שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מתחת לאף, הגרסה הבריטית

    "מתחת לאף שלך" היא אסופת מאמרים מאת ג'ורג' אורוול שמעוררים געגוע לזמנים בהם לרעיונות הייתה משמעות (וגם לכתיבה טובה)

    קחו למשל את הטקסט הקצר "לירות בפיל" מתוך "מתחת לאף שלך", שורת מאמרים מאת ג'ורג' אורוול שרואים אור בתרגום לעברית. בקטע משנת 1936 אורוול מתאר אירוע שהתרחש כאשר שירת את האימפריה הבריטית בבורמה: פיל השתולל וגרם נזקים בכפר. המאלף שלו לא היה במקום. המקומיים היו מפוחדים. לאורוול היה רובה, והוא היה נציג השלטון והכוח הבכיר ביותר באזור. אז הוא ירה בפיל והרג אותו.

     

    המאמר היפה הזה מדגים את גאוניות הכתיבה הפובליציסטית של ג'ורג' אורוול, מחבר הקלאסיקות "חוות החיות" ו"1984". "הדבר שהכי רציתי לעשות לאורך כל עשר השנים האחרונות הוא להפוך כתיבה פוליטית לאמנות", כתב אורוול במאמר "מדוע אני כותב" בשנת 1946, וגם: "כל שורה ביצירה רצינית שכתבתי מאז 1936 נכתבה, באופן ישיר או עקיף, נגד טוטליטריזם ובעד סוציאליזם דמוקרטי, כפי שאני מבין אותו. בעיני זוהי שטות לחשוב, בתקופה כמו שלנו, שאפשר להימנע מלכתוב על נושאים כאלה. כל אחד כותב עליהם במסווה זה או אחר. זו פשוט שאלה של איזה צד לבחור ואיזו גישה לאמץ. וככל שאדם מודע יותר להטייה הפוליטית שלו, כך גדל הסיכוי שלו לפעול פוליטית בלי להקריב את היושרה האסתטית והאינטלקטואלית שלו".

     

    גם בתקופה שלנו ובמדינה שלנו זאת שטות לחשוב שאפשר להימנע מלכתוב על נושאים כאלה. ובכל זאת. את "לירות בפיל" קראתי בפעם הראשונה לפני שנים והוא עשה עלי רושם אדיר, מחולל, בלתי נשכח. מאז, למרות שאני חיה במצב של כיבוש יומיומי של אדמה ואזרחים, דווקא הסיפור הזה נחרת לי בזיכרון כעדות בלתי ניתנת לערעור שהכיבוש משחית, להוכחה עד כמה הכיבוש משחית, ולידיעה שיותר מהכל הוא משחית אותי, כלומר את אורוול, כלומר את הכובש.

     

    "תפסתי באותו רגע שכאשר האדם הלבן הופך לרודן, את חירותו שלו הוא הורס", כותב אורוול, "הוא הופך למעין בובת תצוגה חלולה, לדמות המקובלת של ה'סאהיב'". כלומר, לנציג הכוח הלבן לא היה חופש בחירה בסיטואציה שנוצרה. ההתנהגות שלו, המהלכים שאותם עשה, נבעו כולם מהתפקיד שלו: "שהרי זהו תנאי לשלטונו שיבלה את חייו בניסיון להרשים את הילידים, ולפיכך בכל משבר הוא חייב לעשות מה שהילידים מצפים ממנו. הוא לובש מסכה, ופניו משתנות כך שיתאימו לה", והרי זהו אובדן החרות הכי גדול שיכול להיות.

     

    היו זמנים

     

    אורוול נולד ב-1903 בשם אריק ארתור בלייר במחוז בנגל שבהודו. הוא התחנך בפנימייה יוקרתית באנגליה ואחרי הלימודים שירת חמש שנים במשטרה של האימפרייה בבורמה. כשחזר לאנגליה החליט להיות סופר ואימץ לעצמו את השם ג'ורג' אורוול. בשנת 1936 נסע לברצלונה והצטרף לאחת המליציות של השמאל. הוא גם שירת ביחידת "ההגנה האזרחית" של לונדון במהלך מלחמת העולם השנייה.

     

    הוא עבד ללא הפסקה, פרסם ספרים שזכו להכרה והצלחה חלקית בלבד ולצורכי פרנסה כתב מאמרים לעיתונות. בשנת 1943 פורסם "חוות החיות" ובעקבות ההצלחה של הספר זכה אורוול, לראשונה בחייו, למעט רווחה כלכלית. בשנים הבאות אורוול ואשתו אימצו תינוק ואשתו חלתה ונפטרה. והוא כתב וכתב. הוא עבד על כתב היד שיהפוך לרומן "1984". הספר פורסם לבסוף בשנת 1949, כאשר אורוול עצמו היה חולה ומאושפז בבית חולים. הוא אובחן כסובל משחפת ונפטר בינואר של שנת 1950. הוא היה בן 46. והפרסום שלו רק התחיל.

     

    הספר "מתחת לאף שלך" הוא אוסף מאמרים שכתב לאורך השנים. אל הספר מצורפת הקדמה מרתקת מאת העורך גיורא גודמן ובה סקירה על חייו ותהליך התקבלותו של אורוול. התרגום של יועד וינטר-שגב משובח, הטקסט נעים לקריאה, ולכל מאמר מצורפת רשימת הערות מפורטת המבהירה ומקשרת את הטקסטים למציאות בה נכתבו.

     

    יש התאמה בין היצירה הספרותית של אורוול, המאמרים השונים ותיאור חייו. הנושאים שהעסיקו אותו במאמרים הם תוצאה של אירועים, מקומות ואנשים שחלפו בחייו. כתיבתו הספרותית היא כמו זיקוק של השניים, לקיחת הדברים צעד אחד קדימה אל המחוזות היפים של הפרוזה והדמיון.

     

    אורוול משרטט קו שעובר דרך השרות בבורמה, שהביא אותו לשנאת ושלילת האימפריאליזם; החזרה לאנגליה וההתערות במעמדות הנמוכים - תוצאה של רגשות אשם על ימי בורמה כמו גם הרצון להכיר טוב יותר את הרקע והחיים של החיילים ששירותו איתו; ההתגייסות למלחמת ספרד, שהובילה להבחנות כלליות יותר על לחימה ומה שהיא עושה לנפש האדם; האכזבה מהקומוניזם; העיסוק באנגליות.

     

    בכתיבתו הפוליטית החוויה פרטית מהווה את נקודת המוצא והזינוק לטיעון כללי וגורף יותר על המציאות סביבו. הוא מצליח לתאר עולם מורכב בלי לעשות לו רדוקציה, בלי לפשט אותה, וזאת הגאוניות שלו: היכולת להציג רעיונות מורכבים בשפה פשוטה ובהירה.

     

    הנושאים שהעסיקו את אורוול בחצי הראשון של המאה הקודמת אינם, מן הסתם, הנושאים עליהם היה כותב לו חי היום. אפשר לקרוא אותם כיום כעדות לדרך שהעולם המערבי עבר כדאי להגיע לאן שהגיע. חלק מהדברים לכאורה לא רלוונטיים. למשל הדיון שלו בקשר שבין עליית מעמדו של הספורט התחרותי והלאומיות.

     

    כשפורסם הטקסט "הרוח הספורטיבית" בשנת 1945 היה בו מימד של התרעה. במובן הזה אורוול נכשל לחלוטין, שכן הרעיונות שלו, יפים ונקיים וברורים, לא השפיעו על כלום. הדברים מפניהם הוא מתריע הפכו לנורמה, לקלישאה. בעולם שבו תחרויות ספורטיביות נתפסות כגורם מטיב (הדרך לשדרוג כלכלי וחברתי, שמירת הבריאות האישית וכו') אין טעם להצביע על השליליות שבהפיכת משחק לתחרות, ועל ההרסניות של עולם שיש בו רק שתי ברירות.

     

    אבל חווית הקריאה בספר אינה של אנכרוניזם. מעבר להנאה שבמפגש עם כתיבה טובה וחשיבה מקורית, היא כמעט מעוררת געגועים לעידן, שלמרות שהיה אלים, בכל זאת הייתה בו תמימות רבה, לרעיונות הייתה משמעות והומניזם היה ערך.

     

    "מתחת לאף שלך" מאת ג'ורג' ארוול, תרגום: יועד וינטר-שגב, הוצאת דביר
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עטיפת הספר
    ארוול. היכולת להציג רעיונות מורכבים בשפה פשוטה ובהירה
    עטיפת הספר
    לאתר ההטבות
    מומלצים