבינלאומית לגיל המעבר פרסמו הצהרה גורפת, שלפיה עד גיל 60 אפשר ליטול את ההורמונים בבטחה כדי להשיג את האפקט המגן שלהם".

     

    בשורה התחתונה: באופן עקרוני את יכולה להמשיך ליטול הורמונים עד גיל 60. אך אחת ל-שלוש-חמש שנים התייעצי עם רופאך ובדקי אם נוספו לך גורמי סיכון. זכרי שעם ההתקדמות בגיל עוצמת התסמינים ממילא פוחתת, כך שלא בטוח שתזדקקי להם. עם זאת, היי ערה למחקרים החדשים. ייתכן שיתברר בעתיד שההורמונים עשויים לתפקד כתרופה מונעת.

     

    חזור למעלה
    הסוג והמינון

    מה חשבו קודם: יש להשתמש במינון מסוים של אסטרוגן ופרוגסטרון.

     

    מה הראה המחקר: המחקר לא בדק סוגיה זאת. הוא עסק בשילוב אחד בלבד של סוג מסוים של אסטרוגן (פרמריל) עם סוג מסוים של פרוגסטרון (ארגסט) במינון מסוים.

     

    מה חושבים היום: ד"ר פאר: "אין העדפה לסוג מסוים של טיפול הורמונלי אלא למינון. מחקרים מראים שאפשר למנוע את תסמיני גיל המעבר והאוסטיאופורוזיס גם במינונים נמוכים מאוד, של מחצית או פחות מהמינונים שהיו מקובלים במחקר. בעקבות זאת, חברות התרופות המייצרות הורמונים יצאו עם תכשירים חדשים, כמו ה'אקטיבל', שהם בעלי מינונים נמוכים מאוד מאלה שהיו מקובלים בעבר".

     

    בשורה התחתונה: לא משנה איזה טיפול הורמונלי את נוטלת, ודאי עם רופאך שמדובר בתכשיר שמינון ההורמונים בו נמוך. בכל מקרה אל תיטלי הורמונים במקרים הבאים: כשיש חשד לגידולים באיברים גינקולוגיים שהם תלויי אסטרוגן (שחלות, שד, רחם וצוואר הרחם), אם את סובלת מדימומים בלתי מוסברים שעלולים לרמז על גידול כלשהו, ואם יש לך בעיות קשות של תפקודי קרישה או מחלת לב.

     

    חזור למעלה
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: דן לב
    הורמונים. ההשלכות האמיתיות
    צילום: דן לב
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים