הספות לא הגיעו מאיטליה

בראשית ספטמבר 2005 רכשה א' מערכת ישיבה בחנות בית אגמי שיווק רהיטים בע"מ הנמצאת בדן דיזיין סנטר (סמוך לקניון אייילון). מחיר המערכת היה 9,500 שקל, ומתוכם שילמה 6,500 שקל במקום, ושאר התשלום אמור היה להתבצע עם מסירתה.

בחוזה הקנייה נאמר, שרשת בית אגמי מתחייבת לספק את מערכת הישיבה תוך 60-90 ימי עבודה. אלא שכל המועדים הללו חלפו, ומערכת הישיבה טרם הגיעה אל ביתה של א'. כדי לברר מה קורה התקשרה א' לפני כחודש ומחצה אל מנהל החנות ואל משרדי בית אגמי. "במשך שבועיים ימים לא זכיתי לתשובות או ליחס הולם, הן ממנהל החנות והן מבעל הרשת", כתבה א' ל-ynet.

כיוון שכך, פנתה א' אל מנכ"לית דן דיזיין סנטר, שבו כאמור נמצאת החנות של רשת אגמי. אך גם כאן ציפתה לה אכזבה. המנכ"לית לא מצאה לנכון לדבר איתה.

בלית ברירה שיגרה א' בראשית ינואר 2006 מכתבים רשומים אל בעלי רשת אגמי, אל מנהל החנות בדן דיזיין סנטר, ואל מנכ"לית דן דיזיין סנטר. במכתביה דרשה כי המערכת תסופק תוך 5 ימי עבודה - או שכספה יוחזר לה. בעלי הרשת סירב לקחת את המכתב הרשום מהדואר, ומנהל החנות סירב לקבל את המכתב הרשום מידי הדוור. מנכ"לית דן דיזיין סנטר קיבלה את המכתב שהיה ממוען אליה – אך לא חזרה אל א'.

וכך, למעלה מחמישה חודשים מאז הרכישה נוכחה א' לדעת, כי כל הגופים הנוגעים בדבר מתעלמים ממנה.

בסוף השבוע שעבר התקשר לפתע בעלי הרשת לא', והודיע לה: המשלוח מאיטליה הגיע; הספות שלך - לא. באותה שיחה הציע לה לבטל את העסקה, או להמתין עד שיודיע לה מתי מגיעים הרהיטים שהזמינה. הוא גם הבטיח להתקשר ביום א' בתחילת השבוע הנוכחי. אלא שהוא לא התקשר.

באותה שיחה עם בעלי הרשת אמרה לו א', כי היא מצפה ממנו לפיצוי כלשהו על התנהגותו כלפיה משך תקופה ארוכה זו. עם זאת הבהירה, כי את הפיצוי אינה מבקשת לעצמה: היא דרשה כי יתרום ספה לאגודה למען החייל. "אני תורם מספיק", ענה לה האיש.

לכאורה, הפתרון נמצא בידיה של א': ברצותה, תוכל לבטל את העסקה ולקבל חזרה את כספה. אלא שזה מוצא שאין בו כדי לפצותה על היחס המכוער שממנו סבלה בשל התנהלות הרשת.

על פי חוק החוזים, בעת ביצועו של חוזה צריך כל צד לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, וממילא לעמוד בהתחייבויותיו על פי ההסכם. תום לב ודרך מקובלת לא היו כאן, והאיחור באספקה נמצא על גבול ההפרה היסודית של החוזה. מכאן צומחת זכותה של א' לפיצוי. כספה הרי נמצא בידי הרשת כבר כמה חודשים, ואם לבסוף לא תקבל את הרהיטים כתמורה, הרי היא בעצם הילוותה – שלא מרצון – לחנות סכום כסף. על כך מגיע לה פיצוי, ולו קטן.

אבל, על הנזק הכספי הלא גדול נוסף נזק לא מבוטל בדמות עוגמת הנפש, העלבון והמתיחות שלהם נחשפה א', שכל עווֹנה היה בכך שביקשה לרכוש מערכת ישיבה. כאן לכאורה בא החוק לעזרתה, מפני שהוא מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי גם עקב נזק שאינו בהכרח כספי.

ואם החוק כל כך יפה וטוב – מה הבעיה? ובכן, הבעיה היא בפסיקת בתי המשפט, שאינם מרבים ליישם סעיף זה. בכך, למעשה, נסללת הדרך בפני סוחרים בעייתיים להתעלל בלקוחותיהם – ואף להחזיק בכספם לאורך זמן – בלא שבעצם יהיה מה שירתיע אותם מפני התנהגות כזו.

כיוון שכך, והיות שביותר ויותר פסקי דין מכירים שופטים בכך שהצרכנים חשופים למעשי עוול כאלו, נראה כי הגיע הזמן להפעלה הרבה יותר נרחבת של הסנקציה הזאת. את גובה הפיצוי ממילא יכול השופט לקבוע על פי נסיבותיו של כל מקרה – וכך גם ייקבע בהדרגה רף שילמד את כל הצדדים מה עשוי להיות מחירה של התנהגות פוגענית כלפי צרכנים.

מבית אגמי לא נמסרה תגובה.

מהנהלת דן דיזיין סנטר נמסר, כי בשבוע הבא תתקיים פגישה עם עם נציגי בית אגמי, על מנת לפתור את הבעיה.  

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות