האהבה מתה. בטלוויזיה לפחות
קשה, חורקת, עמוסת כשלים וסבל ונעדרת כמעט לחלוטין רגעי חסד. כך משתקפת הזוגיות בסדרות הישראליות של השנים האחרונות. היוצרים המקומיים מסבירים למה הם מתאכזרים אל הדמויות שלהם
הטלוויזיה לא יודעת לתת אהבה. עובדה. לפני שאתם מחבקים את הפלזמה שלכם או שולחים אותה לטיפול 450 שקל אצל אסי דיין, קחו רגע להרהר באהבה ובזוגיות כמו שהן ניבטות אליכם מהמסך הקטן. תנסו להיזכר, מתי בפעם האחרונה נתקלתם בזוג טלוויזיוני אחד מאושר יחסית, אוהב, שדפק רייס אל השקיעה בלי לדרוך על איזה חת'כת זפת בדרך. כי לזוגיות הטלוויזיונית, כמו שהיא משתקפת מהדרמה הישראלית, תמיד נדבקת איזו חתיכת זפת מטאפורית, ובדרך כלל זה קורה כשהחץ של קופידון עוד בוויברציות מהצליפה. לפחות בטלוויזיה אהבה זה כואב.
זה לא שאנחנו הצופים הפותים שמייחלים לאהבה נטולת קונפליקטים או לחגיגה הורמונלית מסנוורת עם הפי-אנד בילד-אין. אלא שבדרך בין הקצה הזה לשני – זוגיות קשה, חורקת, עמוסת כשלים וסבל ונעדרת כמעט לחלוטין רגעי חסד - יש כמה תחנות שהיוצרים הישראלים משום מה נמנעים מלעצור בהן. "הבורגנים", "לתפוס את השמיים", "שבתות וחגים", "בטיפול", ועכשיו "אמא'לה", "מעורב ירושלמי" ובעיקר "פרשת השבוע", כולן דרמות מהשנים האחרונות, מוערכות, איכותיות, מתוסרטות היטב, אבל אפעס מגלות מעט מאוד חמלה אל הדמויות שלהן מבחינת מינון הכאפות. ומתוך האנחה הקולקטיבית עולה השאלה המתבקשת, מה עם קצת נחת?
"הבמאי אמר שזאת הולכת להיות עונה על אהבה, קיבלתי את התסריטים, עברתי על הכל, חיפשתי אהבה, ונו, כמה? כמה אפשר? די, הדמויות האלה כבר אכלו מספיק חרא, תן להן גם איזה רגע של חסד. אז הבמאי חיבק אותי ואמר דרור אתה צודק, אבל צרות זה מעניין" (השחקן דרור קרן על "שבתות וחגים").
כדי להבין למה הדרמה הישראלית מייצרת אהבה זוגית שחלקים גדולים ממנה קרים ואוטומטיים במקרה הטוב או כואבים ומדממים במקרה הרע, אפשר לקחת צעד אחד פנימה ולחפש את הסיבה אצל היוצרים עצמם. רני בלייר, היוצר של "שבתות וחגים" עבר בתקופה בה עבד על הסדרה משבר זוגיות משל עצמו, בעקבותיו נפרד מאשתו דאז. "אני יושב כבר ארבע שנים עם תסריטאים", אמר בראיון מוקדם, "ומתעסק בדמויות של הסדרה. איזה זוגיות יש להם ואיזו אהבה הם מחפשים. הבנתי שהתובנות שהגעתי אליהן כשעבדתי על הסדרה משפיעות גם על החיים הפרטיים שלי. עברתי סערת רגשות מאוד חזקה. פרידה זה אירוע מוחי ברמה של שכול".
את התובנות האלה בלייר לוקח לסדרה החדשה שלו, "פרשת השבוע". אם "שבתות וחגים" היתה מה שהוא מכנה "מעבדה לחיפוש אהבה", והסתפקה בפליקים רגשיים בשלולית הרומנטית, הזוגות שהפכו ב"פרשת השבוע" למשפחות כבר חוטפות את כל השטוזה. "ב'שבתות' העיסוק היה באהבה בעיקר אז צרות גדולות לא היו", נזכר בלייר. "לדמויות – ולשחקנים, אגב – היה קשה מבחינה רגשית, אבל ההתמודדויות לא היו גדולות. בכל אופן, כשאני אמרתי לשחקנים שהעונה הזאת תהיה על אהבה, לא התכוונתי שהיא תהיה עונה מאושרת. פעם מישהו אמר לי אולי נעשה עונה אחת מאושרת, אמרתי אין, האושר הזה לא יספיק לכם אפילו לפרק אחד".
גם ב"פרשת השבוע" לא חסכתם בהנחתות. הם לא מספיקים לנשום וכבר נוחת עליהם עוד משהו שמעמיד את הזוגיות שלהם במבחן.
"במקרה של הסדרה שלנו אנחנו הלכנו די רחוק עם הדמויות כי מראש לקחנו אקספוזיציה של אנשים במצב מאוד קשה, על סף תהום וחלקם כבר בתהום. זה לא פשוט להתחיל סדרה ככה, כי היא קשה יותר לעיכול. הופתעתי מהמהירות שבה אנשים קיבלו את הסדרה ואת מה שקורה בה. אני חשבתי שזה יהיה שנוי במחלוקת. את 'שבתות' לקח לצופים שמונה פרקים עד שהם התרגלו אליה, ופה פתאום זיהיתי רעב עצום לראות צרות יותר גדולות של אחרים, אולי כדי לשים את עצמך במקום ולהגיד אנחנו עוד במצב יותר טוב".
ומצוקות לא חסר. המצב הכלכלי, החברתי, הפוליטי. הלחץ, הלחץ-דם, השחיתות, הקומבינות, המילואים, הפיגועים, הכיבוש, האינפלציה ובלעז: המצב. יש"ע זה כאן, הוליווד זה שם, וכל פעם ששריד של רגש רומנטי מרים את הראש מעל השלולית הוא מקבל פטיש חמש קילו של מציאות צינית בראש וחוזר לתלם. "זה כאילו אין לנו זכות לחיות בבועה הזאת", אומרת קרני ב', יוצרת מקומית וצופה שלוקחת ללב. "אנחנו יותר מדי ישראלים מכדי להיות רומנטיים או להיסחף באיזו זוגיות רכה, כמו בחיים ככה בטלוויזיה. כל תרבות ה'למי קראת פראייר' המאצ'ואיסטית, החיים ברמה של הישרדות מהיד לפה, אי אפשר להסתכל בתלוש משכורת שלך ואחר כך ללכת לארוחה רומנטית בלי לחשוב כמה עולה כל מנה".
וזה מביא להתאכזרות אל הדמויות?
"אל תשכחי שהחיים פה מכתיבים סף ריגוש גבוה וצריכים לקרות דברים יותר קיצוניים כדי לטלטל אותנו רגשית. חוץ מזה גם בסדרות אמריקניות לזוגות יש בעיות, גם שם לא הכל ורוד, אבל בארה"ב הנטייה הראשונית היא לקבץ את הכל באריזה בידורית. הדמויות אולי יותר משעשעות ופחות דיכאוניות כמו אצלנו, אבל גם שם יש כל הזמן התמודדויות, עליות וירידות".
אז מה, אנחנו פשוט מכורים לעגמומיות?
"גם, או שאין לנו את הכסף לעשות את הדרמה הגדולה בעלילות החיצוניות, אז אנחנו מותחים את הגומי במה שקשור ביחסים בין האנשים, משלימים את זה בזוגיות, מאתגרים את הדמויות".
הזוגיות של שאול והגר (מנשה נוי וקרן מור) מתנהלת תחת אש, התקפי החרדה שלו ותאונת הפגע-וברח שלה מערערים את הסטטוס קוו העייף שלהם; האהבה הגדולה בין אליה ואלישע בן דוד (רונית אלקבץ ויובל סגל) עומדים למבחן כשהחלום של שניהם על בית על הים מתממש אל עונש מאסר שמרחף מעל אלישע בגין שימון אנשי ציבור; יונתן גולן (דני גבע) הוא גבר שרוצה לטעום מהכל, כולל נשים אחרות, למרות שהוא נשוי לגליה (אפרת בן-צור), שמצידה חולמת על עוד ילד; אמיר ומנאר אל נאשף (קייס נאשף וקלרה חורי), הזוג היחיד שאין לו ילדים אבל יש לו ברוך השם היסטוריה שיכולה לפרנס כמה דורות של סכסוכים משפחתיים, מגלים שהאהבה שלהם לא מצליחה להתעלות מעל משקעי העבר. כל המצוקות האלה לא נוצרו מהאוויר, לח ומעופש ככל שיהיה.
"גם אני וגם ארי הקמנו משפחות חדשות וגדולות יחסית", מתחקה בלייר אחר המקור, "וחלק מהסדרה הוא העניין הזה, הקושי הרב לשמור על אינטימיות ועל זוגיות כשילדים קטנים מתרוצצים בבית. האהבה והקשר עומדים למבחן המשפחה, שהוא המבחן הכי קשה לזוגיות".
וזה מה שמוביל אותך גם בחיים הפרטיים שלך? הקושי הזה?
"זאת לא נקודת המוצא האישית שלי בחיים, אני בן-אדם מאוד אופטימי, מקבל דברים בברכה, ומנסה כמה שפחות להיות ביקורתי. הסדרה הגיעה מהדרך שעשיתי לתובנות האלה, וזאת היתה עבודה קשה, לקום בבוקר ולחשוב איך אני מקבל את החיים בברכה, היו תקופות שלא קיבלתי את זה בקלות. כיום החיים שלי סבבה, הזוגיות שלי סבבה".
אז אם הכל סבבה מה מביא אותך לאתגר כל כך את הדמויות שלך?
"אני חושב שאנחנו מדינה שהכוח שלה ביצירה מגיע בדיוק מהביצים ומהאומץ שיש ליוצרים פה, לתת פטישים על הראש, זה מתייצב לכיוון הזה. בגלל זה הזוגיות ובכלל החיים בטלוויזיה שלנו נראים ככה. הפי אנד זאת המצאה של האמריקנים, זה לא מתאים למים הקשים של הארץ, אנחנו כבר עובדים על שפה משלנו".
אולי זאת התרפיה שלך, אולי את המצוקות שלכם כיוצרים אתם משליכים על הדמויות.
"יכול להיות (צוחק). יש תחושה שאנחנו היוצרים זאת חבורה של מדוכאים שמגדלת זקנים ולא מתקלחים. ואני מתקלח פעמיים ביום. אנחנו אנשים שעברו את גיל 40, כולם אנשים מחוייכים בבוקר".
רק לא להישאר לבד
"נכון יש את הפרסומת הזו שהיא יושבת על הספה" מגחכת ליהיא, רווקה וצופה שלוקחת בחשבון, "ומספרת איך בפרסומות המחזור תמיד נראה כמו פאן אדיר, שאת מתחילה לרקוד ולהיות מאושרת, ותמיד את לובשת לבן?"
אהה.
"אז אותו הדבר עם סדרות ישראליות רק הפוך. בסדרות האלה תמיד נראה לך שהאהבה היא תוכנית ייסורים אחת גדולה שאלוהים ברא בשביל להעניש אותנו. תמיד בוגדים, תמיד נפרדים בייסורי תופת. רווקה שיושבת ורואה את הסדרות האלה, אחרי שני פרקים של 'הבורגנים', פרק אחד של 'שבתות וחגים' וחצי פרק של 'פרשת השבוע' היא אומרת לעצמה, 'במחשבה שנייה אולי באמת נוותר על זה, זה לא נראה לי כזה להיט', והולכת לדפוק את הראש עם חברות בבר הכי קרוב ולחזור הביתה עם זיון שלא ירצה ממנה כלום בבוקר. במציאות זה ממש לא ככה, יש הרבה רגעים יפים, מרגשים, אפילו קיטשיים בזוגיות ואהבה, ומשום מה הם כמעט לא מגיעים למסך".
ו"אהבה זה כואב"?
"אהבה זה כואב היתה פנינה רומנטית בים של ג'יפה, וגם היא התעסקה בקשיים של האהבה. גם שם נכנסו הבדלים בין העדות, בין המעמד של דנה כמגישת טלוויזיה ושל אורן כמוסכניק, זה 'צ'ארלי וחצי' המודרני, סבוניה מצ'וכללת. ברור לכולם שזאת אגדה רומנטית".
אפי בכר (אורנה בנאי) היא שחקנית בעשור הרביעי לחייה, שמזגזגת בין מיקי (אלון אבוטבול), שחקן מצליח שמעניק לה זמן איכות של שעה בשבוע, ופרנקו (יובל שגב), ילדון שאת הטיול הגדול של אחרי הצבא הוא עושה מהג'וינט לבר ובחזרה. היא לא מצליחה לקיים זוגיות בריאה עם אף אחד מהם, אבל זה לא מפריע לה להיכנס להריון, לא ברור ממי. את הזוגיות האמיתית שלה – גם היא בלתי אפשרית, כמו שאנחנו, מסתבר, אוהבים - היא מנהלת עם קובי (אלון פרידמן), הגיי מהדירה ממול, שמתפקד על תקן הצלע הגברית בחבילה. דפי (מיה דגן), החברה הכי טובה של אפי, מחליטה להתחתן עם בחור שהוא בחזקת פשרה רגשית. "אני מעדיפה להיות גרושה", היא אומרת לאפי, "העיקר לא להיות רווקה". קאט. יש לנו את זה.
"יש המון לחץ לזוגיות בארץ", מסבירה התסריטאית של "אמא'לה", תמר מרום. "זה מתקשר ללחץ לאמהות, וזה מתחיל בגיל צעיר יותר מאשר בשאר העולם, אם מתייחסים לתל אביב לעומת הערים הגדולות שהיא מתיימרת להידמות להן. לוחצים לזוגיות ולמשפחה, אם אין לך משפחה אתה לא קיים. וזה מתחבר לעיסוק של הסדרה – משפחה חד-הורית. משפחה בכל מחיר. תעשו משפחה, לא משנה איך, רק שלא תישארו לבד".
לא מתחשק לפעמים איזו זוגיות בריאה עם קצת נחת?
"זוגיות בריאה היא פחות מעניינת ברמה של סדרה. מה, מעניין לך לראות בחיים אנשים שכל הזמן פוצי מוצי ומתחנחנים האחד על השני? הרי כשאתה מתאהב במישהו בסופו של התהליך מחכה פרידה. בין אם זה בעוד שבועיים או בעוד 50 שנה. זה כמו שאנשים אומרים אני לא לוקח בעל חיים, אני מפחד שיום אחד הוא ימות. כבר חושבים מראש על הרגע שזה יגמר. לא חושבים על 10 או 13 שנים של כיף וסיפוק בדרך. זאת גישה תבוסתנית, נכון, ומאוד מאוד מפוכחת, של מישהו שכבר אכל חרא הרבה פעמים ומעדיף להימנע ולא להסתכן שוב".
ואפי בכר לא רוצה להסתכן בזוגיות.
"קודם כל חשוב להבהיר שהזוגיות בסדרה היא עם קובי, למרות שהרבה אנשים התייחסו דווקא ליחסים שלה עם פרנקו ומיקי. היחסים עם שני אלה באמת מדכאים, כי אפי עושה איתם מה שהיא עושה תמיד, שזה בורחת מההתמודדות ברמה האישית. ברומן של שעה בשבוע אין מצב של להעמד על הרגליים האחוריות. היא מקבלת את שלה ברמת הסקס ויש מישהו שבא ונמצא איתה אז היא יכולה להמשיך בנמנום. המצב הבסיסי שלה הוא בתרדמת. והסמי-זוגיות הזאת נראתה ככה כי זה היה מאוד רלוונטי לסיפור שרציתי לספר".
מומלצים
