לנמר טורף לא נותנים חלב

התגובה הראשונה של העולם - ושל ישראלים רבים - לניצחון החמאס, הייתה כתגובת אדם מוכה הלם, הפוגש נמר טורף בחצר ביתו. הנמר חושף את שיניו ומחדד את ציפורניו, אבל האדם אומר לעצמו: לא נורא, זה לא נמר, זה רק חתול מגודל. אביא לו דלי חלב, שהרי חתולים מלקקים חלב. אגש ללטפו מאחורי האוזניים, שהרי חתולים אוהבים ליטופים. כך אביית אותו כדרך שבה מבייתים חתולים. אבל נמר נשאר נמר ולא יהפוך את חברבורותיו. ההתקרבות אליו תיגמר באסון: האדם ייטרף על-ידי הנמר שבחצר ביתו.

מי שסבור שאפשר לביית את החמאס, שאפשר להניע את התנועה הפלסטינית הקנאית והפנאטית הזו להתכחש לעקרונותיה ולאמונותיה, מטפח אשליות כמו האיש שיצא לחבק נמר. ניסיונות האילוף, בשיטת המקל ("לא ניתן לכם כסף עד ש...") או הגזר ("נכניס אתכם לסלונים הדיפלומטיים שלנו אחרי ש..."), לא ישנו את טבעו של החמאס. מה שכן ישתנה הוא בסיס השיח הפוליטי הבינלאומי: בהדרגה ישתלט עליו "נרטיב החמאס": היהודים (שהם שורש הרוע בעולם כולו) כבשו בעורמה אדמות מוסלמיות קדושות והקימו עליהן מדינה שאין לה זכות קיום.

החמאס דוחה בפרהסיה את הרעיון של "שתי מדינות לשני עמים" - מדינת ישראל לעם היהודי ופלסטין לפלסטיני. הלאומיות היהודית, יהיו גבולותיה המדיניים אשר יהיו, היא עבור החמאס התגשמות מעשה השטן עלי אדמות. השלמה עם מדינה יהודית כמוה ככפירה בעיקרי הקוראן. הפתרון היחידי הקביל על חמאס הוא לכן כינון מדינת פלסטין מהים ועד הירדן, שהיהודים יחיו בה כמיעוט דתי נסבל ונטול זכויות לאומיות. הציונות וישראל ייעלמו מן המפה.

המערב יהסס בתחילה לקבל את הנרטיב החמאסי הזה, אבל בהדרגה, כתוצאה מהמגעים האישיים עם בכירי החמאס שיתגלו כנעמי הליכות, תתרכך ההתנגדות. בעצם, ישאלו את עצם הפוליטיקאים שכבר היום נכנעים למתפרעים מוסלמים אלימים, מה פסול ברעיון של "מדינה אחת לשתי דתות"? יהיו שיצביעו על המודל הדרום-אפריקני לאחר ביטול האפרטהייד כראוי ליישום גם בפלסטין; השם "פלסטין" יתחיל להופיע בתקשורת הבינלאומית במקום "ישראל", ובשכיחות גוברת. החמאס אף מסוגל להציג את עצמו (במידה של צדק) כמתון ומתורבת יחסית לארגונים איסלאמיים אחרים, כמו אל-קאעידה וחיזבאללה. הוא כבר מציע לתווך בין רוסיה לצ'צ'ניה ובין אירופה לבין המוסלמים שבה.

לישראל אסור לקחת חלק במשחק "אילוף הסוררת" עם החמאס. ישראל 2006, מדינה מפותחת וחזקה, לא זקוקה שהחמאס "יכיר בזכות קיומה" ואף לא שיבטיח "להימנע מטרור". ראשי חמאס חדלו מהטרור כשטבעת החיסולים התהדקה סביב צווארם. אם יחזרו לטרור, הטבעת תתהדק בשנית. אז מה לעשות עם הנמר בחצר הבית? לגרשו, כלומר לנהל מדיניות חוץ וביטחון אקטיבית, שתביא לבחירות חוזרות ברשות הפלסטינית בעוד מספר חודשים. לקראתן תצטרך ישראל לקבל הכרעות קשות בנושאים כמו התנתקויות נוספות, שחרור אסירי הפתח ובראשם ברגותי ואף נסיגה לקווי ספטמבר 2000.

עמים עושים לפעמים שגיאות בחירה נוראיות, אבל הדמוקרטיה - כל עוד היא מקוימת - מלמדת אותם על תוצאות שגיאותיהם ונותנת להם כלי יעיל לתקנן. אם ישראל תעמוד בסירובה הגמור לכונן קשרים עם ממשלת החמאס, ובמקביל תבטיח את סוף הכיבוש לממשלת שלום פלסטינית, הציבור הפלסטיני עשוי להבין את גודל טעותו ולשנות את הצבעתו. ואם לא ישנה? אם יבחר חמאס בשנית? ישראל תתנתק מהם, תשלים במהירות את בניית החומה סביב גבולותיה והפלסטינים יישארו עם הנמר הטורף בביתם-הם.

עוד בבלוג של סבר פלוצקר: תקציב עכשיו